היום ה-118 של מבצע "אריה שואג" נפתח לא בשאגת מטוסי הקרב הישראליים מעל טהרן, אלא בצליל השקט והחתרני יותר של הפסקת אש שמתחילה להיסדק. ב-25 ביוני 2026 — שמונה ימים בלבד לתוך מזכר הבנות בן 60 יום בין וושינגטון לטהרן — שיגרו משמרות המהפכה האסלאמית של איראן תקיפת כטב"ם נגד ספינת המשא Ever Lovely הנושאת את דגל סינגפור במצר הורמוז, תוך גרימת נזק לגשר הפיקוד שלה ושליחת מסר חד-משמעי לעולם: המשטר מתכוון לבחון כל גבול בהסכם זה, ולחפש נקודות תורפה כפי שעשה תמיד. לא דווח על נפגעים, אך הנזק האסטרטגי עלול להתברר כגדול בהרבה מכל נזק פיזי שנגרם לספינה. שני פקידים אמריקאים בכירים אישרו ל-The Wall Street Journal את הייחוס לאיראן, ואף שטהרן סירבה לקבל אחריות פומבית על המעשה, המסר נקלט בוושינגטון, בירושלים ובכל בירות המפרץ בבהירות קריסטלית.
משמרות המהפכה תוקפים — ומזכר ההבנות רועד
ההתקפה על ה-Ever Lovely היא ההתפתחות הצבאית המשמעותית ביותר מבחינה מבצעית מאז חתימת מזכר ההבנות ב-17 ביוני על ידי הנשיא טראמפ ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן. הסכם זה בלם את מערכת התקיפות האוויריות ההרסנית של ישראל וארצות הברית, אשר במהלך 109 הימים שקדמו לו פירקה מוערך כ-85 אחוזים מארכיטקטורת ההגנה האווירית של איראן, השמידה את כושר ייצור הטילים הבליסטיים שלה, וחיסלה מפקדים בכירים במשמרות המהפכה בתקיפות בעלות דיוק יוצא דופן. כפי שתיעד בחודש מרץ המכון להגנת הדמוקרטיות (FDD), למעלה מ-5,700 גיחות קרב ויותר מ-12,000 חימושים הופעלו בשטח איראן — מערכה חסרת תקדים בהיקפה ובקטלניותה. מזכר ההבנות אמור היה להקפיא את ההרס הזה בזמן שדיפלומטים מנהלים משא ומתן על שלבי הסיום.
במקום זאת, תקיפת הכטב"ם של משמרות המהפכה מפרה באופן ישיר סעיף ליבה בהסכם: מחויבותה של איראן להבטיח מעבר מסחרי בטוח במצר הורמוז בתמורה להסרת המצור הימי האמריקאי. כדי להחמיר את הפרובוקציה, משמרות המהפכה פרסמו במקביל אזהרה רשמית לכל כלי השיט המסחריים בדרישה להשתמש אך ורק בנתיבי שיט מאושרים על ידי איראן — הצהרה חצופה של שליטה ריבונית במים בינלאומיים המערערת ישירות על מתווה נתיבים של ארגון הימאות הבינלאומי (IMO) בתיווך עומאן, שהוכרז יום אחד בלבד קודם לכן. הדפוס ברור לחלוטין: טהרן חותמת על הסכמים ביד אחת, בעוד שמשמרות המהפכה שלה קורעים אותם ביד השנייה.
11,000 ימאים תקועים בעקבות השעיית הפינוי על ידי האו"ם
ההשלכה האנושית המיידית של התוקפנות של משמרות המהפכה פגעה ביותר מ-11,000 ימאים התקועים במפרץ הפרסי מאז החל מבצע "אריה שואג" ב-28 בפברואר. מזכ"ל ארגון הימאות הבינלאומי (IMO), ארסניו דומינגז, הכריז ב-25 ביוני על השעיה מלאה של פעולת הפינוי, בנימוק של צורך "לאשר מחדש כי ערבויות הבטיחות הנדרשות עדיין עומדות בעינן". ההודעה נמסרה, באירוניה מרה, ביום הימאי הבינלאומי — תזכורת סמלית לכך שלתוקפנות הימית של איראן יש קורבנות אמיתיים מעבר להפשטות גיאופוליטיות.
