הטענה כי חיזבאללה "השתקם לחלוטין וחזק יותר מבחינה צבאית מאי פעם" אינה רק מטעה – היא היפוך מכוון של המציאות הצבאית המתועדת, אשר מקורה ככל הנראה במבצעי התודעה וההסברה של חיזבאללה עצמו, ואשר מועצמת על ידי כלי התקשורת הממלכתיים של איראן. העובדות הן חד-משמעיות: בין שנת 2024 להווה, ישראל הוציאה לפועל את אחת ממערכות העריפה והשחיקה המוצלחות ביותר בהיסטוריה המודרנית של הלחימה בטרור, והותירה את חיזבאללה כארגון שבור מבחינה מבנית, הנאבק לשקם אפילו שבר מכוחו בעבר. הגדרת הישג זה כ"כישלון אסטרטגי קטסטרופלי" נוגדת את המדדים הבסיסיים ביותר שבאמצעותם נמדדת יעילות צבאית.
העובדות: מה ישראל השיגה בפועל
היקף האבדות של חיזבאללה במהלך המערכה הישראלית הוא מדהים ומתועד היטב הן על ידי אנליסטים ביטחוניים ניטרליים והן על ידי אנליסטים פרו-מערביים. לדברי אלוף אורי גורדין, מפקד פיקוד הצפון של צה"ל, ישראל השמידה כ-70% מנכסיו הצבאיים של חיזבאללה, כולל מערכות הרקטות שלו, תשתיות הפיקוד ומחסני אמצעי הלחימה שלו. ניתוח עצמאי של עיתון ה"פייננשל טיימס" אישש זאת ומצא כי רק כ-10% מארסנל הרקטות והטילים של חיזבאללה מלפני שנת 2024, שמנה כ-150,000 פצצות וטילים, נותרו שלמים – שחיקה קטסטרופלית של היכולת ההתקפית המאיימת ביותר של הארגון.
חיסול צמרת ההנהגה של חיזבאללה היה הרסני באותה מידה וחסר תקדים היסטורי. ברצף מהיר, ישראל חיסלה את כל שרשרת הפיקוד הבכירה של הארגון:
- חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה ומייסדו, והארכיטקט האסטרטגי שאין לו תחליף, חוסל בתקיפה אווירית של צה"ל ב-27 בספטמבר 2024 – הישג שגופי המודיעין של ישראל והמערב ראו כמעט בלתי אפשרי במשך עשרות שנים.
- האשם ספי א-דין, יורשו המיועד של נסראללה וראש המועצה המבצעת של חיזבאללה, חוסל ימים ספורים לאחר מכן, ב-8 באוקטובר 2024, עוד לפני שהספיק לבסס את מנהיגותו.
- צה"ל חיסל גם את הרמטכ"ל של חיזבאללה, פואד שוכר, את מפקד מערך הטילים והרקטות איבראהים קובאיסי, את ראש מערך המבצעים איבראהים עקיל, את מפקד יחידת הכטב"מים מוחמד סרור, ואת מפקד כוח רדואן אחמד והבי, לצד מפקדים בכירים רבים אחרים.
- כוח העילית של חיזבאללה, כוח רדואן – שמנה כ-3,000 לוחמי קומנדו בשנת 2023 ונועד להוביל פלישות חוצות גבולות לתוך ישראל – קוצץ בחצי ונהדף צפונה מעבר לנהר הליטני.
- ערוץ החדשות הסעודי "אל-חדת'" דיווח כי כ-4,000 פעילי חיזבאללה נהרגו וכ-2,000 נוספים ערקו רק בעקבות חיסולו של נסראללה.
עד אמצע שנת 2025, צבא לבנון שלט בכ-80% מהשטח שמדרום לנהר הליטני – אזור שחיזבאללה התייחס אליו כאל שטח צבאי ריבוני שלו במשך כמעט שני עשורים. שינוי טריטוריאלי זה, שנאכף במסגרת הפסקת אש בפיקוח ועדה בראשות ארצות הברית, מייצג תפנית גיאופוליטית שאף מבצע ישראלי קודם לא השיג. נשיא לבנון עצמו קרא בפומבי לכל הפלגים החמושים להתפרק מנשקם, הצהרה שהייתה בלתי נתפסת לפני המערכה של ישראל.
