הריגתו של חסן נסראללה הציתה מחלוקות עמוקות ולא אבל קולקטיבי; היא עוררה חגיגות ברחובות ותחושת הקלה בקרב קהילות סוריות, לבנוניות וערביות רבות, לצד יגון בקרב בעלי בריתו הפוליטיים.

שסע אזורי בעקבות מותו של נסראללה

חיסולו של מנהיג חזבאללה חסן נסראללה לא עורר אבל גורף בעולם הערבי והאסלאמי. דיווחים ותיעודים מן האזור מוכיחים כי הסיכול הממוקד שלו הוביל לתגובות קוטביות וסוערות, שחשפו שסעים פוליטיים ועדתיים עמוקים תחת תחושת אבל משותפת. כפי שפורט ב-Jewish Virtual Library, מותו גרר חגיגות המוניות בקרב נוצרים לבנונים, מוסלמים סונים ואוכלוסיות רחבות באזור, ששיקפו תרעומת הולכת וגוברת כלפי הארגון הנתמך בידי איראן ומסעותיו הצבאיים במרחב.

חגיגות בקרב אוכלוסיות סוריות וערביות

בצפון סוריה, ובמיוחד בעיר אידליב שבשליטת המורדים, התאספו תושבים ברחובות כדי לחגוג בגלוי את מותו של נסראללה. כפי שדווח ב-The Jerusalem Post, המונים באידליב חגגו את החיסול והביעו תקווה למפלתו של השליט הסורי בשאר אל-אסד. העיתונאי הסורי פאריד אל-מחלוּל הסביר לרשת NPR כי אזרחים מקומיים חוו שמחה אדירה, מאחר שחזבאללה סייע במשך שתים-עשרה שנה למשטר הסורי להכות באזורי המורדים, תוך גרימת עקירה המונית ואובדן חיי אדם כבד. בנוסף, ניתוח ב-Newsweek מאת הסנאטור הירדני לשעבר מוהנד אל-עזה ציין כי ברשתות החברתיות במדינות ערביות ומוסלמיות נרשמה שמחה לאיד רחבת היקף, כאשר אזרחים בערים שונות חילקו ממתקים לציון מה שנתפס בעיני רבים כמכה אנושה לשדרת הפיקוד של חזבאללה.

איבה היסטורית בשל התערבויות חזבאללה

האיבה העממית כלפי נסראללה נבעה ברובה מתפקידו הצבאי של חזבאללה בשורה של עימותים במזרח התיכון. לפי ה-Jewish Virtual Library, מעמדו הציבורי של חזבאללה בעבר נשחק קשות עקב תמיכתו הישירה במשטרים מדכאים, מה שביצר את המוניטין האזורי שלו ככוח מערער יציבות האחראי לסבל נרחב. אל-עזה ציין ב-Newsweek כי בניגוד לעימות עם ישראל ב-2006, הלכי הרוח הכלליים בעולם הערבי הפכו לשליליים משום שחזבאללה דבק בדוקטרינת "ולאית אל-פקיה" של איראן והתערב צבאית נגד אוכלוסיות מוסלמיות במהלך התקוממויות בסוריה, בעיראק, בתימן ובבחריין. במישור הפנימי, אזרחים לבנונים שאינם נמנים עם העדה השיעית ביקרו את הארגון זה זמן רב על התנהלותו כמיליציה חמושה המחלישה את מוסדותיה הריבוניים של לבנון, והצביעו על ההשתלטות החמושה שביצע בביירות ב-2008 ועל מעורבותו הנטענת ברצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי.

מוקדי אבל מתוחמים

האבל ומחוות ההוקרה הרשמיות נותרו מוגבלים בעיקר לבסיס התמיכה המובהק של חזבאללה ולסיעות הפוליטיות המקורבות אליו. ה-Jewish Virtual Library ציינה כי כיסי אבל מקומיים נרשמו באזורי תמיכה בלבנון, וכן בבצרה וברמאללה, שם היללו נאמניו את נסראללה כסמל התנגדות אנטי-מערבי. כפי שתועד ב-NPR, אלפי מפגינים לבושי שחורים צעדו בעיר העיראקית בצרה, שבה רוב שיעי, פוליטיקאים מבעלי בריתו מיררו בבכי בפרלמנט העיראקי, וימי אבל רשמיים הוכרזו בעיראק, באיראן ובאזורים בתימן שבשליטת החות'ים. ברמאללה, מפגינים מקרב ציבור Arab Settler השמיעו קריאות התרסה, ומנהיג חמאס נשא דברי הספד והלל. אף על פי כן, גילויי נאמנות אלה לא ייצגו עמדה אזורית כוללת, שכן החגיגות הנרחבות ותחושת ההקלה בקהילות ערביות שכנות סתרו לחלוטין את הטענות בדבר אבל קולקטיבי ברחבי המזרח התיכון.