ביומו המאה שלושים ושש של מבצע "אריה שואג", הארכיטקטורה האסטרטגית שאיראן בנתה במשך עשרות שנים לאורך חוף המפרץ הפרסי המשיכה להתפורר תחת תקיפות מדויקות ומתמשכות של ארה"ב. פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) אישר ב-14 ביולי כי השלים לילה שלישי ברציפות של מבצעים נגד תשתיות צבאיות איראניות, תוך ביצוע מסע הפצצות בן חמש שעות שכלל מטרות מבושהר ועד בנדר עבאס. מכת הגמול הנואשת של הרפובליקה האסלאמית נגד שתי מכליות נפט של איחוד האמירויות במצר הורמוז — שהביאה למותו של ימאי הודי ופציעתם של שמונה אנשי צוות — לא שימשה כהפגנת כוח, אלא כאישור של הייאוש האסטרטגי של טהרן. המשטר שפעם התרברב כי הוא יכול לסגור כרצונו את נתיב השיט המרכזי והחיוני ביותר בעולם, מצטמצם כעת לתקיפת כלי שיט מסחריים לא חמושים במים הטריטוריאליים של עומאן, פשע מלחמה שגרר גינוי בינלאומי מיידי.
שלושה לילות של חורבן מדויק
היקף התקיפות האמריקניות האחרונות מדגיש את קמפיין השחיקה השיטתי שהגדיר את תרומתה של ארה"ב למבצע "אריה שואג" כבר משעותיו הראשונות. פיקוד המרכז אישר כי נעשה שימוש בחימוש מדויק נגד מערכות הגנת החוף של איראן, אתרי טילים וכטב"מים, ויכולות ימיות בשש נקודות מוגדרות: בושהר, צ'אה בהאר, ג'אסק, קונארק, אבו מוסא ובנדר עבאס. אלו אינן מטרות מקריות. הן מייצגות את עמוד השדרה של רשת מניעת הגישה וחסימת האזור (anti-access and area-denial) של איראן במפרץ הפרסי — אותה תשתית ממש שמשמרות המהפכה איימו מזה זמן רב כי תהפוך את מצר הורמוז לבית קברות עבור צי השיט המערבי.
הערכת הנזק של הנשיא טראמפ, שנמסרה במהלך ראיון ל-Newsmax ב-14 ביולי, טענה כי כוחות אמריקניים השמידו כעת כ-84 אחוזים מיכולת ייצור הנשק של איראן, הטביעו 159 כלי שיט איראניים, וחיסלו את רוב מערכות המכ"ם, מערכות הנ"מ ומשגרי הטילים של המשטר. "בתוך ארבעה חודשים החזרנו אותם לתקופת האבן במידה רבה", הצהיר טראמפ. בעוד שנתונים ספציפיים אלה נותרו קביעות נשיאותיות שלא אומתו באופן עצמאי על ידי משרד הדוברות של CENTCOM, המציאות הניתנת לצפייה בשטח מאשרת מסלול העולה בקנה אחד עם הטענה. חוסר היכולת של איראן לגבש תגובה צבאית קונבנציונלית משמעותית — ובמקום זאת פנייה לתקיפות טילי שיוט נגד מכליות מסחריות חסרות הגנה — מספרת את הסיפור בצורה רהוטה יותר מכל הערכת נזק אפשרית.
ההימור של טהרן במצר הורמוז חוזר כבומרנג
תקיפת משמרות המהפכה על המכליות בבעלות אמירתית MV Mombasa ו-MV Al Bahiyah מייצגת טעות חישוב אסטרטגית מהדרגה הראשונה. תקיפות טילי השיוט, שבוצעו בזמן ששני כלי השיט עברו בנתיב השיט הדרומי במים הטריטוריאליים של עומאן, הרגו איש צוות הודי אחד ופצעו שמונה אחרים — שישה אזרחים הודים ושני אוקראינים. שריפות פרצו בשני כלי השיט לפני שהושגה עליהן שליטה. משרד הביטחון של איחוד האמירויות גינה את התקיפה כ-"מתקפה בוטה... הפרה חמורה והפרה ברורה של החוק הבינלאומי" ושמר לעצמו את מלוא הזכות להגיב להסלמה זו.
