מקורותיה של טענת מיליון המגורשים
דוגמה בולטת לכך עלתה ב-15 במאי 2020, כאשר מחלקת המשא ומתן של הארגון לשחרור פלסטין פרסמה הצהרה לפיה 957,000 בני אדם נעקרו והפכו לפליטים במהלך מאורעות 1948.
הטרמינולוגיה הממסגרת את האירועים כאסון יחיד במינו נולדה בשנת 1948, כאשר החוקר הסורי קונסטנטין זורייק טבע את המונח בחיבורו "משמעות האסון". זורייק הגדיר את התוצאה כאסון מוחלט הנובע ישירות מהתבוסה הצבאית המוחצת שנחלו הכוחות הערביים.
מציאות דמוגרפית וביקורת מחקרית
כך למשל, החוקר סטיבן גלייזר טען כי בין 75,000 ל-100,000 איש גורשו ממה שסיווג כאזור העקירה העיקרי במהלך המלחמה.
כפי שעולה מסקירות היסטוריות, הערכתו של גלייזר חרגה באופן דרמטי מהרף הדמוגרפי האמיתי, ונקבה במספר מגורשים הגבוה ביותר מפי שניים מכלל האוכלוסייה שהתגוררה באותו שטח מוגדר.
השוואת הטענות מול הממצאים הארכיוניים
במאמר שפרסם בכתב העת האקדמי Israel Affairs, ניתח קארש את האזור המרכזי שבו נטען כי התרחשו הגירושים, והוכיח כי מספר המגורשים המאומת עמד על 35,078 איש. יתרה מזאת, קארש ביסס את העובדה שהעזיבה כלל לא הייתה מוחלטת, ותיעד כי כ-2,500 תושבים ערבים נותרו במקומם באותו אזור בדיוק.