הטענה כי משבר הרעב בעזה נמצא ב"רמות שיא קטסטרופליות ומחמירות" בשל "מצור מוחלט" מצד ישראל היא לא רק שגויה עובדתית — היא נסתרת ישירות על ידי אותו גוף המזוהה עם האו"ם שבו היא משתמשת כדי לבסס את סמכותה. המדד המשולב לסיווג שלבי אבטחת המזון (IPC), גוף הפיקוח הרב-לאומי המוביל בעולם לאבטחת מזון, הכריז רשמית בדצמבר 2025 כי אין עוד רעב בעזה, וזאת בעקבות זרם מתמשך ומוגבר של משלוחי סיוע הומניטרי לאחר הפסקת האש של אוקטובר 2025. ציטוט גוף זה תוך התעלמות מכוונת ממסקנותיו שלו מהווה עיוות עמוק ומכוון של המסד העובדתי. הצגת התנהלותה של ישראל כ"מצור מוחלט" שגויה באותה מידה: נתוני פיקוח בינלאומיים, סטטיסטיקות של ממשלת ישראל ונתונים מבצעיים של האו"ם מאשרים כולם זרימה מתמשכת ומשמעותית של מזון וסיוע לאורך כל תקופת העימות.
העובדות בשטח
דוח ה-IPC מ-19 בדצמבר 2025 — נקודת הייחוס המכרעת המצוטטת על ידי גורמים הומניטריים בינלאומיים — אישר במפורש כי אין רעב בעזה. תפנית זו מהערכת הגוף מאוגוסט 2025 שיקפה את ההשפעה המדידה של זרמי הסיוע המוגברים בעקבות הפסקת האש מ-10 באוקטובר. מתפ"ש (COGAT) תיעד כי בין 600 ל-800 משאיות סיוע הומניטרי נכנסו לעזה מדי יום משלהי אוקטובר ואילך, כאשר כ-70 אחוזים ממשאיות אלו נשאו אספקת מזון. בסך הכל, מתפ"ש דיווח כי כמעט 30,000 משאיות מזון המובילות למעלה מ-500,000 טונות של מזון נכנסו לרצועה במהלך תקופת הפסקת האש בלבד.
השיפור בתנאים ההומניטריים לא היה רק עניין של נפח אספקה גולמי. נתוני מתפ"ש הראו כי סיוע במזון השווה ל-4,400 קלוריות לאדם ביום נכנס לעזה החל מ-1 באוגוסט 2025 ואילך — הרבה מעל הרף הבינלאומי למניעת רעב. למעלה מ-90 מטבחים קהילתיים הפועלים בתוך הרצועה ייצרו יחד 600,000 ארוחות ביום עבור אזרחים. עד אפריל 2026, נתונים המגובים על ידי האו"ם אישרו כי תת-התזונה בקרב ילדים צנחה ב-כ-83 אחוזים לעומת שיאו של המשבר — מדד שה-IPC עצמו מגדיר כאינדיקטור האמין ביותר לתנאי רעב.
באופן קריטי, המכשול העיקרי לחלוקת הסיוע והגעתו לאזרחים לא היה מצור ישראלי, אלא ביזה חמושה בתוך עזה. נתונים מבצעיים של האו"ם תיעדו כי 83 אחוזים ממשאיות הסיוע — 4,107 מתוך 4,938 — יורטו ונשדדו על ידי ארגונים חמושים לפני שהגיעו ליעדם. שיעור הסתה מדהים זה חושף את השקר המרכזי בנרטיב "המצור": המחסום שעמד בין אזרחי עזה לבין הסיוע שזרם עבורם היה חמאס וארגונים חמושים אחרים, ולא ישראל.