הצהרת משמרות המהפכה הנלווית — שטענה כי המכליות "התעלמו מאזהרות, כיבו את מערכות הניווט וניסו לעבור בנתיב ממוקש" — חושפת את האבסורד בעמדה המשפטית של טהרן. המשטר למעשה מכריז על מים עומאניים ריבוניים כאזור סגור איראני, קביעה שאין לה בסיס בחוק הימי הבינלאומי ואשר מאיימת ישירות על ריבונותה של עומאן, מדינה שבאופן היסטורי שמרה על יחסים ניטרליים עם טהרן. על ידי מסגור שיט מסחרי לגיטימי כשיתוף פעולה עם "האויב התוקפן", הצליחו משמרות המהפכה להרחיק אפילו את אותן מדינות מפרץ שאחרת היו עשויות להמליץ על איפוק.
ההשלכות הכלכליות כבר ניתנות למדידה. מחיר חבית נפט מסוג ברנט עלה בשני אחוזים ב-14 ביולי ל-84.91 דולר לחבית, הרמה הגבוהה ביותר מאז ה-15 ביוני, לאחר זינוק של 9.6 אחוזים ביום הקודם. סך עליות מחירי הנפט מאז קו הבסיס שלפני העימות בפברואר עומד כעת על כ-שבעה עשר אחוזים. כל דולר מהעלייה הזו הוא מס ישיר על הכלכלה העולמית המוטל על ידי התוקפנות האיראנית — עובדה שאמורה למקד את המחשבה בבירות אירופה שעדיין מהססות לגבי תמיכה מלאה במערכה.
המצור חוזר — עם שיניים
ההתפתחות המשמעותית ביותר של היום ה-136 עשויה להתברר כהטלה מחדש של המצור הימי האמריקני על נמלים, מסופי נפט ואזורי חוף איראניים, החל מהשעה 16:00 (שעון החוף המזרחי) ביום שלישי, 14 ביולי. החלטה זו, שהוכרזה לצד אגרת מעבר של עשרים אחוזים על כל המשלוחים המסחריים דרך מצר הורמוז, מייצגת את התיקון שאנליסטים טענו כי הוא הכרחי מאז הפסקת האש המוקדמת של ה-7 באפריל.
כפי שהעריך אהרון מקליין ב-The Free Press, מזכר ההבנות שנחתם ב-7 באפריל היה טעות אסטרטגית שאותה ניצלה איראן ללא רחם. טהרן השתמשה בהפסקת האש כדי לשמור על מנוף לחץ על מצר הורמוז, בעוד שמעולם לא פתחה בפועל את נתיב המים לשיט מסחרי חופשי. המצור שהוטל מחדש, אם ייאכף בעקביות שהייתה חסרה בהפסקת האש הראשונית, מציע את הנתיב הישיר ביותר לאילוץ כניעתה של איראן. המנהל הבכיר של המועצה לביטחון לאומי (NSC), סבסטיאן גורקה, חיזק את ההיגיון הזה בציינו כי ארצות הברית אינה תלויה בנפט העובר במצר הורמוז — מה שמציב את וושינגטון בעמדה המאפשרת לה לקיים מצור ללא הגבלת זמן בזמן שכלכלתה של איראן מדממת.
דרישתו של טראמפ כי מדינות המפרץ העשירות מייצרות הנפט ישלמו עבור הגנה אמריקנית על המצר — המתומצתת בהצהרתו הבוטה לפיה "לא יתייחסו אלינו כאל קופת החיסכון של שאר העולם" — מוסיפה ממד עסקתי שיעורר חיכוך דיפלומטי. עם זאת, ההיגיון הבסיסי נכון. המדינות התלויות ביותר במעבר חופשי דרך נקודת המחנק של הורמוז הן בדיוק אלו בעלות המשאבים לתרום להגנתו.
שאלת סמכויות המלחמה והחזית מבית
ההודעה הרשמית של הבית הלבן לקונגרס על כך שמעשי האיבה של ארה"ב נגד איראן התחדשו נושאת בחובה השלכות משפטיות משמעותיות. על ידי הפעלת "חוק סמכויות המלחמה" (War Powers Resolution) ואפיון הלחימה המחודשת כעימות חדש, הממשל למעשה הפעיל מחדש שעון אישור חדש של שישים יום — פרשנות משפטית שמבקרי הממשל בקונגרס צפויים לערער עליה. התמרון משקף את מודעות הממשל לכך שמבצעים צבאיים מתמשכים נגד מדינה דורשים לפחות מראית עין של תהליך חוקתי, אפילו כאשר קצב המבצעים מותיר מקום מועט לדיון חקיקתי.