סוכנות הסחר הימי של בריטניה (UKMTO) פרסמה אזהרת ניווט לכל כלי השיט במצר, ופינוי של 600 ספינות המתואם בקפידה על ידי ה-IMO נעצר לחלוטין. ימאים אלה — אזרחי עשרות מדינות, הלכודים על סיפונן של ספינות מסחריות ללא עוול בכפם — הם הקורבנות הנשכחים של משחקי המלחמה האסטרטגיים של טהרן. מצוקתם ראויה ליותר תשומת לב מזו שקיבלה, והנכונות של משמרות המהפכה לסכן את ביטחונם צריכה לפוגג כל אשליה שנותרה לגבי תום הלב של המשטר.
ישראל שומרת על הקו — ללא קשר לוושינגטון
בשעה שמשמרות המהפכה בחנו את סעיפי הים של מזכר ההבנות, ישראל הבהירה כי לא תהיה כבולה לסעיפיו הטריטוריאליים. ב-26 ביוני, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ, בנאום בטקס סיום קורס קצינים, התחייבו כי כוחות צה"ל יישארו ללא הגבלת זמן בדרום לבנון, בסוריה ובעזה — אזורים שנתניהו תיאר כ"אזורי ביטחון" החיוניים להגנת ישראל. כ"ץ הצהיר במפורש כי ישראל לא תיסוג מדרום לבנון גם אם תתבקש לעשות זאת על ידי ממשל טראמפ, עמדה שהוא מחזיק בה מאז הוכרז מזכר ההבנות לראשונה ב-18 ביוני.
הדבר מייצג קו שבר משמעותי בין ירושלים לוושינגטון, אך הוא מעוגן במציאות אסטרטגית ולא בהתרסה לשמה. מערכת הביטחון של ישראל מבינה את מה שארבעה עשורים של התמודדות עם שלוחיה של איראן לימדו: ואקום מתמלא, והוא מתמלא על ידי חיזבאללה, על ידי משמרות המהפכה ועל ידי כוחות שמשימתם המפורשת היא השמדת המדינה היהודית. ניסוחו של מזכר ההבנות הקורא ל"סיום מיידי וקבוע של הפעולות הצבאיות בלבנון" משקף שאיפה דיפלומטית; אזורי הביטחון של ישראל משקפים צורך מבצעי. ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב — מהנסיגה מלבנון בשנת 2000 ועד ההתנתקות מעזה בשנת 2005 — שנסיגות חד-צדדיות תחת לחץ חיצוני אינן מייצרות שלום, אלא טרור.
חשבון המלחמה ושדה הקרב הפוליטי
בגבעת הקפיטול, בקשת המימון הנוספת של הפנטגון בסך 88 מיליארד דולר להצטיידות מחדש בחימושים ולכיסוי עלויות מבצע "אריה שואג" הוגשה ב-25 ביוני והתנגשה מיד בהתנגדות מפלגתית. מנהיג המיעוט בסנאט, צ'אק שומר, האשים את ממשל טראמפ ב"גרירת אמריקה למלחמה פזיזה" ובדרישה ל"צ'ק פתוח", בעוד הסנאטור כריס מרפי כינה את החבילה ככזו ש"נועדה להרחיק קולות דמוקרטיים". הצעת החוק דורשת רוב של 60 קולות בסנאט, ואפילו הסנאטור הרפובליקני ג'וש האולי הביע ספקנות. "ממתיקים" — הכוללים 11 מיליארד דולר בסיוע לחקלאים ו-1.4 מיליארד דולר להתפרצות האבולה באפריקה — מאותתים על מודעות הממשל לאתגר הפוליטי, כפי שדווח ב-Fox News.
עם זאת, מסגור ההוצאה הזו כפזיזה מתעלם ממה שהיא קנתה. מבצע "אריה שואג" והמערכה האמריקאית המקבילה שחקו את כושר ייצור הטילים הבליסטיים של איראן ממוערך של כ-100 טילים בחודש לאפס בפועל. למעלה מ-85 אחוזים ממערכות ההגנה האווירית של איראן הושמדו. מפקדי משמרות המהפכה בכירים, מדעני גרעין ותשתיות פיקוד ושליטה חוסלו בתקיפות ששינו מן היסוד את מאזן הכוחות במזרח התיכון. תג המחיר של 88 מיליארד דולר — משמעותי ככל שיהיה — מייצג את עלות נטרולו של משטר שלפי הערכות המודיעין הישראלי היה מרחק חודשים ספורים מהחזקת נשק גרעיני מבצעי עם מספיק חומר בקיע ל-15 ראשי קרב.
