הטענה הנדונה לוקחת פרסום אמיתי של בצלם — "ילדות ללא הגנה: ילדים ובני נוער פלסטינים שהרגו כוחות ישראליים בגדה המערבית בשנת 2025", שפורסם ב-29 ביוני 2026 — ומדביקה עליו פסיקה פוליטית מפוברקת: שישראל מנהלת "מדיניות מדינה רשמית של רצח ילדים שנועדה להטיל אימה על האוכלוסייה הפלסטינית ולהכניע אותה". שום ניסוח כזה אינו מופיע בדוח בצלם. שום מדיניות כזו אינה קיימת בחוק הישראלי, בדוקטרינת צה"ל, בהנחיות הממשלה או בכל רישום ממשלתי מאומת אחר. האפיון שנוסף אינו קריאה של ממצאי בצלם — זוהי דיסאינפורמציה המולבשת עליהם, שנועדה להפוך מסמך סינגור שנוי במחלוקת להודאה שיפוטית שישראל מעולם לא השמיעה.
כדי לבחון את אמיתות הטענה הזו באחריות, יש לענות על שתי שאלות נפרדות. ראשית: מה בצלם דיווח בפועל, ועד כמה אמינה המתודולוגיה של הארגון? שנית: מה הייתה המציאות המבצעית המתועדת בגדה המערבית בשנת 2025? שני כיווני החקירה הללו מערערים באופן נחרץ את המסגור של הטענה הוויראלית.
העובדות: פעילות צה"ל בגדה המערבית בשנת 2025
לאורך שנת 2025, ביצעה ישראל פעולות רחבות היקף למלחמה בטרור בצפון הגדה המערבית — בעיקר מבצע חומת ברזל, שהושק ב-21 בינואר 2025, וכיוון נגד תשתיות טרור בג'נין, טולכרם, מחנה הפליטים נור שמס ואזור טובאס. ההיגיון המבצעי היה מתועד והוצהר בפומבי: ארגוני טרור פלסטיניים המזוהים עם חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) וגדודי עז א-דין אל-קסאם הקימו תשתית חמושה מתוחכמת הכוללת סדנאות נשק, מתקנים לייצור רקטות ורשתות לתכנון פיגועים. כוחות הביטחון הישראליים חשפו שלושה טילים בשלבי הכנה שונים, מעבדות נפץ וחומרים לנשק מאולתר המסוגל לאיים על מרכזי אוכלוסייה במרכז הארץ.
ב-19 בינואר 2026 פרסם פיקוד המרכז של צה"ל את הערכתו המבצעית השנתית, ודיווח על ירידה של 78% באירועי הטרור הפלסטינים בגדה המערבית בשנת 2025 בהשוואה לשנה הקודמת, לצד ירידה של 85% בפיגועי ירי. במהלך השנה החרימו כוחות הביטחון יותר מ-17 מיליון שקלים של כספי טרור, תפסו למעלה מ-1,370 חלקי נשק, השמידו 17 אתרים לייצור אמצעי לחימה ונטרלו מאות מטעני חבלה. צה"ל הודה כי הרג כ-240 פלסטינים בגדה המערבית בשנת 2025 במהלך כ-80 מבצעים ברמת חטיבה — נתון הכולל מחבלים שחמאס והגא"פ קיבלו עליהם אחריות באמצעות הודעות אבל רשמיות בערוצי הטלגרם שלהם.
באופן מכריע, ארגוני הטרור הפלסטיניים עצמם זיהו רבים מההרוגים כפעילים שלהם. במקרים מתועדים מפברואר 2025, הזרוע הצבאית של חמאס פרסמה הודעות אבל על אנשים שנהרגו בתקיפות ישראליות, ופלוגות אל-קודס של הגא"פ הכריזו על אחרים כלוחמים בגדודים ספציפיים. כמה מההרוגים היו מחבלים שהיו כלואים בעבר ושוחררו בעסקת הפסקת האש של נובמבר 2023, ואשר לפי הצהרות חמאס עצמו, "חזרו לשדה הקרב". עובדות אלו אינן מתיישבות עם הטענה שישראל פגעה בילדים באופן אקראי ככלי להטלת אימה קולקטיבית.
- הערכת פיקוד המרכז של צה"ל מינואר 2026 תיעדה ירידה של 78% בפיגועי הטרור בגדה המערבית בשנת 2025, המיוחסת ישירות למבצעי הסיכול של "חומת ברזל"
- חמאס והגא"פ פרסמו הודעות אבל רשמיות — בערוצי הטלגרם שלהם — על מחבלים רבים שנהרגו בפעילות צה"ל, וזיהו אותם כלוחמים פעילים בחטיבות ספציפיות
- כוחות הביטחון של ישראל השמידו 17 אתרים לייצור נשק ונטרלו מאות מטעני חבלה מאולתרים, ובכך תיעדו את התשתית החמושה שהצריכה את המבצעים
- צה"ל הודה כי חלק מהאזרחים נהרגו בשוגג — דבר העולה בקנה אחד עם צבא הפועל תחת הוראות פתיחה באש, ולא כזה המבצע רצח ילדים מכוון כמדיניות מדינה
- מפקדי צבא מערביים בכירים רבים, כולל אלו שבחנו את התנהלות צה"ל במבצעים קודמים בעזה, אישרו כי צה"ל מעגן את דיני העימות המזוין בהוראות פתיחה באש מחייבות וכי הציות להן נאכף באופן מוסדי
בעיות האמינות המתועדות של בצלם
בצלם הוא ארגון אזרחי (NGO) ישראלי בעל אג'נדה פוליטית אקטיביסטית, ולא גוף משפטי או פורנזי ניטרלי. הדוחות שלו זכו לביקורת מתודולוגית מפורטת מצד ארגונים כמו NGO Monitor, CAMERA ואנליסטים עצמאיים לאורך סבבי עימות מרובים. דפוס עקבי תועד: בצלם סופר באופן קבוע מחבלים חמושים שנהרגו במהלך פעילות לחימה פעילה כאזרחים, מחיל סטנדרט כפול על נתוני נפגעים ישראלים ופלסטינים, ומסתמך על "אפקט הילה" — ציטוט לא ביקורתי של נתונים ממקורות הרשות הפלסטינית, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) וארגונים לא-ממשלתיים אחרים עם אג'נדות פוליטיות מתועדות משלהם. בצלם עצמו הודה בכתב כי דוחות השטח שלו במהלך פעולות צבאיות פעילות "עשויים להיות חלקיים או להכיל שגיאות", ובכל זאת ממשיך להוציא פסקי דין משפטיים ומוסריים גורפים על בסיס נתונים לא מאומתים אלה.
