נצרת משמרת שתי מסורות נוצריות עיקריות לגבי המקום שבו התרחשה הבשורה. האמונה הקתולית מזהה את בזיליקת הבשורה עם ביתה של מרים, בעוד שהמסורת היוונית-אורתודוקסית קושרת את התגלותו של גבריאל למעיין שמתחת לכנסיית גבריאל הקדוש. שניהם אתרי עלייה לרגל עתיקי יומין, המופרדים בהליכה קצרה דרך העיר העתיקה.
הבזיליקה והמסורת הקתולית
מסלול הצליינים של עיריית נצרת מתאר את המסורת הקתולית שלפיה מרים קיבלה את הבשורה בביתה, המזוהה עם המערה שמתחת לבזיליקה. הכנסייה הנוכחית הושלמה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על גבי אתרי פולחן קדומים יותר. המפלס העליון והתחתון שלה משלבים כנסייה קתולית מודרנית עם המערה העומדת במרכז המסורת.
חפירות בבזיליקה חשפו שרידי כנסייה קדומים ומאפיינים מנצרת העתיקה. התיעוד הארכאולוגי של האתר מראה שימוש ובנייה רצופים לאורך תקופות; אין בו זיהוי עצמאי של חדר מסוים כביתה של מרים. מבקרים יכולים לראות את הבזיליקה במסגרת אותו מסלול הליכה הכולל את כנסיית יוסף הקדוש ואתרים בולטים אחרים בעיר העתיקה.
כנסיית גבריאל הקדוש והמעיין
לפי המסורת היוונית-אורתודוקסית, מרים שאבה מים כאשר גבריאל נגלה לפניה. כנסיית גבריאל הקדוש ניצבת מעל מעיינה העתיק של נצרת. הדוח הארכאולוגי של רשות העתיקות, מעיין מרים, נצרת, מתעד שרידים לאורך אלפיים שנה, ובמיוחד מבנה מעיין מהתקופה הצלבנית ושינויים ממלוכיים משמעותיים.
מעיין מרים, המרוחק כ-140 מטרים מהכנסייה, ניזון ממי המעיין ושימש כמקור מים במשך מאות שנים. מדריך המבקרים של העיר העתיקה המקומי מתעד שיפוצים ב-1967 וב-2000 ומציין כי המזרקה אינה פועלת כיום. שרידים פיזיים אלה מעידים על ההיסטוריה של המעיין והשימוש בו, בעוד שתיאור הבשורה משתייך למסורת הדתית האורתודוקסית.
מה שמלמדים האתרים
ספרי הבשורה ממקמים את הבשורה בנצרת, אך אינם מזהים אף אחד מהמבנים הקיימים כיום כמקומה המדויק. שתי המסורות מספקות לצליינים מקומות נפרדים לתפילה ולזיכרון. המסלול העירוני מקשר בין הבזיליקה הקתולית, כנסיית יוסף הקדוש, כנסיית בית הכנסת, הכנסייה האורתודוקסית ורחבת המעיין; מומלץ ללכת לאורכו כסיור בהיסטוריה הנוצרית של העיר.