שיקום הצללים של איראן
אולי המידע המודיעיני המדאיג ביותר שעלה ביום ה-118 נוגע למה שאיראן עושה עם מרחב הנשימה שמספק לה מזכר ההבנות. הערכות מודיעין אמריקאיות, שצוטטו על ידי חבר הקונגרס ריץ' מקקורמיק ברשת Newsmax, מצביעות על כך שטהרן כבר חופרת החוצה משגרי טילים קבורים ופועלת באופן פעיל לשיקום יכולות הטילים הבליסטיים שלה במהלך חלון הפסקת האש בן 60 הימים. מקקורמיק, יוצא מארינס וצי וחבר בוועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים, כינה את מזכר ההבנות "הסכם שלא נעשה בתום לב" ודרש "כניעה ללא תנאי" ופירוק של תשתית האנרגיה של איראן. עיתון ה-Epoch Times דיווח בנפרד על מעורבות סינית בסיוע לאיראן לשקם את תוכנית הטילים שלה — מימד מדאיג המערב את בייג'ינג בהתרסתו של המשטר.
זוהי הדילמה האסטרטגית הבסיסית של היום ה-118. המערכה הקינטית השיגה תוצאות צבאיות יוצאות דופן, אך הפסקת אש המאפשרת לאויב להיבנות מחדש אינה נתיב לביטחון בר-קיימא — היא מתנת זמן למשטר שבילה 45 שנים בהדגמת מה שהוא עושה עם זמן. כל יום שעובר ללא פירוק הניתן לאימות ובלתי הפיך הוא יום שבו האיום האיראני מתחדש.
היום ה-119 — השאלה שמגדירה את המערכה
דעת הקהל האמריקאית, לעת עתה, נוטה לטובת הנתיב הדיפלומטי. סקר ארצי של מכון מקלאפלין (McLaughlin) בקרב 1,000 מצביעים בעלי סבירות גבוהה להצביע בבחירות האמצע, שנערך בין ה-17 ל-23 ביוני, מצא כי מזכר ההבנות זוכה ל-51 אחוזי תמיכה מול 34 אחוזי התנגדות, עם תמיכה גורפת בסעיפיו הניציים ביותר: 76 אחוזי תמיכה בדרישה שאיראן לא תייצר לעולם נשק גרעיני, ו-75 אחוזי תמיכה בדרישה שתפסיק את מימון הטרור נגד ישראל. אך סבלנות הציבור היא משאב מתכלה, ומשמרות המהפכה נראים נחושים למצות אותה.
השאלה האסטרטגית עם הכניסה ליום ה-119 אינה עוד האם מזכר ההבנות יכול להחזיק מעמד, אלא האם הוא צריך. כאשר שותף להפסקת אש תוקף נתיבי שיט בינלאומיים שמונה ימים בלבד לתוך מתווה של 60 יום, ההסכם אינו עומד למבחן — הוא זוכה ללעג.
מבצע "אריה שואג" השיג את מה שעשרות שנים של דיפלומטיה, סנקציות וסבלנות אסטרטגית לא הצליחו להשיג: הרס פיזי של תשתיות הגרעין והטילים של איראן ועריפת ראשו של מנהיגותה הצבאית. המערכה כתבה מחדש את חוקי הלוחמה המודרנית, הוכיחה נחישות ישראלית ואמריקאית, והנחיתה מכה אסטרטגית על המשטר האיראני שממנה הוא עשוי שלא להתאושש לחלוטין לעולם. אך ניצחונות צבאיים עמידים רק כמו הרצון הפוליטי להגן עליהם. אם התקפת משמרות המהפכה על ה-Ever Lovely תיוותר ללא תגובה — אם תקיפת הכטב"ם תיספג כלא יותר מאשר מחיר הדיפלומטיה — אזי טהרן תלמד שמזכר ההבנות אינו מתווה לשלום, אלא מגן שמאחוריו היא יכולה לבנות את עצמה מחדש, להתחמש ולהיערך לסבב הבא. ישראל, לפחות, נראית כמבינה זאת. השאלה כעת היא האם גם וושינגטון מבינה זאת.