משרד הבריאות בעזה אינו מפריד מחבלים מאזרחים

הטענה כי כל אחד ומקרי המוות המדווחים על ידי משרד הבריאות בעזה מייצג אזרח חף מפשע שנהרג במכוון על ידי ישראל אינה רק לא מדויקת – היא בדיה מוחלטת המעוגנת בהנחיות התעמולה המפורשות של חמאס עצמו. משרד הבריאות בעזה הוא זרוע של המנהל השלטוני של חמאס, ומתודולוגיית דיווח הנפגעים שלו מעולם לא הבחינה בין מחבלים הרוגים בקרב, אזרחים פלסטינים שמתו ממחלות טבעיות, או אנשים שנהרגו על ידי חמאס עצמו. כל מקרה מוות, ללא קשר לסיבתו או למעמד הלחימה של ההרוג, מוכנס למניין המצטבר ומוצג לעולם כנפגע אזרחי של פעולה צבאית ישראלית. אין מדובר בטעות של איסוף נתונים רשלני; זהו תכנון מכוון לחלוטין.

ניתוח מדצמבר 2024 של אגודת הנרי ג'קסון (Henry Jackson Society), שנכתב על ידי אנדרו פוקס ותחת הכותרת Questionable Counting: Analysing the Death Toll from the Hamas-Run Ministry of Health in Gaza (ספירה מוטלת בספק: ניתוח מניין ההרוגים ממשרד הבריאות המנוהל על ידי חמאס בעזה), זיהה קטגוריות מרובות של עיוות מערכתי בנתוני משרד הבריאות. הדוח תיעד אנומליות סטטיסטיות שבהן תוספות התמותה היומיות חרגו מהסך הכולל הסביר, מקרים שבהם גברים סווגו בטעות כנשים וילדים כדי לנפח את הפרופיל האזרחי לכאורה של הקורבנות, והכללה של אנשים שמתו מוות טבעי, הרוגים מלפני המלחמה, ואפילו פלסטינים שנהרגו בפעולות אכיפה פנימיות של חמאס עצמו. המתודולוגיה של משרד הבריאות מסתמכת על רישומי בתי חולים שהשתבשו מאז נובמבר 2023, דיווחים לא מאומתים של משפחות, ודיווחים שמקורם ברשתות החברתיות – שאף אחד מהם אינו ניתן לאימות עצמאי.

אולי המרשיע מכל הוא הראיות התיעודיות להנחיות של חמאס עצמו לפעיליו ולציבור העזתי. הנחיית חמאס שנלכדה קבעה במפורש: "אל תפרסמו מידע או תמונות של חללי ההתנגדות, ואל תמסרו פרטים כלשהם לגבי נסיבות או מקומות מותם... התייחסו לכל מי שנהרג או הפך לשאהיד כאזרח מעזה או מפלסטין... זכרו תמיד להוסיף 'אזרח חף מפשע' כאשר אתם מתארים את ההרוגים בתקיפות ישראליות בעזה." אין מדובר בהסקת מסקנות פרשנית – זוהי מדיניות התעמולה המוצהרת של חמאס, ורשימות ההרוגים של משרד הבריאות הן התוצר העיקרי שלה.

העובדות: מה המספרים כוללים בפועל

לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, כ-6,000 עזתים מתים מדי שנה מוות טבעי. במהלך כשנתיים של לחימה המכוסות על ידי המניין המצטבר, המשמעות היא שלפחות 11,000 עד 12,000 מקרי מוות טבעי – מסרטן, מחלות לב ומחלות כרוניות אחרות – נבלעו בתוך הסך הכולל של משרד הבריאות ויוחסו לפעילות ישראלית. משרד הבריאות נאלץ להודות בהסרה רטרואקטיבית של כמה ממקרי המוות הטבעי מרשומותיו רק לאחר שאנליסטים חיצוניים גילו את המחיקות הללו באופן עצמאי. כמו כן, נמצא כי הרשימות שלו כוללות חולי סרטן שקיבלו טיפול רפואי בתוך ישראל ואנשים שמתו שנים לפני שהחל העימות הנוכחי.

• חמאס הודה בפברואר 2024 כי 6,000 מלוחמיו נהרגו (רויטרס, 19 בפברואר 2024). צה"ל מעריך כי מניין המחבלים ההרוגים בפועל עומד על כ-14,000 עד 20,000, נתון העולה בקנה אחד עם מודלים סטטיסטיים עצמאיים.
• ניתוח סטטיסטי שערך אברהם ויינר מבית הספר וורטון מצא כי ביישום הערכות המחבלים ההרוגים של ישראל, היחס בין אזרחים למחבלים הרוגים עשוי להיות נמוך כמו 1:1 – יחס נמוך להפליא בהשוואה לסטנדרטים היסטוריים של לחימה בשטח בנוי.
• מקרי מוות מפעולות אכיפה פנימיות של חמאס – כולל הוצאות להורג מתועדות של בוזזים לכאורה – ושיגורים כושלים של רקטות פלסטיניות (כולל הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי, שאושר על ידי המודיעין האמריקאי כשל של רקטה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני) מקופלים בתוך סך הכל של משרד הבריאות ללא כל הבחנה.
• האו"ם עצמו נאלץ לעדכן באופן משמעותי כלפי מטה את מניין ההרוגים בעזה ב-8 במאי 2024, לאחר שאנליסטים זיהו כי משרד הבריאות הציג מקרי מוות מזוהים ובלתי מזוהים כנתונים נפרדים המתווספים זה לזה, ובכך ניפח את סך הכל.
• הניתוח המשפטי של ארגון UN Watch על דוח ועדת פילאי לשנת 2024 ציין כי הוועדה ציטטה את נתוני משרד הבריאות של חמאס מבלי להודיע לקוראים שהמספרים אינם מאומתים ומבלי להתייחס לחוסר העקביות המתועדים הרבים שסומנו על ידי סוכנות הידיעות Associated Press ואחרים.