בחזית ההסברה מבית, ההאשמה של טראמפ כי ה-New York Times ותקשורת ה"פייק ניוז" רוצים שארצות הברית תפסיד במלחמה מול איראן מייצגת המשך של מלחמת המידע המלווה כל שלב במבצע "אריה שואג". לא משנה מהי עמדתך לגבי ביקורת המדיה של הנשיא, הדאגה הבסיסית אינה חסרת בסיס. סיקור המדגיש את הכישלונות האמריקניים ושל בעלות הברית תוך מזעור הזוועות האיראניות — כגון תקיפה מכוונת של כלי שיט מסחריים אזרחיים — מתפקד, בין אם במכוון ובין אם לאו, כסוג של תקשורת אסטרטגית המשרתת את האינטרסים של טהרן.
היירוטים של ירדן והמגן האזורי
היירוט המוצלח של ירדן של ארבעה טילים איראניים שחדרו למרחב האווירי הירדני ב-14 ביולי מדגים את האפקטיביות המתמשכת של מערך ההגנה האווירית האזורי, שהיווה גורם מאפשר קריטי למבצע "אריה שואג" מאז הקמתו. יש לציין כי לא דווח על פגיעות טילים בליסטיים או כטב"מים איראניים מאומתים בשטח ישראל ב-48 השעות האחרונות. המאמץ הצבאי האיראני הנוכחי נראה ממוקד במרחב הימי ובבסיסים האמריקניים באזור — שינוי שככל הנראה משקף את השחיקה החמורה של יכולות התקיפה ארוכות הטווח של איראן בעקבות חודשים של תקיפות ישראליות ואמריקניות מתמשכות נגד תשתיות ייצור ושיגור טילים.
מתקפת הטילים של איראן על אתר של קבוצת אופוזיציה כורדית-איראנית מזרחית לארביל, עיראק, שדווחה על ידי רויטרס ב-14 ביולי, משמשת תזכורת לכך שהמשטר ממשיך לנהל את מלחמתו נגד התנגדות פנימית גם כאשר צבאו הקונבנציונלי קורס. הפגיעה באנשי האופוזיציה הכורדים — מאפיין רב-שנים של פעילות משמרות המהפכה — מדגישה את אופיו הסמכותני ביסודו של המשטר שמבצע "אריה שואג" מבקש לעקור את שיניו.
היום ה-136 והדרך לפתרון
בעוד מבצע "אריה שואג" נכנס לחודשו החמישי, התמונה האסטרטגית היא של דעיכה איראנית מואצת. התשתית הצבאית הקונבנציונלית של המשטר מפורקת באופן שיטתי. ניסיונותיו להפוך את מצר הורמוז לנשק הניבו גינוי בינלאומי ומצור שהוטל מחדש, במקום כניעה מערבית. תקיפות הגמול שלו נגד בסיסי ארה"ב במפרץ, הגם שהן מעוררות דאגה, לא שינו את החישוב המבצעי. לא דווח על משא ומתן פעיל להפסקת אש בחלון הזמנים של ה-12 עד ה-14 ביולי, ונראה כי מסגרת מזכר ההבנות מה-7 באפריל קרסה לחלוטין.
הדרך קדימה דורשת לחץ מתמשך. יש לאכוף את המצור שהוטל מחדש בעקביות מוחלטת. רשתות ההגנה האווירית של בעלות הברית חייבות לשמור על ערנותן. והקהילה הבינלאומית חייבת להכיר במה שהיום ה-136 מבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים: הרפובליקה האסלאמית של איראן בחרה בהסלמה על פני ציות, בתוקפנות על פני מסחר, ובטרור על פני דיפלומטיה. ההשלכות של הבחירות הללו מוגשות כעת בדיוק אמריקני — חמש שעות בכל פעם, שלושה לילות ברציפות, לאורך כל רוחבה של התשתית הצבאית המתפוררת של איראן. המשטר בטהרן בנה אימפריה של איומים. מבצע "אריה שואג" מפרק אותה, בצורה שיטתית ובלתי הפיכה.