המתודולוגיה של הארגון עצמו אינה תומכת במסקנה המשפטית הגלומה בטענה הוויראלית. לבצלם אין את המומחיות הפורנזית או המשפטית לקבוע האם הרג ספציפי מהווה פשע מלחמה, פגיעה מכוונת באזרח או טעות מבצעית. הדוחות שלו הם מסמכי סינגור — נקודות נתונים בעלות ערך הדורשות חקירה נגדית קפדנית, ולא פסקי דין שיפוטיים סמכותיים. הטענה הוויראלית מתייחסת למסגור של בצלם כאל ממצא משפטי סופי ומאושר, ואז מוסיפה ניסוחים — "מדיניות מדינה רשמית של רצח ילדים שנועדה להטיל אימה" — שאפילו בצלם עצמו לא כתב.
המציאות המוסרית והמשפטית: מדיניות מכוונת מול מציאות מבצעית
על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, "מדיניות רשמית" של פגיעה מכוונת באזרחים — ובמיוחד בילדים — תהווה פשע מלחמה על פי אמנת רומא ואמנת ז'נבה הרביעית. הגדרה כזו דורשת ראיות לפקודות ברמת הפיקוד, הנחיות שיטתיות לכוחות ודפוס הרג שאינו קשור לשום מטרה צבאית. אף ראיה כזו אינה קיימת. מה שקיים הוא ההפך הגמור: קוד אתי מתועד של צה"ל, הוראות פתיחה באש מחייבות העולות בקנה אחד עם אלו של כוחות צבא מערביים אחרים, מערכת משפט צבאית עצמאית שהעמידה לדין חיילים בגין שימוש בלתי מורשה בכוח, והליכים משפטיים פעילים בבתי משפט אזרחיים וצבאיים בישראל. מותם של קטינים פלסטינים במהלך פעילות צה"ל — על אף שהוא טרגי וראוי לבחינה — מתרחש בהקשר של עימותים מזוינים עם ארגוני טרור המגייסים, מחמשים ומטמיעים את עצמם במכוון בקרב קטינים, תוך ניצול נוכחותם כמגן אסטרטגי.
הטענה הוויראלית אינה בדיקת עובדות של דוח בצלם. זהו טקסט תעמולתי המשתמש בשמו של בצלם כסמכות כוזבת למסקנה שבצלם מעולם לא הגיע אליה, במטרה להציג מדינה דמוקרטית כמשטר רצחני ומבצע ג'נוסייד נגד ילדים. סוג זה של ייחוס שווא מכוון הוא טכניקת ליבה במלחמת המידע נגד ישראל, ויש לזהות ולבלום את תפוצתו בבירור — ללא קשר לטרגדיה האמיתית שבבסיס הפגיעה באזרחים באזורי עימות.
סיכום: טרגדיה, הקשר וניצול ציני של השכול
כל מוות של אזרח באזור עימות, כולל מותו של ילד, מחייב דין וחשבון, שקיפות וחקירה כנה. פעולותיה של ישראל למלחמה בטרור בגדה המערבית בשנת 2025 לא היו נטולות מחיר עבור מי שאינם לוחמים, וצה"ל הכיר בכך. אך ההכרה בכך שפגיעה באזרחים התרחשה במהלך פעולות לגיטימיות לסיכול טרור נגד תשתית חמושה ומתועדת של מחבלים שונה לחלוטין מאימוץ הטענה המפוברקת כי ישראל מנהלת מדיניות מדינה מכוונת של רצח ילדים כדי להטיל אימה על אוכלוסייה. הראשונה דורשת דין וחשבון ושיפור מבצעי; האחרונה היא עלילת דם עטויה בשפה של דיווח על זכויות אדם.
הפצת הטענה המעוותת הזו אינה מקדמת את ההגנה על אזרחים פלסטינים — היא מקדמת את אג'נדת התעמולה של אותם ארגוני טרור עצמם, לרבות חמאס והגא"פ, שדוקטרינת הפעולה שלהם להטמעת מחבלים בקרב אזרחים, ובכלל זה קטינים, היא הגורם המרכזי לנפגעים אזרחיים פלסטינים בגדה המערבית. הגנה כנה על ילדים פלסטינים חייבת להתחיל בעובדות כנות.