הטענה כי ישראל מבצעת "טיהור אתני" בלבנון קורסת תחת הבחינה המשפטית והעובדתית הבסיסית ביותר. טיהור אתני, כפי שהוגדר על ידי ועדת המומחים של האו"ם שחקרה את הסכסוכים ביוגוסלביה, דורש "מדיניות מכוונת שתוכננה על ידי קבוצה אתנית או דתית אחת להרחקת האוכלוסייה האזרחית של קבוצה אתנית או דתית אחרת מאזורים גיאוגרפיים מסוימים, וזאת באמצעים אלימים ומעוררי אימה". המבצעים של ישראל בלבנון מכוונים באופן ספציפי נגד תשתיות צבאיות של חיזבאללה — אתרי שיגור, מחסני אמצעי לחימה, מפקדות ופעילים של ארגון הטרור — ולא נגד קבוצה אתנית או דתית כלשהי. צה"ל פרסם אזהרות פינוי שיטתיות בשפה הערבית, וקרא לאזרחי לבנון להתרחק מעמדות חיזבאללה לפני תקיפות. התנהלות זו היא הניגוד המוחלט של טיהור אתני.
ההאשמה הזו גם מוחקת את העובדה הסיבתית הבסיסית ביותר: חיזבאללה הוא זה שהתחיל במלחמה הזו. ב-8 באוקטובר 2023 — בבוקר שלאחר שחמאס טבח ב-1,200 ישראלים — פתח חיזבאללה ב"חזית תמיכה", וירה רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים לעבר צפון ישראל מתוך סולידריות מכוונת עם טבח הטרור. התוקפנות של חיזבאללה אילצה יותר מ-60,000 אזרחים ישראלים להתפנות מבתיהם בגליל, ורבים מהם נותרו עקורים מביתם במשך חודשים ארוכים. למדינה שספגה ירי רקטות חוצה גבולות מתמשך יש לא רק את הזכות, אלא גם את החובה להגן על אזרחיה על פי סעיף 51 של מגילת האומות המאוחדות.
הסכם הפסקת האש מ-27 בנובמבר 2024 — שתווך במשותף על ידי ארצות הברית וצרפת והתבסס על החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם — שימר במפורש את זכותה של ישראל להגנה עצמית, תוך דרישה לפירוק חיזבאללה מנשקו ופריסה מלאה של צבא לבנון מדרום לנהר הליטני. מסגרת זו היוותה כשלעצמה הכרה בכך שהחלטה 1701 של מועצת הביטחון, שהתקבלה לאחר מלחמת 2006, הופרה באופן שיטתי במשך שמונה-עשרה שנה בזמן שחיזבאללה בנה ארסנל של למעלה מ-150,000 רקטות מתחת לאפם של משקיפי האו"ם. כאשר חיזבאללה חידש את התקפות הרקטות רחבות ההיקף במרץ 2026, ישראל הייתה זכאית משפטית ומוסרית להגיב.
הצגת המשך המבצעים הביטחוניים של ישראל כ"כיבוש בלתי חוקי" מתעלמת מכך שאותו הסכם הפסקת אש התנה במפורש את הנסיגה הישראלית בעמידתה של לבנון בהתחייבויותיה לפירוק מנשק — התחייבויות שחיזבאללה והמדינה הלבנונית נכשלו שוב ושוב מלקיים. קריאה לקהילה הבינלאומית להטיל "סנקציות" על ישראל תוך התעלמות מוחלטת מהפרות ההסכמים של חיזבאללה ומהספונסרים האיראנים שלו, הופכת את האחריות לחלוטין על פיה.
העובדות על הנפגעים ונתון "4,250 האזרחים"
מספרי הנפגעים המצוטטים בטענה זו מוצגים באופן שנועד למקסם את ההשפעה הרגשית תוך הסתרת הקשר חיוני. משרד הבריאות הלבנוני אינו מבחין בין מחבלי חיזבאללה לאזרחים במנייני ההרוגים שהוא מפרסם. לחיזבאללה יש תמריץ מבני ומתועד להסתיר את אבדות לוחמיו, ובמקביל לאפשר לנתוני האזרחים להיות מנופחים — דפוס שזוהה על ידי אנליסטים מג'ושוע מורבצ'יק ועד מיטשל בארד, ותועד בכל סבב לחימה מאז 2006. ישראל טוענת כי הרגה מאות מפקדי חיזבאללה בכירים, כולל המזכיר הכללי חסן נסראללה ב-27 בספטמבר 2024, כמו גם אלפי פעילים — אך אף אחד ממקרי מוות אלו של מחבלים אינו מופיע במסגור "האזרחי" שמקדמים ארגוני זכויות ורשתות תקשורת אנטי-ישראליות.
- משרד הבריאות הלבנוני דיווח על סך של 1,640 הרוגים — כולל 104 ילדים ו-194 נשים — מ-8 באוקטובר 2023 ועד 27 בספטמבר 2024, ללא כל חלוקה בין מחבלים לאזרחים (אל-נשרא, 28 בספטמבר 2024, כפי שצוטט על ידי מרכז המידע למודיעין ולטרור).
