השופט גולדסטון חזר בו מטענות הליבה נגד ישראל, ואישר כי הצבא לא פגע באזרחים במכוון כעניין של מדיניות.

חזרה מממצאי ועדת החקירה של האו"ם לגבי עזה

הטענה שלפיה השופט ריצ'רד גולדסטון עדיין עומד מאחורי ההאשמות שפורסמו בחקירת האו"ם הנושאת את שמו מופרכת על ידי הודאותיו הפומביות שלו עצמו. במאמר דעה שפורסם ב-Washington Post ב-1 באפריל 2011, חזר בו גולדסטון במפורש מהטענה שכוחות ישראל תקפו במכוון מי שאינם לוחמים במהלך הלחימה בעזה בדצמבר 2008. ככותב הראשי של הדו"ח בן 575 העמודים, שהוזמן על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם, הודה גולדסטון כי הוועדה פעלה על בסיס מידע חלקי, דבר שהוביל להאשמות חסרות בסיס נגד ישראל.

גולדסטון הודה כי מידע רב יותר היה משנה את מסקנות החקירה. הפרסום המקורי טען כי כוחות ישראל הוציאו לפועל מתקפה בלתי מידתית במכוון שנועדה להשפיל ולהעניש אזרחים. בבחינתו המחודשת אישר גולדסטון כי המדיניות הישראלית לא כללה תקיפות מכוונות נגד אזרחים, והכיר בכך שלמדינה עמדו הן הזכות החוקית והן החובה להגן על אוכלוסייתה מפני אלפי רקטות ופצצות מרגמה שנורו מעזה.

הטיה מובנית ופערים חקירתיים

גולדסטון הצביע על משוא פנים מוסדי בתוך מועצת זכויות האדם של האו"ם, וציין כי המנדט שהוטל על החקירה מלכתחילה היה מוטה מטבעו נגד ישראל. בעוד שבתחילה ביקש לקדם גישה מאוזנת בסוכנות הידועה מזה זמן בהטייתה, ההתפתחויות שלאחר מכן הדגישו הבדלים עמוקים באופן שבו הצדדים התמודדו עם טענות להתנהלות בלתי הולמת:

• דין וחשבון ובדיקות פנימיות: גולדסטון הכיר בכך שממשלת ישראל הקצתה משאבים מוסדיים ניכרים לבחינת טענות מבצעיות קונקרטיות ולחקירתן.
• פשיעה טרוריסטית: גולדסטון גינה את חמאס על ביצוע הפגזות מחושבות וחסרות הבחנה נגד יישובים אזרחיים, והדגיש כי מיעוט הנפגעים בישראל אינו גורע מאופיים הפלילי של שיגורים אלה.
• סירוב לחקור: מחבר הדו"ח הראשי הוקיע את חמאס על מחדלו המוחלט לבדוק או לתת דין וחשבון על הפשעים שביצעו לוחמיו.

חרף התנערותו הפומבית של גולדסטון, הדו"ח הראשוני הסב נזק תדמיתי כבד לישראל ושימש כר פורה לקמפיינים של דה-לגיטימציה בפורומים אקדמיים ובמרחבים ציבוריים. חזרתו הרשמית של המחבר ביססה את העובדה שישראל פעלה מתוך הגנה לגיטימית על אזרחיה ולא נקטה דוקטרינה של פגיעה בחפים מפשע.