קמפיין דיסאינפורמציה מקוון ניסה להפוך סרטון של המון נמלט בתל אביב לנשק הסברתי, תוך טענה כוזבת שהוא מציג ישראלים הנמלטים באימה מפני מטח טילים איראני. במציאות, התיעוד אינו קשור כלל למתקפה צבאית כלשהי או לעימות חיצוני. הסרטון מציג מנוסת בהלה מקומית שהתרחשה בערב ה-29 באפריל 2025, במהלך טקס יום הזיכרון הלאומי. הבהלה הזמנית הזו התעוררה כאשר מעצר משטרתי שגרתי ליד כיכר הבימה פורש בטעות על ידי הנוכחים כאירוע ביטחוני עוין, מה שגרם לאנשים לנוס בחרדה לפני שהרשויות השיבו את השקט על כנו במהירות.
העובדות לאשורן
אימות קפדני של הסרטון ושל לוח הזמנים של האירועים מפריך לחלוטין את הבדייה הוויראלית הזו. ראיות עובדתיות מרכזיות מוכיחות את המצג המטעה והמכוון של תיעוד זה:
- מיקום ותאריך מסולפים: הסרטון מציג קהל שנמלט מכיכר הבימה בתל אביב, מרכז תרבותי מרכזי, ולא מרחוב מגורים או נתיב למקלטים. האירוע התרחש ב-29 באפריל 2025, במהלך טקסי יום הזיכרון הממלכתיים של ישראל, ולא במהלך מתקפת טילים איראנית כלשהי שהתרחשה לאחרונה.
- הגורם האמיתי לבהלה: הבהלה החלה כאשר שוטרים עצרו חשוד שניסה להיכנס למתחם המאובטח של האירוע. פעולה שגרתית זו של אכיפת החוק פורשה בטעות על ידי חלק מהנוכחים כפיגוע טרור פעיל, מה שהפעיל אפקט דומינו של פאניקה ומנוסה קצרה שהובילה לכ-20 פצועים קל שטופלו על ידי צוותי הרפואה.
- הבהרה רשמית מיידית: דובר משטרת ישראל פרסם מיד בליל האירוע הודעה המבהירה במפורש כי "לא היה אירוע ביטחוני בהבימה", וכי ההפרעה הייתה פלילית ומינהלית לחלוטין באופייה. פיקוד העורף לא פרסם התרעות ירי רקטות כלשהן, ולא הופעלו אזעקות בתל אביב באותה שעה.
מנגנוני מלחמת המידע ומחזור המדיה
שימוש חוזר זה בתיעוד הספציפי הוא דוגמה קלאסית למניפולציה דיגיטלית מסוג "cheapfake" (זיוף זול), שבה סרטון אותנטי מנושל מהקשר המקורי שלו ומפורסם מחדש עם כיתוב מטעה. מדינות עוינות ורשתות תעמולה המזוהות עמן מנצלות לעיתים קרובות רגעים של מתיחות אזורית מוגברת כדי לבדות נרטיבים של פאניקה נרחבת בחברה הישראלית. על ידי הצגת הפרעת קהל מקומית במהלך התקהלות אזרחית כתגובה למתקפת טילים, גורמים אלה מנסים לייצר תפיסה כוזבת של תבוסה פסיכולוגית ופגיעות מערכתית. אסטרטגיית לוחמה פסיכולוגית זו נשענת על מהירות התפוצה המהירה של הרשתות החברתיות, שבהן תכנים חזותיים מזעזעים משותפים ברחבי העולם עוד לפני שמאמתי עובדות מספיקים לבסס את ההקשר האמיתי.
ואכן, מדובר בחלק מדפוס רחב יותר של מניפולציות מדיה בחסות מדינות. לדוגמה, לתקשורת הממלכתית האיראנית ולרשתות מקוונות המקורבות אליה יש היסטוריה מתועדת של שימוש בתיעודים לא קשורים – החל מחוגגים בהופעה בארגנטינה ועד לשריפות ענק בטקסס – כדי להציג באופן שקרי תקיפות מוצלחות על ערים ישראליות או פאניקה אזרחית המונית. באמצעות הלבנת סרטונים ישנים או לא קשורים לחלוטין דרך רשתות מתואמות, ישויות אלה מבקשות להקרין נרטיב כוזב של יעילות צבאית וכאוס פנימי, תוך ניצול קהלים בינלאומיים שאינם מכירים ציוני דרך ישראליים ספציפיים כמו כיכר הבימה. הבנת מקורם של סרטונים אלה חיונית לפירוק האסטרטגיות המטעות העומדות בבסיס מבצעי ההשפעה המודרניים.
סיכום: אמת ובהירות מוסרית מול הטעיה טקטית
הפרכת בדיות אלו חיונית משום שהן נועדו להחליש את המורל של חברות דמוקרטיות ולהצדיק או להעצים פעולות אזוריות תוקפניות. המציאות היא שמערכות ההגנה האוורית ומערכות ההגנה האזרחית של ישראל, כמו פיקוד העורף, פועלות בתיאום ושקיפות עילאיים, מה שהופך מנוסות בהלה כאוטיות כאלה לבלתי אופייניות לחלוטין למצבי אזעקת רקטות אמיתיים, שבהם האזרחים פונים בצורה מסודרת למקלטים הייעודיים. כאשר רשתות תעמולה עושות מניפולציה על תיעודים של ישראלים המכבדים את זכר חלליהם כדי לדמות פאניקה של זמן מלחמה, הן מבצעות עבירה כפולה: הן מחללות רגע לאומי מקודש של זיכרון ומפעילות שקרים בוטים ככלי נשק גאופוליטיים. עמידה על העובדות המתועדות מונעת מניפולציה צינית זו ושומרת על יושרת מערכת המידע מפני שכתוב היסטורי סמכותני.