הסטטוס קוו בהר הבית הוא ההסדר שנקבע לאחר שישראל קיבלה שליטה על העיר העתיקה בירושלים ביוני 1967. הווקף המוסלמי שמר על הניהול הדתי השוטף של המתחם, בעוד שישראל לקחה אחריות על הביטחון והסדר הציבורי. מוסלמים מתפללים במקום; לא-מוסלמים רשאים לבקר בשעות מוגדרות, אך משטרת ישראל אוכפת איסור על תפילת לא-מוסלמים.
בעקבות מלחמת ששת הימים, שר הביטחון משה דיין נפגש עם מנהיגי דת מוסלמים והתיר לווקף להמשיך לנהל את ענייני הדת הפנימיים. ישראל שמרה על הסמכות בנושאי ביטחון וגישה. ההסדר היה מעשי ורגיש: הוא אפשר לפולחן המוסלמי להימשך ושימר את זכות הביקור של יהודים, תוך מניעת תפילה של לא-מוסלמים ברחבה. התיאור של מדיניות הסטטוס קוו של ישראל מציג את ההבחנה המתמשכת בין תפילה מוסלמית לבין ביקורי לא-מוסלמים.
מי עושה מה באתר
הווקף, הקדש דתי אסלאמי הקשור לירדן, מנהל את חיי הדת ואת הפעילות השוטפת הפנימית. משטרת ישראל ורשויות ישראליות אחרות שולטות בביטחון ובסדר הציבורי, כולל הכניסה דרך השערים והתנהגות המבקרים. למעמדה של ירדן יש בסיס של חוזה בינלאומי: סעיף 9 בהסכם השלום בין ישראל לירדן מ-1994 קובע כי ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד של ירדן במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים ותעניק עדיפות לתפקידה ההיסטורי של ירדן במשא ומתן עתידי על הסדר הקבע.
ההסכם כשלעצמו אינו מפרט כל נוהל יומיומי במתחם. הסטטוס קוו הוא הסדר תפעולי שעוצב מתוך הפרקטיקה שלאחר 1967. ממשלת ישראל ממשיכה להצהיר שהיא שומרת על מדיניות זו; הודעת משרד ראש הממשלה מ-24 ביולי 2024 אישרה כי מדיניות ישראל לא השתנתה. גישתה המוצהרת של ישראל מתירה תפילה מוסלמית, מאפשרת ביקורי לא-מוסלמים ואוסרת על פולחן של לא-מוסלמים. המשטרה מיישמת כלל זה. הצהרתו של שר החוץ יאיר לפיד משנת 2022 תיארה אף היא את הנחיות המשטרה למנוע תפילה יהודית.
ביקורים ותפילה תחת ההסדר
ביקורי לא-מוסלמים מתקיימים בשעות קבועות וניתנים להשעיה או להתאמה מטעמי ביטחון, לוחות שנה דתיים או סדר ציבורי. המבקרים עוברים בידוק ביטחוני ישראלי ומצופים להישמע להוראות המשטרה ולכללי האתר. פולחן מוסלמי מתנהל בניהול הווקף, בכפוף להסדרי ביטחון. יהודים רשאים להתפלל בכותל המערבי למרגלות המתחם, שבו מפעילה ישראל רחבת תפילה מרכזית.
התוצאה המעשית היא חלוקת סמכויות ולא היעדר ריבונות ישראלית: הווקף מנהל את ענייני הדת, לירדן תפקיד מיוחד ומוכר במקומות הקדושים לאסלאם, והרשויות הישראליות מספקות ביטחון. עמוד הגישה מסביר את כללי המבקרים; חשיבותו הדתית-יהודית של האתר מסבירה מדוע הוויכוח כה משמעותי. לתפקידו הדתי של הכותל המערבי הסמוך, ראו עמוד הכותל המערבי.
לחלוקה זו יש השלכות מעשיות על תחזוקה, טקסים, ניהול קהל וכניסה. אנשי הווקף מפקחים על תפילות וטקסים מוסלמיים ועל תפקוד דתי שגרתי בתוך המתחם. משטרת ישראל מאבטחת את המרחב ההיקפי, מווסתת את הכניסות ומגיבה לאיומים על ביטחון הציבור. תיאום הוא הכרחי מכיוון שכל שינוי בגישה, בבנייה או בשיטור עלול להשפיע במהירות על המתפללים ועל יחסים דיפלומטיים. עמדת הממשלה המדווחת מבהירה כי ביקור של לא-מוסלמים נותר נפרד ממתן היתר לתפילה.
המדיניות נמשכה תחת ממשלות ישראל השונות, גם כאשר מספר המבקרים היהודים גדל והתרחשו מחלוקות סביב ביקורים מסוימים. ביקור רשמי כשלעצמו אינו מתיר תפילה; המשטרה מיישמת את אותה הבחנה מוצהרת בין גישה ללא-מוסלמים לבין פולחן למוסלמים. לפיכך, את ההסדר ניתן להבין בצורה הטובה ביותר דרך התפקידים שממלאת כל אחת מהרשויות, ולא על ידי תפיסת המילה ״שליטה״ כפעולה אחת ובלעדית.