ירושלים ניצבת בלב ההיסטוריה והתפילה היהודית, והיא קדושה גם לנוצרים ולמוסלמים. התיעוד ההיסטורי של העיר משיב לטענות חוזרות ונשנות בנוגע לקשר היהודי, למסגד אל-אקצא, להיסטוריה הדמוגרפית, לפיתוח העירוני ולנגישות למקומות הקדושים.
מומלץ להתחיל עם הממצאים על ההיסטוריה היהודית בירושלים. לאחר מכן קראו מה ידוע על הטענות לפיהן מסגד אל-אקצא בסכנה, וכיצד לבחון האשמות לפיהן ישראל משנה את אופייה של ירושלים.
לירושלים מעולם לא הייתה אוכלוסייה אחת קבועה או זהות יחידה שלא השתנתה. נתוני מפקד האוכלוסין הבריטי תיעדו 33,971 יהודים, 13,413 מוסלמים ו-14,699 נוצרים בשנת 1922, כפי שמראה דוח מפקד האוכלוסין של 1922; ב-1931 נמנו 51,222 יהודים, 19,894 מוסלמים ו-19,335 נוצרים. נתונים אלה מתארים עיר שבה תושבים ערבים ותיקים לצד רוב יהודי, ולא עבר ערבי בלעדי. ראו את הדף הדן בשאלה האם מזרח ירושלים הייתה תמיד עיר ערבית.
הגישה לאתרים מוסדרת באמצעות הסדרים ייחודיים לכל אתר, חקיקה ושיקולי ביטחון. חוק השמירה על המקומות הקדושים של ישראל משנת 1967 מגן על המקומות הקדושים מפני חילול ומבטיח חופש גישה. בהר הבית, הווקף מנהל את המתחם ותפילה מוסלמית מתקיימת בו כסדרה, בעוד ביקורי לא-מוסלמים מתנהלים על פי הסדרים ייעודיים. הדף על גישת מוסלמים ונוצרים למקומות הקדושים מפרט כיצד פועל הסדר זה.
מה מראים הממצאים והנתונים
ארכאולוגיה, היסטוריה כתובה, רישומי אוכלוסין וחוקים עונים כל אחד על שאלות שונות. כתובת עתיקה או אתר קבורה מתעדים חיים יהודיים; לוחות מפקד אוכלוסין מראים מי חי בעיר בנקודת זמן מסוימת; וחקיקה קובעת הגנות וכללי גישה. כתב העת של רשות העתיקות מתאר כתובת מימי הבית השני שהתגלתה בעיר דוד, ואילו חוק השמירה על המקומות הקדושים מעגן את המסגרת המשפטית לאתרים הדתיים.
כיצד לקרוא טענות על ירושלים
שאלו לאיזה מקום, תקופה או כלל מתייחסת הטענה. ירושלים כוללת אתרים תחת ניהול דתי נפרד; הגבלות ביטחוניות במועד מסוים אינן שוות ערך לאיסור קבוע. נתונים דמוגרפיים היסטוריים מתייחסים לגבולות מוניציפליים ולתאריכים מוגדרים, ולא להיסטוריה המלאה של כל שכונה. הדפים הבאים בוחנים כל טענה ומקשרים אותה לתיעוד מוגדר. להקשר רחב יותר על הניהול העירוני, ראו את הסקירה על הפיתוח העירוני של ירושלים.