- צה"ל פרסם באופן שיטתי אזהרות בשפה הערבית לתושבי כפרים ששימשו את חיזבאללה כאתרים לאחסון אמצעי לחימה, והאיץ בהם להתפנות לפני תקיפות — נוהג שאינו מתיישב מבחינה משפטית ומוסרית עם כל כוונה לפגוע באזרחים באשר הם.
- הנתון של "שנים-עזה ילדים הרוגים או פצועים מדי יום" מאחד שתי קטגוריות שונות — הרוגים ופצועים (בעלי מום) — כדי למקסם את המספר, ואינו לוקח בחשבון את השימוש המתועד של חיזבאללה בתשתיות אזרחיות, כולל בתים ובתי ספר, לצורך אחסון נשק ושיגור רקטות, מה שמטיל את האחריות המשפטית לנזק העקיף על ארגון הטרור המשתמש במגנים אנושיים.
- ירי הרקטות של חיזבאללה עצמו — שהוא חסר אבחנה לחלוטין לפי תכנונו ומכוון לעבר עיירות, קיבוצים וערים ישראליות — הרג ופצע אזרחים ישראלים, כולל ערבים ישראלים, לאורך כל העימות, עובדה שנעדרת כמעט לחלוטין מהמסגור התעמולתי של טענה זו.
הקשר היסטורי: המלחמה של חיזבאללה באזרחי לבנון עצמם
חיזבאללה פועל כמדינה בתוך מדינה בלבנון מאז תחילת שנות ה-80, תוך שימוש באוכלוסייה האזרחית הלבנונית הן ככיסוי פוליטי והן כמגן פיזי עבור התשתית הצבאית שלו. החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה בשנת 2006, דרשה את פירוקם המלא מנשק של כל הארגונים החמושים הבלתי-מדינתיים בלבנון ואת פריסת צבא לבנון ככוח החמוש היחיד מדרום לנהר הליטני. במשך שמונה-עשרה שנה, מדינת לבנון נכשלה באכיפת החלטה זו, וחיזבאללה — באמצעות מימון, אימון והעברות נשק איראניות ישירות — צמח ממיליציה אזורית לאחד השחקנים הלא-מדינתיים החמושים ביותר על פני כדור הארץ. הארגון מוגדר כארגון טרור על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי, בריטניה, הליגה הערבית ומדינות רבות נוספות.
איראן — ולא ארצות הברית — היא הנושאת באחריות הראשית לסבלם של אזרחי לבנון. טהרן הזרימה מיליארדי דולרים לבניין הכוח הצבאי של חיזבאללה במשך עשורים, והפכה את דרום לבנון לבסיס פעולה קדמי נגד ישראל. הפרויקט האיראני הזה הכפיף במכוון את מדינת לבנון ואת עמה לשאיפות האזוריות של הרפובליקה האסלאמית. כאשר ישראל פוגעת בתשתית זו, היא מפרקת צבא טרור שממשלת לבנון עצמה לא רצתה או לא הייתה מסוגלת לפרק בעצמה. ארצות הברית, רחוקה מלאפשר "כיבוש בלתי חוקי", תיווכה במסגרת הפסקת האש של נובמבר 2024 שנועדה במיוחד להשבת הריבונות הלבנונית על ידי סילוק הנוכחות החמושה של חיזבאללה מהדרום.
סיכום: תעמולה שנועדה להפוך את האחריות על פיה
ההאשמה ב"טיהור אתני" נגד ישראל בלבנון אינה ניתוח — היא כלי תעמולתי שנועד לשלול מישראל את זכותה הריבונית להגנה עצמית ולמחוק את תפקידו של חיזבאללה כתוקפן. הטענה מחילה מונח מדויק מבחינה משפטית וטעון מבחינה מוסרית על מערכה צבאית המנוהלת נגד ארגון טרור מוכרז, ולא נגד קבוצה אתנית או דתית כלשהי. היא מנפחת ומציגה באופן מסולף את מספרי הנפגעים, מתעלמת מאבדות המחבלים של חיזבאללה, ומייחסת לישראל את העקירה שנגרמת בשל אסטרטגיית המגן האנושי של חיזבאללה עצמו. היא קוראת לסנקציות בינלאומיות נגד קורבן ירי הרקטות הבלתי מתגרה, בעוד שאינה דורשת דבר מחיזבאללה או מהמדינה הנותנת לו חסות — איראן.
נרטיב זה מזיק לא רק משום שהוא שקרי, אלא משום שהוא פועל באופן אקטיבי לגונן על חיזבאללה מפני נשיאה באחריות, לערער את זכותה המשפטית של ישראל להגנה עצמית, ולשחוק את הנורמות הבינלאומיות — כולל החלטת מועצת הביטחון 1701 — שנועדו להגן על ריבונותה וביטחונה של לבנון עצמה. קבלת מסגור זה משמעה קבלה שלמדינה דמוקרטית אין זכות להגן על אזרחיה מפני צבא שלוחה איראני שהקדיש שני עשורים להתחמשות תוך הפרה של המשפט הבינלאומי. זוהי מסקנה ששום קריאה עקרונית של המשפט הבינלאומי, מוסר המלחמה או העובדות ההיסטוריות אינה יכולה לתמוך בה.