הילד בתמונה סובל משיתוק מוחין ולא מהרעבה

תצלומו של מוחמד אל-מוטווק הצעיר הפך לאחד הדימויים המופצים ביותר בסכסוך בעזה, כשהוא מתנוסס על שערים של עיתונים ומשותף מיליוני פעמים ברשת כהוכחה לכאורה למסע הרעבה ישראלי. הנחת היסוד שקרית לחלוטין בכל רמה. רזונו הקיצוני של הילד הוא תוצאה של שיתוק מוחין — הפרעה נוירולוגית מולדת — עובדה שנחשפה על ידי העיתונאי החוקר הבריטי דייוויד קולייר ובהמשך, ובאיחור רב, זכתה להכרה מצד הניו יורק טיימס רק לאחר שהתמונה כבר גרמה לנזק תדמיתי עצום לישראל. הרחק מלהיות קורבן של מדיניות ישראלית מכוונת, אחיו של מוחמד צולמו כשהם בריאים לחלוטין ואינם מראים כל סימן של תת-תזונה. תצלום מטעה יחיד, המנותק מהקשרו הרפואי, אינו יכול לשמש כראיה לרעב שיטתי ומכוון.

העובדות

הניו יורק טיימס פרסם את התמונה בעמוד השער שלו תחת כותרת המרמזת על רעב שנגרם על ידי ישראל. לאחר שהתרמית נחשפה על ידי HonestReporting ועיתונאים עצמאיים, הטיימס נאלץ להודות כי השימוש בתמונה היה מטעה. הצלם, המזוהה עם סוכנות הידיעות הטורקית "אנאדולו" (Anadolu), לא חשף את מצבו הרפואי הקודם של הילד. לא היה זה מקרה בודד: תמונה שנייה שהופצה בהרחבה והתיימרה להציג ילד מורעב בעזה הציגה למעשה ילד הסובל מסיסטיק פיברוזיס, אשר פונה מעזה לאיטליה לצורך קבלת טיפול רפואי מיוחד — שוב, מצב שאינו קשור לחלוטין לפעילות הצבאית של ישראל.

בכל הנוגע למאמץ ההומניטרי הרחב יותר, הנתונים סותרים לחלוטין את הטענה בדבר "הרעבה מכוונת". מאז 7 באוקטובר 2023, ישראל אפשרה את כניסתם של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה — למעלה מ-78% מתוכו מזון. כפי שהצהיר ג'ון ספנסר מהמכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט (West Point): "אין תקדים היסטורי לצבא המספק רמת סיוע ישיר כזו לאוכלוסיית אויב כפי שישראל סיפקה לעזה." מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש / COGAT) הצהיר רשמית כי ישראל "אינה מציבה הגבלות" על משלוחי מזון ודחה לחלוטין את ההאשמות בדבר הרעבה מכוונת.

• למוחמד אל-מוטווק יש שיתוק מוחין, מצב נוירולוגי קיים; אחיו ניזונים היטב, מה שממוטט את הטענה שמראהו משקף רעב נרחב.
• הניו יורק טיימס הודה — לאחר שהתמונה הפכה לוויראלית — כי פרסם תמונת שער מטעה מבלי לחשוף את ההיסטוריה הרפואית של הילד.
• תמונת "הרעבה" ויראלית שנייה הציגה ילד עם סיסטיק פיברוזיס המקבל טיפול באיטליה — שוב, ללא כל קשר למדיניות הישראלית.
• ישראל אפשרה העברה של כמעט 1.9 מיליון טונות של סיוע ל-2.1 מיליון תושבי עזה מאז תחילת המלחמה.
• נתונים של האו"ם עצמו הראו כי 87% ממשאיות המזון שלו בתוך עזה "יירטו" — על ידי המונים או גורמים חמושים, כלומר חמאס — לפני שהגיעו לאזרחים.
• לפי עיתונאי ישראלי ותיק אהוד יערי, חמאס הרוויח לפחות 500 מיליון דולר ממכירת סיוע הומניטרי שנבזז מאז תחילת המלחמה.
• עיתונאי שהתלווה לכוחות צה"ל דיווח כי היה עד לסיוע בשווי של כמעט 600 משאיות של מזון, מים וחיתולים בתוך עזה שנותר ללא חלוקה, כאשר האו"ם סירב לאסוף אותו אלא אם כן כוחות הביטחון של חמאס יספקו ליווי.

