ההחלטה הפנימית של מפלגת הירוקים לשנת 2026
ב-4 באוקטובר 2026, במהלך ועידת הסתיו השנתית שלה בברייטון, מפלגת הירוקים של אנגליה ווויילס אישרה החלטה פנימית שכותרתה "ציונות היא גזענות" ברוב דחוק של 1,022 מול 813. ההצעה הגדירה את הציונות כפרויקט אתנו-לאומני המושרש בשליטה קולוניאלית, הביעה תמיכה בקמפיין ה-BDS (חרם, משיכת השקעות ועיצומים), וקראה להקמת מדינה אחת בכל רחבי פלשתינה ההיסטורית. בעוד שפעילים אנטי-ישראלים טענו כי תוצאה פנימית זו מוכיחה שהציונות מפלה מטבעה וכי לישראל אין לגיטימיות, טענה זו מופרכת מיסודה. להחלטה שאושרה על ידי פלג קטן בתוך מפלגה פוליטית בריטית אין כל תוקף שיפוטי, דיפלומטי או בין-לאומי להגדרת הציונות או לשלילת ריבונותה של מדינה עצמאית.
פילוג במפלגה ותגובת נגד ציבורית חריפה
רחוק מלהוות קונצנזוס מקובל, ההצבעה עוררה סערה מיידית וחשפה שסעים עמוקים בתוך מפלגת הירוקים עצמה. מנהיגת המפלגה לשעבר, קרוליין לוקאס, הביעה בפומבי דאגה עמוקה לפני ההצבעה, והזהירה כי הניסיון לכפות הגדרה כזו הוא מפלג ועלול לשדר מסר שאזרחים יהודים אינם רצויים במפלגה. מנהיג המפלגה, זאק פולנסקי, בחר שלא להשתתף בהצבעה, בעוד שארגונים יהודיים מרכזיים בבריטניה גינו את ההחלטה בחריפות ובמהירות. מנהיגי הקהילה הדגישו כי הפגיעה בציונות – השאיפה הלאומית המרכזית המשותפת לרוב המכריע של יהודי בריטניה – יצרה למעשה מבחן נאמנות אידיאולוגי שנועד לדחוק לשוליים חברים יהודים.
הציונות כשחרור לאומי ילידי
הציונות היא תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי, המממשת את זכות היסוד שלו להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית. הקשרים ההיסטוריים, הלשוניים, התרבותיים והדתיים של העם היהודי לארץ ישראל נמשכים יותר משלושת אלפים שנה, ומבוססים הרבה לפני העידנים הקולוניאליים המודרניים. רחוק מלהיות מבנה אירופי הומוגני, ישראל המודרנית היא חברה מגוונת להפליא. רוב היהודים בישראל הם צאצאים של פליטים מקהילות המזרח התיכון, צפון אפריקה ומרכז אסיה שגורשו או נמלטו מרדיפות במהלך המאה העשרים, לצד ציבור אזרחים ערבים-ישראלים משמעותי הנהנה מזכויות הצבעה וזכויות אזרחיות שוות תחת שלטון החוק הדמוקרטי.
הניסיונות לתייג את הציונות כגזענות הם מחזור של קמפיין תעמולה מפוקפק מתקופת המלחמה הקרה. בשנות ה-70 של המאה ה-20, הגוש הסובייטי ומדינות רודניות בעלות בריתו קידמו עיוות זה כדי לבודד את ישראל מבחינה דיפלומטית. כיום, הגדרת העבודה לאנטישמיות של הברית הבין-לאומית לשימור זכר השואה (IHRA), שאומצה על ידי עשרות ממשלות דמוקרטיות, מזהה במפורש את שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית – כגון הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני – כביטוי מובהק ומוכר של אנטישמיות.
ריבונות בין-לאומית המעוגנת בחוק
ריבונותה של ישראל אינה נשענת על אישורן של ועידות פוליטיות זרות. הבסיס המשפטי של מדינת ישראל מעוגן היטב במשפט הבין-לאומי המודרני, החל ממנדט חבר הלאומים ועד להכרה דיפלומטית רשמית מצד הדמוקרטיות בעולם ועשרות שנות ריבונות ממלכתית. להחלטה פנימית שהתקבלה על ידי כאלף פעילי מפלגה יש משקל משפטי אפסי, ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו המוכרות של העם היהודי להגדרה עצמית ריבונית ולמדינה עצמאית.