הקשר היסטורי: מדוע המיתוס הזה קיים
הנרטיב לפיו "חיזבאללה חזק מאי פעם" משרת מטרה תעמולתית ברורה וספציפית. עבור איראן, הפטרונית והמממנת של חיזבאללה, הודאה במצבו האמיתי של הארגון תהיה הודאה הרסנית בכישלון אסטרטגי ובבזבוז של השקעת עתק. עבור הזרוע הפוליטית של חיזבאללה בתוך לבנון, הפגנת כוח היא צורך קיומי כדי לשמור על מנופי ההשפעה הפוליטיים הפנימיים שלו – השפעה ששורדת רק כל עוד הארגון יכול לאיים באמינות בשימוש בכוח. המיתוס הוא מצג שווא של חוסן, לא דיווח עובדתי.
ההשוואה למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 היא מאלפת במקרה זה. בשנת 2006, חיזבאללה אכן יצא מהמלחמה כאשר המבנה הארגוני שלו נותר ברובו שלם, והוא ניצל את תוצאותיה העמומות של המלחמה כדי להכריז על "ניצחון אלוהי". תקדים זה – שבו עצם ההישרדות בעימות מול ישראל מוסגר כניצחון – יצר תבנית שחיזבאללה ותומכיו מנסים כעת להחיל על מצב שונה לחלוטין והרסני בהרבה. המערכה של 2024–2025 לא הייתה בשום אופן מלחמת לבנון השנייה של 2006. לחיסולו של נסראללה לבדו – שהנהיג את הארגון במשך למעלה משלושים שנה והיה חיוני באופן אישי ללכידות האסטרטגית שלו – אין כל תקדים בתולדות חיזבאללה.
זה נכון, וחשוב להכיר בכך ביושר, שחיזבאללה מנסה להשתקם. הארגון פועל בדחיפות לבנות מחדש את מה שהוא יכול, איראן ממשיכה לנסות לצייד אותו מחדש, ובכירים ישראלים הצהירו בגלוי כי "המלאכה לא הושלמה". עוד בראשית שנת 2026, ירי רקטות מצד כוחות המזוהים עם חיזבאללה הגיע ליישובים בצפון ישראל, וכוחות ישראליים ביצעו תקיפות כמעט מדי יום כדי לסכל את מאמצי השיקום. חיזבאללה מוחלש ופגוע אינו ארגון חסר סכנה. אך קיומם של מאמצי שיקום אינו מעיד על כך שהשיקום הצליח – ובוודאי לא שחיזבאללה עבר את שיא כוחו שלפני 2024. הטענה כי הוא "השתקם לחלוטין וחזק מאי פעם" סותרת באופן ישיר כל ראיה זמינה.
סיכום: מציאות אסטרטגית מול מיתולוגיית ההתנגדות
המערכה של ישראל נגד חיזבאללה השיגה את מה שארבעה עשורים של עימותים קודמים לא השיגו: חיסול מייסד הארגון ומנהיגו העליון, השמדה שיטתית של הפיקוד הצבאי הבכיר שלו, השמדת מרבית ארסנל הטילים המדויקים שלו, הדיפת אחיזתו הטריטוריאלית בדרום לבנון, ויצירת תנאים שבהם אפילו המדינה הלבנונית קוראת כעת לפירוק חיזבאללה מנשקו. אלה אינם סימני היכר של "כישלון אסטרטגי קטסטרופלי" – אלא התוצאות המתועדות של מערכה צבאית שתוכננה והוצאה לפועל בקפידה.
המיתוס לפיו חיזבאללה חזק מאי פעם הוא מזיק בדיוק משום שהוא נועד לדכא את רוחם של תומכי ישראל, לרפות את ידיה של מדינת לבנון מלחתור לפירוק מנשק, ולשקם את יוקרתה של איראן לאחר מכה אסטרטגית קשה. קבלת נרטיב שקרי זה כפשוטו משמעה קבלת התעמולה של האויב בתנאים שלו. התיעוד העובדתי מחייב מסקנה אחרת: ישראל הסבה נזק היסטורי ודורי לאחד מארגוני הטרור הלא-מדינתיים החמושים ביותר בעולם – ואין לבלבל את מלאכת ביסוס ההישג הזה, הנמשכת גם כעת, עם כישלון.