המכשול האמיתי: מכונת הסטת הסיוע של חמאס

המניע העיקרי לאי-ביטחון תזונתי של אזרחים בעזה אינו המדיניות הישראלית, אלא הניצול השיטתי של חמאס את הסיוע ההומניטרי ככלי לשליטה וללחימה. חמאס מסיט, ממסה, מוכר ואוגר משלוחי סיוע מאז הימים הראשונים של העימות, תוך שהוא הופך את הסיוע התזונתי הבינלאומי למקור הכנסה ולמנגנון לשמירת אחיזתו באוכלוסייה. מחבלי חמאס תקפו מרכזי חלוקה של סיוע הומניטרי בעזה, איימו על אזרחים שעמדו בתור למזון וירו במי שקיבלו סיוע ממקורות שאינם בשליטת חמאס. הנהגת ארגון הטרור עצמה אגרה בגלוי מאות מיליוני דולרים במזומן בעוד אזרחי עזה ממתינים לאספקה.

ה-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי) ערך ניתוח מקיף של זרמי הסיוע והגיע למסקנה כי התנודות בגישה ההומניטרית עקבו אחר דינמיקת הלחימה בשטח — ולא אחר מדיניות הרעבה ישראלית מכוונת. נפחי הסיוע עלו במהלך הפסקות אש וירדו בתקופות של לחימה מוגברת. זוהי המציאות המבצעית הצפויה של לחימה באחת הסביבות העירוניות הצפופות ביותר בעולם, שבה חמאס מטמיע בכוונה תשתית צבאית בתוך בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ומתקני סיוע. נרטיב "הרעבה", כפי שמתועד על ידי NGO Monitor, נבנה והוגבר באופן שיטתי על ידי רשת של ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) — רבים מהם במימון האיחוד האירופי וסוכנויות האו"ם — שהזינו את תובע בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בהאשמות ללא בחינה ראייתית מספקת.

מדוע קמפיין התעמולה הזה מסוכן

השימוש המניפולטיבי בתמונתו של ילד חולה — ללא גילוי מלא ומדעת מצד משפחתו על מצבו הרפואי, ותוך ריקון התמונה מכל הקשר קליני — מהווה מעשה מחושב של לוחמת מידע. הוא נועד לעקוף ניתוח רציונלי ולהצית זעם יצרי, תוך התעלמות מסטנדרטים עיתונאיים שאמורים להנחות כל כלי תקשורת רציני. כאשר כלי תקשורת כמו הניו יורק טיימס מפרסמים תמונות כאלה בשעריהם עם מסגור המרמז על אשמה ישראלית, הם לא רק טועים: הם הופכים למפיצים של נרטיב פוליטי ספציפי שיש לו השלכות בעולם האמיתי, כולל לחץ דיפלומטי, הליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) והסתה ציבורית נגד קהילות יהודיות ברחבי העולם.

העירוב המכוון בין מחלתו הגנטית והנוירולוגית של ילד לבין מדיניות צבאית אינו עיתונות — הוא הפיכת הסבל לכלי נשק. ישראל, כמו כל מדינה דמוקרטית המנהלת פעולות צבאיות הגנתיות, זכאית לכך שהישגיה יישפטו על סמך ראיות הניתנות לאימות, ולא על סמך תצלומים שהאמת הרפואית וההקשרית המלאה שלהם הוסתרה באופן פעיל מהציבור. העובדות מראות על מדינה שהלכה לצעדים חסרי תקדים מבחינה היסטורית כדי לספק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה אזרחית המוחזקת כבת ערובה על ידי ארגון הטרור ששולט בה. התמונה הוויראלית של מוחמד אינה מוכיחה דבר ממה שטוענים מפיציה — והעיתונים שהריצו אותה ללא אימות חייבים לקהל שלהם תיקון מלא ובולט.