ביומו השמונים ותשעה של מבצע אריה שואג — המערכה הצבאית הישירה של ישראל נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, שהושקה ב-28 בפברואר 2026 — הארכיטקטורה השבירה של הפסקת האש בתיווך פקיסטן קרסה תחת כובד חילופי המהלומות הצבאיים ההולכים ומסלימים בתוך מצרי הורמוז וסביבם. ה-27 במאי הביא עמו את התקיפה האמריקאית השנייה על שטח איראן בתוך שבעים ושתיים שעות, מתקפת תגמול איראנית על מתקן צבאי של ארה"ב, ותוקפנות איראנית חדשה נגד אוניות מסחר — וכל זאת בשעה שהנשיא טראמפ ממוטט בפומבי את דרישות המשא ומתן המרכזיות של טהרן. הפסקת האש, שנותרה על הנייר מאז תחילת אפריל, קיימת כעת להלכה בלבד. מה שנותר הוא מאבק כוחות פעיל ושוחק על מצר הים האסטרטגי החשוב ביותר בעולם.
בנדר עבאס שוב תחת אש
כוחות פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) ביצעו תקיפות דיוק נגד תחנת שליטה קרקעית של כטב"מים בבנדר עבאס שבאיראן, לאחר שהפילו ארבעה כטב"מים מתאבדים איראניים שאיימו על ספינות מלחמה של הקואליציה המאבטחות את המצור הימי על מצרי הורמוז. גורם רשמי אמריקאי תיאר את הפעולה כ-"מדודה, הגנתית גרידא, ונועדה לשמר את הפסקת האש" — ניסוח המדגיש את נחישותה של וושינגטון למסגר את פעולותיה הצבאיות בגבולות הבנות הפסקת האש של אפריל, אף שהמציאות בשטח ובים מציגה תמונה שונה לחלוטין. שלושה פיצוצים נשמעו סמוך לעיר הנמל, ומערכות ההגנה האווירית של איראן הופעלו למשך מספר דקות, על פי דיווח ב-פייננשל טיימס.
זו הייתה התקיפה האמריקאית השנייה בתוך שלושה ימים בלבד. ביום שני, ה-25 במאי, אישר פיקוד המרכז של ארה"ב כי מטוסי קרב אמריקאיים הטביעו שתי סירות מהירות של משמרות המהפכה שניסו להניח מוקשים במצרים, ותקפו אתרי שיגור טילים איראניים לאחר שכטב"מים מתאבדים שוגרו לעבר כ-24 ספינות מלחמה של הצי האמריקאי. הדפוס ברור לחלוטין: איראן בוחנת באופן שיטתי את ההגנה האמריקאית סביב המצרים, ווושינגטון מגיבה בעוצמה גוברת. ה-ניו יורק טיימס אישר את הפרטים המבצעיים, תוך ציטוט של דובר פיקוד המרכז, קפטן טים הוקינס.
איראן מגיבה ויורה על כלי שיט אזרחיים
משמרות המהפכה האסלאמית לא ספגו את המכות הללו בפסיביות. הארגון טען כי ביצע מתקפת נקם נגד בסיס צבאי אמריקאי בעקבות התקיפות בבנדר עבאס, אם כי פרטים ספציפיים לגבי מיקום הבסיס, היקף הנזק או נפגעים כלשהם לא אומתו באופן עצמאי בדיווחים הזמינים. עמימות זו היא כשלעצמה כלי נשק במלחמת המידע של טהרן — טענת הנקם מקרינה עוצמה כלפי קהל היעד מבית, הנתון תחת עוצר מידע חמור, בעוד שהיעדר נזק שניתן לאמת מרמז כי ייתכן שהתקיפה הייתה סמלית יותר מאשר בעלת השלכות מעשיות.
מדאיגה עוד יותר עבור השווקים העולמיים ואבטחת הנתיבים הימיים הייתה החלטתה של איראן לפתוח באש לעבר ארבעה כלי שיט מסחריים שניסו לחצות את מצרי הורמוז. מעשה פיראטיות זה בחסות המדינה — המכוון נגד ספנות אזרחית במים בינלאומיים — מהווה הסלמה דרמטית לעומת קמפייני המיקוש וההטרדה של השבועות הקודמים. מחירי הנפט זינקו מיד מחדש בשל החשש כי טהרן מתכוונת לאכוף מצור בפועל משלה, ובכך להפוך את המצרים לאזור מלחמה שנוי במחלוקת, ללא קשר למעמדה הרשמי של הפסקת האש. ההבחנה בין "הפסקת אש" לבין "לחימה פעילה" הפכה, לכל עניין מעשי, לתיאורטית בלבד.
