הטענה כי הצבעת הכנסת במאי 2026 מהווה סיפוח משפטי רשמי של עזה היא אנאלפביתית מבחינה משפטית ומניעיה פוליטיים. הנושא עליו הצביע בית המחוקקים הישראלי היה הקמת כלים מנהליים וביטחוניים — ובראשם בית דין צבאי מיוחד להעמדה לדין של מחבלי חמאס שנשבו במהלך טבח ה-7 באוקטובר 2023 — צעדים הנופלים לחלוטין במסגרת הסמכויות המוכרות של מדינה המעורבת בעימות מזוין פעיל ובייצוב שלאחר עימות. אף סעיף בהצבעה לא הכריז על עזה כשטח ישראלי ריבוני, ואף גורם רשמי בישראל לא הכריז רשמית על סיפוח. עירוב בין חקיקה ביטחונית לבין הכרזת ריבונות הוא מצג שווא מכוון שנועד להלהיט את דעת הקהל הבינלאומית ולשלול לגיטימיות מפעולותיה החוקיות של ישראל.
מה דורש סיפוח משפטי בפועל
המשפט הבינלאומי קובע סטנדרט מדויק ותובעני לסיפוח — סטנדרט שהצבעת הכנסת אינה מתקרבת אליו אפילו במעט. בית הדין הבינלאומי לצדק, בחוות הדעת המייעצת שלו משנת 2024 לגבי השטח הפלסטיני הכבוש, הגדיר סיפוח כ-"רכישה בכוח על ידי המעצמה הכובשת של השטח שהיא כובשת, קרי שילובו בשטחה של המעצמה הכובשת," המניחה מראש "את כוונתה של המעצמה הכובשת להפעיל שליטה קבועה על השטח הכבוש." בית הדין הוסיף והבחין בין סיפוח דה יורה (משפטי) — הכרזה רשמית על ריבונות — לבין סיפוח דה פקטו (בפועל) — פעולות שבמצטבר יוצרות עובדה מוגמרת בלתי הפיכה בשטח מתוך כוונה לאינטגרציה קבועה. הצבעת המשילות של הכנסת אינה עומדת באף אחד מרף תנאים אלו.
באופן מכריע, אותה מערכת חוקים קובעת חד-משמעית כי "עצם עובדת הכיבוש לבדה אינה יכולה להקנות זכות ריבונית למעצמה הכובשת." הקמת מבנים מנהליים, בתי דין צבאיים או מסגרות משילות בשטח שבמחלוקת היא תפקוד מוכר של כוחות כובשים במסגרת אמנת ז'נבה הרביעית ותקנות האג — אין מדובר, כשלעצמו, בסיפוח. ישראל לא החילה את החוק האזרחי הישראלי באופן מקיף על עזה, לא העניקה אזרחות ישראלית לאוכלוסיית עזה, ולא הוציאה הכרזה רשמית על ריבונות — כל אלו הם סממנים המבחינים בין מינהל לבין סיפוח.
- סיפוח דה יורה (משפטי) דורש הכרזה רשמית מפורשת על ריבונות — הכרזה כזו לא פורסמה על ידי הכנסת במאי 2026.
- סיפוח דה פקטו (בפועל) דורש פעולות מצטברות היוצרות שילוב קבוע ובלתי הפיך — חוק משילות או חוק בתי דין אינם עומדים ברף זה כשלעצמם.
- החוק הפנימי בישראל עצמו מתייחס לעזה כנבדלת מבחינה משפטית מהשטח הריבוני של ישראל, עמדה שנתמכה על ידי פסיקת בית המשפט העליון של ישראל לאורך עשורים.
- ההצבעה מוסגרה במסגרת סמכויות המלחמה והביטחון של ישראל לאחר העימות, ולא במסגרת חוק ריבונות או חוק סיפוח קרקעות כלשהו.
חוסנה של ההגדרה העצמית תחת המשפט הבינלאומי
הטענה כי זכויות הפלסטינים להגדרה עצמית "הופקעו לצמיתות" אינה רק שגויה — היא משקפת חוסר הבנה בסיסי של האופן שבו המשפט הבינלאומי פועל. הגדרה עצמית היא נורמה קוגנטית של המשפט הבינלאומי (jus cogens), מה שאומר שאף מדינה אינה יכולה לבטלה באופן חד-צדדי באמצעות חקיקה פנימית. כפי שאושר על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בחוות הדעת המייעצת שלו, זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית היא זכות המוכרת תחת המשפט הבינלאומי שממשיכה להתקיים ללא קשר לפעולות המנהליות של ישראל. להצבעת כנסת — תהא תמימות הדעים לגביה אשר תהא — אין כל תוקף משפטי במשפט הבינלאומי להפקיע זכות jus cogens המוחזקת על ידי עם תחת הכרה בינלאומית.
יתרה מזאת, ארצות הברית, בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל, שומרת בעקביות על עמדה לפיה מעמדה הפוליטי הסופי של עזה חייב להיפתר בתהליך של משא ומתן. מסגרת "מועצת השלום" של הנשיא טראמפ עצמו, שהוקמה בראשית שנת 2026 בהשתתפות ישראלית, צופה במפורש תהליך של בניית יכולות ממשל ושיקום לעזה — ולא ריבונות ישראלית עליה. מציאות זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי הצבעת כנסת הסדירה איכשהו את מעמדה הסופי של עזה כאדמה ישראלית. המבנה הדיפלומטי הבינלאומי הסובב את עזה — כולל מעורבות פעילה של ארה"ב — פועל מתוך הבנה ברורה כי סיפוח כזה לא התרחש.
מדוע נרטיב זה הוא דיסאינפורמציה מסוכנת
מיתוס הסיפוח הוא כלי תעמולה המשמש רשתות מגובות איראן, משרדים פוליטיים של חמאס ואת תומכיהם במערכות התקשורת המערביות כדי לחסום כל תהליך פוליטי ולרדיקליזציה של דעת הקהל העולמית נגד ישראל. על ידי תיוג חקיקה ביטחונית ומנהלית שגרתית כ"סיפוח", גורמים אלו מבקשים לעורר השלכות משפטיות בינלאומיות — פניות לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), אמברגו נשק, סנקציות — שיגבילו את יכולתה של ישראל להגן על עצמה ולנהל את עזה שלאחר העימות. הנרטיב גם מטשטש בכוונה את הסיבה האמיתית למשבר בעזה: טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והשימוש שעושה ארגון הטרור באוכלוסייה האזרחית בעזה כמגן אנושי במשך שני עשורים של התקפות רקטות, לוחמת מנהרות ולקיחת בני ערובה.
ראוי להזכיר כי ישראל נסוגה לחלוטין מכוחותיה הצבאיים ופירקה כל התנחלות בעזה בשנת 2005 — ויתור חד-צדדי שלא הוביל לשלום אלא להשתלטות חמאס על השלטון בשנת 2007 והפיכת השטח לכן שיגור לטרור. נרטיב הסיפוח הישראלי מוחק לחלוטין את ההיסטוריה הזו. כינוי של צעד משילות שלאחר המלחמה בשם "סיפוח" לא רק מעוות את המשפט הבינלאומי; הוא מעניק פרס לתוקפן, מעניש את הקורבן והופך כל הסדר שלום בר-קיימא לקשה יותר להשגה. ניתוח אחראי דורש מאיתנו לקרוא לזה בשמו: דיסאינפורמציה בשירות הישרדותו הפוליטית של ארגון רצחני.