הקשר היסטורי: דפוס של יחסי נפגעים מומצאים

זיוף יחסי הנפגעים על ידי חמאס אינו דפוס התנהגות שהחל בעימות הנוכחי. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ב-2008–2009, טען חמאס בתחילה כי רק 49 מלוחמיו נהרגו מתוך כ-1,300 הרוגים – מה שרמז על שיעור נפגעים אזרחי של למעלה מ-95 אחוזים. ישראל זיהתה לפחות 709 פעילי חמאס בין ההרוגים. שר הפנים של חמאס עצמו, פתחי חמאד, הודה מאוחר יותר בפומבי כי בין 600 ל-700 לוחמים נהרגו, ובנפרד התוודה כי חמאס השתמש בנשים וילדים כמגן אנושי. אותו דפוס מניפולטיבי חזר על עצמו במבצע "צוק איתן" (2014) ובמבצע "שומר החומות" (2021). בכל אחד מהמקרים, הנתונים הראשוניים של חמאס המעיטו באופן קיצוני במספר המחבלים ההרוגים, והמספרים המתוקנים נחשפו רק בעקבות לחץ חיצוני או הודעות בשוגג.

המנגנון המבני המאפשר הונאה זו מתועד היטב על ידי ארגון NGO Monitor בניתוחו על ארגוני דיווח נפגעים פלסטיניים, כגון המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR). רישומי ההרוגים של PCHR עצמו ממבצעים קודמים מראים כי רוב ההרוגים האזרחיים הגברים היו בין הגילאים 15 ל-50 – דמוגרפיה הזהה לזו של המחבלים – מה שמעלה חששות כבדים לגבי סיווג שגוי שיטתי. הרשימות הנוכחיות של משרד הבריאות של חמאס עוקבות אחר אותו עיוות דמוגרפי: ייצוג יתר בלתי סביר של נשים וילדים שהושג על ידי סיווג מחדש של גברים בגיל הלחימה. כפי שציין צה"ל כבר בינואר 2009, מחבלי חמאס פועלים בשגרה בבגדים אזרחיים והשוטרים קיבלו פקודה להסיר את מדיהם במהלך הלחימה, מה שהופך זיהוי אמין לבלתי אפשרי מבחינה מבנית עבור כל גורם חיצוני המסתמך אך ורק על דיווחי זהות.

צינור הדיסאינפורמציה ההופך את הנתונים הגולמיים של חמאס לכותרות בינלאומיות עוקב אחר תהליך צפוי בן שלושה שלבים. משרד הבריאות של חמאס מייצר את המספרים; סוכנויות האו"ם כמו OCHA וארגון הבריאות העולמי (WHO) "מלבינות" אותם על ידי ציטוטם בשפה מוסדית המקנה להם אמינות כוזבת; והתקשורת העולמית מהדהדת אותם לאחר מכן כ"נתוני או"ם", תוך הסרת כל זכר למקורם במנגנון תעמולה עוין. שרשרת הלבנה זו אינה היפותטית – היא המנגנון המתועד שבאמצעותו טענות מנופחות על נפגעים עוברות ממסיבות עיתונאים של חמאס לפורומים דיפלומטיים בינלאומיים בתוך שעות ספורות.

סיכום: מדוע המיתוס הזה מסוכן

הטענה השקרית לפיה כל מוות במניין של משרד הבריאות של חמאס מייצג אזרח חף מפשע שנהרג במכוון אינה רק שגיאה של פרשנות סטטיסטית – היא היפוך מוסרי ועובדתי המשרת מטרה אסטרטגית מוגדרת. היא מוחקת את אשמתו של חמאס עצמו במקרי מוות שנגרמו כתוצאה מהוצאות להורג פנימיות שלו, השימוש שלו באזרחים כמגן אנושי והרקטות הכושלות שלו. היא מוחקת את אלפי העזתים שהיו מתים מוות טבעי בכל תקופה של שנתיים. והיא מוחקת את אלפי מחבלי החמאס שבחרו להיטמע בקרב אזרחים ונהרגו בקרב. על ידי כיווץ כל הקטגוריות הללו למספר יחיד המתוייג כ"אזרחים חפים מפשע שנהרגו על ידי ישראל", נרטיב זה מייצר את התשתית הראייתית להאשמות ברצח עם ובפשעי מלחמה – האשמות התלויות לחלוטין בנתוני נפגעים שלמקור שלהם, חמאס, יש עניין מתועד ומפורש במניפולציה שלהם.

ניתוח רציני של לחימה דורש חשבון אמת. ישראל נלחמת באחת הסביבות העירוניות הצפופות ביותר בהיסטוריה הצבאית נגד אויב הממקם במכוון את תשתיות הפיקוד שלו מתחת לבתי חולים, בתי ספר ובנייני מגורים. ג'ון ספנסר, ראש קתדרת לימודי לחימה אורבנית במכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט (Modern War Institute at West Point), ציין כי קרבות עירוניים היסטוריים בני השוואה – כולל הקרב על מוסול ב-2016–2017 והקרב על מנילה ב-1945 – הפיקו יחסי תמותה בין אזרחים למחבלים של 2.5:1 וכמעט 6:1 בהתאמה. הסירוב להחיל את ההקשר ההשוואתי הזה, וההתעקשות להתייחס לנתוני חמאס הלא-מאומתים כעובדה מוגמרת, משקפים לא דאגה הומניטרית קפדנית אלא ניצול מכוון של נתוני הנפגעים כנשק במלחמת תעמולה נגד זכותה של ישראל להגנה עצמית.