טראמפ טורק את הדלת בפני דרישות טהרן
הנשיא טראמפ ניצל את היום כדי לפרק באופן שיטתי את עמדת המיקוח של איראן. בדברים שנשא בפני עיתונאים, הוא שלל את האפשרות לאפשר לאיראן להעביר את מאגר האורניום המועשר שלה לרוסיה או לסין — דרישה איראנית מרכזית שנועדה לשמר את יכולת הפריצה הגרעינית שלה תוך עמידה טכנית ב"הצגת" אי-הפצת הנשק הגרעיני. He הוסיף וסירב לשקול הקלת סנקציות או הפשרת כ-24 מיליארד דולר מהכנסות הנפט של איראן המוחזקים בחשבונות קטאריים, ובכך חסם את אסטרטגיית חבל ההצלה הכלכלי של טהרן.
"הם עדיין לא הגיעו לשם, אנחנו לא מרוצים מזה, אבל אנחנו נהיה. הם מנהלים משא ומתן על אדי הדלק האחרונים שלהם, אבל נראה מה יקרה. אולי נצטרך לחזור ולסיים את זה, אולי לא."
סגנונו של הנשיא היה בוטה כרגיל אך חשף טפח מהאסטרטגיה שלו. הביטוי "לחזור ולסיים את זה" משאיר את איום חידוש המבצעים הצבאיים בהיקף נרחב בבירור על השולחן. בינתיים, התקשורת הממלכתית באיראן הדליפה את מה שלטענתה הוא טיוטת הסכם — איראן תפתח לחלוטין את מצרי הורמוז בתוך חודש בתמורה לנסיגה אמריקאית מ"סביבתה" של איראן והסרת המצור הימי שנמשך שישה שבועות. גורמים רשמיים בארה"ב הכחישו מכל וכל את האותנטיות של המסמך. עם זאת, ההדלפה עצמה משרתת את מטרתה של טהרן: היא מציגה את איראן כצד המתון השואף לשלום, בעוד היא מציגה את וושינגטון כמכשול. זוהי מלחמת מידע, ויש להתייחס אליה ככזו.
בהתפתחות נפרדת אך קשורה, טראמפ איים "לפוצץ" את עומאן אם מדינת המפרץ תצטרף לאיראן בהטלת אגרות מעבר על השייט במצרי הורמוז — אזהרה חריפה לשחקנים אזוריים מפני מתן יד לאסטרטגיית הלחץ הכלכלי של טהרן. האמירה, חסרת דיפלומטיות ככל שתהיה, משקפת הבנה אמריקאית ברורה כי המערכה של איראן חורגת מעבר לפעילות צבאית ומגיעה לכדי כפייה כלכלית על שכנותיה.
הערכת המודיעין על מלאי הטילים
ייתכן שההתפתחות המשמעותית ביותר מבחינה אסטרטגית ביום ה-89 לא הייתה קשורה כלל לתקיפות עצמן. ניתוח של רשת MSNBC שפורסם ב-27 במאי ציטט דיווח של הוושינגטון פוסט, שהתבסס על הערכת מודיעין של ה-CIA מה-7 במאי, ולפיו איראן מחזיקה עדיין בככשבעים אחוזים ממלאי הטילים הבליסטיים שהיה ברשותה ערב המלחמה, כאשר המשגרים הניידים נותרו ברובם שלמים. הערכה זו סותרת ישירות את טענותיו הקודמות של הממשל על פגיעה מכרעת ביכולת ההתקפית של איראן, ומעלה שאלות נוקבות לגבי האפקטיביות האסטרטגית של המערכה.