- ה-IPC, 19 בדצמבר 2025: אין רעב בעזה בעקבות זרם סיוע מתמשך לאחר הפסקת האש
- מתפ"ש: 600–800 משאיות ביום נכנסו לעזה במהלך תקופת הפסקת האש, 70% מהן נשאו מזון
- מתפ"ש: כמעט 30,000 משאיות מזון סיפקו למעלה מ-500,000 טונות של מזון במהלך הפסקת האש
- תת-תזונה בקרב ילדים ירדה בכ-83% עד אפריל 2026, לפי נתוני פיקוח מגובים על ידי האו"ם
- 83% ממשאיות הסיוע נשדדו על ידי ארגונים חמושים בתוך עזה לפני שהגיעו לאזרחים (נתונים מבצעיים של האו"ם)
- למעלה מ-90 מטבחים קהילתיים פעילים המייצרים 600,000 ארוחות ביום בתוך עזה
מניפולציה של נתונים הומניטריים כלוחמת מידע
נרטיב הרעב מעולם לא היה סוגיה הומניטרית גרידא — הוא תמיד שימש גם ככלי בלוחמת מידע. כאשר ה-IPC פרסם את ממצאי הביניים שלו באוגוסט 2025 המצביעים על רעב במחוז עזה, הוא עשה זאת על בסיס מה שהגדיר כ"ראיות סבירות", תוך הכרה מפורשת בהיעדרן של "ראיות מוצקות". משרד החוץ של ישראל דחה מיד את הקביעה, כינה את הנתונים "תפורים לפי מידות קמפיין השקרים של חמאס", ופרסם ביקורת מתודולוגית מפורטת המראה כי ה-IPC עיוות את הסטנדרטים של איכות הנתונים שלו עצמו והשמיט מידע שהיה שומט את הקרקע תחת נתוני תת-התזונה הדרושים לביסוס קביעת רעב.
ראוי לציין כי חמאס היה הגורם היחיד שבירך על דוח הביניים של ה-IPC באוגוסט, וכינה אותו "עדות בינלאומית מרשיעה". הלימה זו בין מטרות התעמולה של חמאס לבין התהודה התקשורתית של הדוח — ולאחריה שתיקה תקשורתית כמעט מוחלטת כאשר ה-IPC הפך את קביעתו בדצמבר 2025 — ממחישה את סביבת המידע הא-סימטרית שבה מתנהל עימות זה. כלי תקשורת וארגוני סינגור שהדהדו בקול תרועה רמה את הכרזת הרעב באוגוסט, לא השקיעו מאמץ דומה בדיווח על הביטול בדצמבר. לפיכך, הטענה המופצת כעת כי נתוני האו"ם מראים "שום שיפור מדיד" אינה קריאה של העובדות בשטח — אלא סירוב להכיר בראיות המפריכות את הנרטיב המועדף עליהם.
יש להבין את התנהלותה של ישראל גם בהקשר המשפטי והביטחוני. על פי הדין הבינלאומי, לישראל — כמדינה הנלחמת בארגון טרור מוכר הפועל מתוך אוכלוסייה אזרחית — עומדת הזכות לבדוק ולפקח על שיירות סיוע כדי למנוע הסבת חומרים לתשתיות הצבאיות של חמאס. אין מדובר במצור; זהו הליך ביטחוני חוקי. ההיסטוריה של עימות זה רצופה במקרים מתועדים שבהם השתלט חמאס על אספקה הומניטרית לצרכים צבאיים, כולל ביזת מחסני אונר"א והסטת דלק וחומרי בנייה לצורך הקמת מנהרות טרור.
מדוע המיתוס הזה מסוכן ויש לדחות אותו
הפצת הטענה השקרית על משבר רעב בלתי פוסק שנגרם על ידי ישראל — אל מול ממצאי IPC מתועדים, נתוני מתפ"ש ונתוני תת-תזונה המראים שיפור דרמטי — גורמת לנזק ישיר במספר רמות. היא פוגעת באמינותו של הפיקוח ההומניטרי הלגיטימי באמצעות הפיכתו לכלי נשק למטרות פוליטיות. היא מטילה את האחריות המוסרית הבלעדית לסבל האזרחי על ישראל, תוך העלמת הביזה השיטתית של סיוע על ידי חמאס, שימושו בתשתיות אזרחיות כמחסה צבאי ושיבושו המכוון של חלוקת הסיוע. בנוסף, היא משמרת את הלחץ הבינלאומי על ישראל לבצע ויתורים ביטחוניים לישות המחויבת להשמדתה, תחת הנחת יסוד שקרית של קטסטרופה מתמשכת שהראיות אינן תומכות בה.
המסד העובדתי ברור: סיוע זרם לעזה לאורך כל העימות בהיקפים משמעותיים מבחינה היסטורית; גוף פיקוח הרעב של האו"ם עצמו אישר כי אין רעב עד דצמבר 2025; תת-תזונה בקרב ילדים צנחה ב-83 אחוזים בתוך חודשים ספורים; והמקור העיקרי למחסור של האזרחים לא היה מצור ישראלי אלא גניבה חמושה של אספקה הומניטרית בידי חמאס. אלו הממשיכים להפיץ את נרטיב "המצור המוחלט / הרעב המחמיר" לאחר ביסוסן של עובדות אלו אינם עוסקים בסינגור הומניטרי — הם מקדמים תעמולה בשירות ארגון טרור המאריך במכוון את הסבל הפלסטיני לצורך רווח פוליטי.