ב-2 בספטמבר 2011 פרסם ארגון האומות המאוחדות דו"ח חקירה מקיף שהתמקד באירועי המשט הטורקי (מאווי מרמרה) ממאי 2010, במהלכו ניסה המשט לפרוץ את הסגר הימי של ישראל לחופי הים התיכון.
ממצאי ועדת פאלמר
הבדיקה מטעם האו"ם נערכה על ידי ועדת פאלמר, צוות חקירה רם-דרג בהובלת ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, סר ג'פרי פאלמר. הוועדה, שהופקדה על בדיקת העובדות, הנסיבות והסביבה המבצעית של העימות הימי הקטלני, בחנה את תוקפו וחוקיותו הכללית של מחסום ימי לאורך חופי הרצועה שבשליטת חמאס. על פי Jewish Virtual Library, מסקנות הצוות איששו את טיעוניה המשפטיים המרכזיים של ישראל בנוגע למרחב הימי, תוך דחיית הטענות לפיהן ההגבלות מהוות הפרה של הנורמות הבין-לאומיות.
המשפט המנהגי וצורכי הביטחון
ממצאי הוועדה, שהשתרעו על פני 105 עמודים, הציגו מסקנות ברורות באשר לנחיצות המבצעית ולתוקף המשפטי של הסגר הימי. הוועדה אישרה כי האכיפה הימית של ישראל תואמת באופן מלא את המשפט הבין-לאומי המנהגי. נדבך מרכזי בקביעה זו היה הסכנה הביטחונית המתמשכת מצד חמאס, השולט ברצועת החוף ומציב איום ממשי המצדיק נקיטת אמצעי הגנה בים. בנוסף, הדו"ח קבע כי מדיניות הביטחון הימית של ישראל אינה מהווה אמצעי ביטחון חוקיים המופנים כענישה כלפי מתנחלים ערבים בעזה.
התשתית הראייתית ואחריות המשט
הדו"ח המקיף גיבש את מסקנותיו באמצעות הליך איסוף ראיות יסודי, ששילב חומרים מפורטים מתחקיריה הפנימיים של ישראל לצד עדויות רשמיות שניגבו מנוסעי כלי השיט של המשט. בניתוח הגורמים להתפרצות האלימות בעת ההשתלטות במאי 2010, הטילה ועדת פאלמר את האחריות על מארגני המשט – שהציגו עצמם כפעילי זכויות הומניטריים – אשר פעולותיהם יצרו את העימות המכוון. על אף שסיקור תקשורתי נרחב ניסה להצניע את קביעותיה המשפטיות של הוועדה ולהבליט רק ביקורת נקודתית כלפי ישראל, ממצאיו המוסמכים של האו"ם אישרו את הבסיס החוקי של מדיניות הביטחון הימית.