ירושלים בימי בית שני הייתה המרכז הדתי והפוליטי של החיים היהודיים; היא משכה אליה עולי רגל למקדש והתרחבה על פני גבעותיה המזרחיות והמערביות של העיר. הורדוס הרחיב את מתחם המקדש בקנה מידה מונומנטלי. בשנת 70 לספירה, בעקבות המרד היהודי נגד רומא, כבשו כוחות רומיים בפיקודו של טיטוס את העיר והחריבו את בית המקדש.
השרידים הארכאולוגיים משמרים את גודלה של העיר ואת האלימות שליוותה את נפילתה. חפירות ברובע היהודי חשפו בתי פאר בעיר העליונה, ואילו ממצאים לאורך הרחובות העתיקים ובסמוך למתחם המקדש מתעדים את לוחמת המצור הרומית. לקריאה על הבירה המוקדמת יותר ועל תקופת בית ראשון, ראו דוד וירושלים בימי בית ראשון.
עיר הבנויה סביב עלייה לרגל
תקופת בית שני החלה לאחר השיבה מגלות בבל ובנייתו המחודשת של בית המקדש, המתוארכת על פי המסורת לשנת 516 לפנה״ס. מאוחר יותר הפכה ירושלים לבירת ממלכת החשמונאים. שטחה העירוני התרחב מערבה: הדיווח של האוניברסיטה העברית על חפירות עיר דוד מציין כי בתקופה החשמונאית עבר המרכז האזרחי של העיר אל העיר העליונה שעל הגבעה המערבית.
הורדוס, שמלך כשליט חסות מטעם רומא בין השנים 37 עד 4 לפנה״ס, הפך את רחבת בית המקדש לקומפלקס ענק. קירות התמך ודרכי הגישה המונומנטליות הכילו המוני אדם והפכו את המשכן לנראה למרחוק מכל חלקי העיר. כוהנים, אומנים, סוחרים, תושבים ומבקרים מילאו את הרבעים הסובבים. ירושלים הייתה גם מקום מושבה של ההנהגה היהודית תחת השלטון הרומי, דבר שהפך את השליטה בעיר לטעונה פוליטית.
המרד והמצור הרומי
המרד הגדול נגד רומא החל בשנת 66 לספירה. המצביא הרומי טיטוס כיתר את ירושלים בשנת 70 לספירה. המצור ניתק את דרכי האספקה והגיע לשיאו בהסתערויות על ביצורי העיר. כוחות רומא הבקיעו את החומות, שרפו מבנים והחריבו את בית המקדש השני. תיעוד החפירות של האוניברסיטה העברית מתאר את שכבת החורבן של שנת 70 לספירה כעדות לאש עזה ולהרס מוחלט; היא כוללת כלי חרס, כלי אבן, מטבעות של נציבים רומיים ומטבע שנטבע במהלך המרד.
ממצאי אבני בליסטרה וכלי נשק רומיים אחרים בירושלים מחזקים את התיאור העתיק של המצור וההתקפה על החומה השלישית. דוח רשות העתיקות מתעד ראיות להסתערות הרומית ולחורבן בית המקדש. השרידים מוחשיים וברורים: מבנים שקרסו, שכבות שרפה, כלי נשק וחפצים שננטשו בעת נפילת העיר.
מה ששרד בארכאולוגיה
בין השנים 1969 ל-1982 חקרו ארכאולוגים את העיר העליונה במקביל לשיקומו של הרובע היהודי. משרד החוץ הישראלי מדווח כי החפירות איששו את עדותו הכתובה של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) על אודות החורבן הרומי. בתי האחוזות שנחשפו מעידים על עושרם של מקצת מתושבי ירושלים טרם המרד; כלי בית, מקוואות טהרה וכלי אבן חושפים גם את חיי היום-יום היהודיים.
החורבן לא קטע את הזיקה היהודית לירושלים. תפילה, לימוד ועלייה לרגל יהודיים נמשכו לאורך התקופות המאוחרות יותר, גם כאשר שליטים הגבילו את המגורים או את הגישה. תפקידם המתמשך של הר הבית והכותל המערבי נסקר בפירוט בהיסטוריה של הכותל המערבי. הדף הבא עוקב אחר התושבים היהודים בתקופות הביזנטית, המוסלמית והצלבנית: יהודים בירושלים של ימי הביניים.