עבור ישראל, לנתוני מודיעין אלו יש השלכות משמעותיות במיוחד. מבצע אריה שואג יצא לדרך במטרה מפורשת לנטרל את יכולתה של איראן לאיים על המדינה היהודית בטילים בליסטיים. אם שבע עשיריות מיכולת זו נותרו מבצעיות לאחר שמונים ותשעה ימים של לחץ צבאי מתמשך — שחלק גדול ממנו מופעל כעת על ידי כוחות אמריקאיים ולא ישראליים — ההיגיון האסטרטגי העומד בבסיס המערכה דורש בחינה מחדש. משגרים ניידים מתוכננים, מעצם טיבם, להיות קשים ביותר לאיתור ולהשמדה, לקח שארצות הברית למדה במהלך "ציד הסקאדים" העקר במלחמת המפרץ הראשונה. נראה כי טהרן הפנימה את הלקח הזה היטב.
מלחמות הצללים: לבנון ומרחב הסייבר
בחזיתה הצפונית של ישראל, צה"ל הגביר את תקיפותיו בדרום לבנון והוציא צווי פינוי המוניים לכל האזור החל מה-28 במאי, מה שמצביע על המשך המבצעים נגד התשתית הנותרת של חיזבאללה. המערכה הצפונית הזו, אף שאינה מכוונת ישירות נגד שטח איראן, נותרת חלק בלתי נפרד מהתמונה האסטרטגית הרחבה יותר — חיזבאללה הוא השלוחה (פרוקסי) בעלת היכולות הגבוהות ביותר של איראן, ופגיעה בו אינה נפרדת מהמערכה נגד טהרן עצמה. לא הופיעו דיווחים על גיחות מאושרות של חיל האוויר הישראלי מעל שטח איראן ב-48 השעות האחרונות, דבר המצביע על כך שתקיפות ישירות על איראן מבוצעות כעת בעיקר על ידי כוחות CENTCOM האמריקאיים.
במרחב המידע, המועצה העליונה של איראן למרחב הווירטואלי אישרה את מה שארגוני זכויות דיגיטליות חשדו בו מזה זמן רב: טהרן ייבאה טכנולוגיית צנזורה של המפלגה הקומוניסטית הסינית כדי להחיל השבתת אינטרנט קבועה במתכונת "חומת האש הגדולה" של סין. שיתוף הפעולה בין שתי מעצמות סמכותניות לדיכוי התנגדות בזמן מלחמה הוא תזכורת לכך שממבצע אריה שואג אינו רק עימות קינטי, אלא מאבק בין שקיפות דמוקרטית לבין בקרת מידע סמכותנית. המשטר האיראני חושש בבירור מגישתם של בני עמו לאמת על מלחמה זו יותר משהוא חושש מטילי שייט אמריקאיים.
תחזית אסטרטגית: הפסקת אש ללא שלום
היום ה-89 מציג סכסוך שנכנס לאזור דמדומים מסוכן — לא מלחמה כוללת אך גם לא הפסקת אש אמיתית, אלא סדרה מתמשכת ומסלימה של חילופי מהלומות צבאיים המרוכזים סביב מצרי הורמוז. נקודות המחלוקת העיקריות נותרו ללא פתרון: עתיד האורניום המועשר ברמה גבוהה של איראן, פתיחתם מחדש של מצרי הורמוז, ודרישתה של טהרן להקלות מקיפות בסנקציות שוושינגטון סירבה להן על הסף. כאשר איראן שומרת על רוב יכולת הטילים שלה, הספנות המסחרית נמצאת תחת אש, ושני הצדדים מבצעים תקיפות נגד נכסי הצד השני, מגמת המצב מצביעה על הסלמה נוספת ולא על פתרון.
עבור ישראל, החישוב האסטרטגי הופך למורכב יותר ויותר. המבצע שהחל כמערכה ישראלית ישירה נגד תשתית הגרעין והטילים של איראן התפתח לפעולת אכיפה בהובלה אמריקאית בעיקרה במפרץ הפרסי, בעוד ישראל מתמקדת בחזית הלבנונית. האם חלוקת עבודה זו משרתת את האינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח של ישראל — או שמא היא רק דוחה את יום הדין מול ארסנל הטילים המאיים עדיין של איראן — זו השאלה שיום 90 ואילך יצטרכו לענות עליה. האריה עדיין שואג, אך הציד רחוק מלהסתיים.