הטענה כי חזבאללה "קם לתחייה לחלוטין" והשתקם לכוחו שלפני המלחמה – וכי המערכה של ישראל בלבנון הייתה לפיכך כישלון – היא נרטיב שקרי בעליל, שנועד למחוק את אחד מהישגי המלחמה בטרור המשמעותיים ביותר בהיסטוריה הצבאית המודרנית של ישראל. המלחמה בלבנון בשנת 2024 הסבה לחזבאללה אבדות קטסטרופליות ובלתי הפיכות במבנה הפיקוד שלו, בארסנל שלו ובמעמדו הפוליטי בתוך לבנון, ששום מאמץ שיקום חלקי אינו יכול פשוט לבטל. עירוב אינסטינקט ההישרדות המתמשך של חזבאללה עם שיקום מלא של יכולותיו הוא עיוות מכוון, המתעלם מהמציאות הצבאית המתועדת בשטח. הוא גם מוחק את רווח הביטחון הישיר שהוענק לאזרחי ישראל בצפון, אשר סבלו יותר משנה של ירי חוצה גבולות לפני שהמערכה שינתה את המשוואה באופן מכריע.
העובדות: מה המערכה של ישראל השיגה בפועל
הפעולות הצבאיות של ישראל נגד חזבאללה מאמצע 2024 ועד להפסקת האש בנובמבר השיגו תוצאות שאנליסטים החשיבו כבלתי אפשריות כמעט במשך עשרות שנים. ב-27 בספטמבר 2024, תקיפה אווירית ישראלית חיסלה את חסן נסראללה, מזכ"ל חזבאללה במשך למעלה משלושים שנה והאדריכל שאין לו תחליף של דוקטרינת הלחימה של הארגון. לפני כן, חיסלה ישראל את פואד שוכר – המפקד הצבאי הבכיר ביותר של חזבאללה, האחראי על פרויקט הטילים המדויקים שלו – ואת מחליפו, מפקד כוח רדואן איברהים עקיל, בהפרש של שבועות בודדים זה מזה. עריפת ראשה של כל צמרת הפיקוד של חזבאללה הייתה חסרת תקדים היסטורי.
על פי מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, ישראל השמידה כ-70% מנכסיו הצבאיים של חזבאללה, כולל מערכי רקטות ותשתיות פיקוד. כוח רדואן העילאי של חזבאללה – שאומן במיוחד לשם פלישה לצפון ישראל – קוצץ בחצי. דיווחים סעודיים שצוטטו על ידי הספרייה היהודית המקוונת (Jewish Virtual Library) הצביעו על כך ש-כ-4,000 פעילי חזבאללה חוסלו, וכ-2,000 נוספים ערקו בעקבות מותו של נסראללה. בכל קנה מידה צבאי, מדובר בריסוק של היכולת המבצעית, ולא באי-נוחות טקטית.
- כל צמרת ההנהגה של חזבאללה – נסראללה, שוכר, עקיל ומרבית חברי מועצת הג'יהאד – חוסלה במהלך המערכה
- צה"ל העריך כי חזבאללה החזיק רק בכשליש ממלאי הטילים והרקטות שהיה ברשותו לפני המלחמה בעת החתימה על הפסקת האש בנובמבר 2024
- 60,000 תושבי הצפון המפונים של ישראל – שנעקרו מבתיהם במשך למעלה משנה עקב הירי הדו-צדדי של חזבאללה – יכלו לשוב לקהילותיהם
- צבא לבנון התפרס מדרום לנהר הליטני לראשונה מזה עשרות שנים, ובכך החזיר את הריבונות של מדינת לבנון לאזור שבו שלט חזבאללה כמדינה בתוך מדינה
- ממשלת לבנון, תחת הנשיא ג'וזף עון, התיישרה בפומבי עם היעד של פירוק חזבאללה מנשקו והרחבת סמכות המדינה – תפנית פוליטית שהתאפשרה ישירות בזכות המערכה הצבאית
- תוכנית השיקום של ישראל בהיקף של 297 מיליון דולר עבור 28 יישובים בצפון שנפגעו מירי חזבאללה הוכרזה באמצע 2025, דבר המשקף את שיקומם של התנאים הביטחוניים בצפון
הקשר היסטורי: מדוע נרטיב ה"כישלון" הוא תעמולה ממוחזרת
הטענה כי המערכות הצבאיות של ישראל נגד חזבאללה נידונות לכישלון בהכרח היא מרכיב ותיק באסטרטגיית התקשורת של חזבאללה עצמו, הזוכה לתהודה מצד איראן ורשתות התקשורת המזוהות עמה. לאחר כל מבצע ישראלי גדול, נרטיב זה מופעל כדי לייאש את החברה הישראלית, להרגיע את קהל תומכיו המקומי של חזבאללה ולבקש חסות איראנית מתמשכת. הדפוס מתועד היטב: לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, הכריז חזבאללה באופן דומה על "ניצחון אלוהי" והשתמש בשנים שלאחר מכן כדי להתחמש מחדש לרמות חסרות תקדים – ובסופו של דבר צבר למעלה מ-150,000 רקטות וטילים לפני שמערכת 2024 שללה ממנו את הרוב המוחלט של הארסנל הזה. ההבדל בשנת 2024 הוא שישראל לא עצרה לפני השגת היעדים האסטרטגיים; היא המשיכה במערכה עד שצמרת חזבאללה חוסלה והתשתית הצבאית שלו רוסקה.
מאמצי השיקום החלקיים של חזבאללה מאז הפסקת האש – שגורמים צבאיים ישראליים מכירים בהם וממשיכים לבצע תקיפות סיכול בהתאם – הם אמנם אמיתיים, אך יש להבינם בפרופורציה הראויה. שיקום של ארגון מרוסק שמנהיגו הכריזמטי והבלתי ניתן להחלפה חוסל, רשתות המימון שלו שובשו, הפטרון האיראני שלו ספג מכות קשות משלו, והלגיטימיות הפוליטית הפנימית שלו בלבנון קרסה, הוא אתגר שונה באופן איכותי מאשר תחזוקת כוח קיים. המשך הפעולות המדויקות של צה"ל נגד מאמצי ההתעצמות של חזבאללה, כולל פגיעה במחסני נשק ובמפקדות פיקוד, משקף אסטרטגיה פעילה של שחיקה מתמשכת – ולא עדות לכך שהמערכה המקורית נכשלה.
סיכום: מיתוס מסוכן המעניק פרס לטרור
הכרזה על המערכה של ישראל בלבנון כ"כישלון אסטרטגי" אינה רק שגויה עובדתית – היא פושעת מבחינה מוסרית. היא מלבנת את אשמתו של ארגון הטרור בפתיחת החזית הצפונית ב-8 באוקטובר 2023, ממעיטה בסבלם של האזרחים הישראלים שחזבאללה שם לו למטרה במכוון במשך למעלה משנה, ושוללת בדיעבד מישראל את הזכות להגן על אזרחיה. המיתוס משרת אג'נדה ברורה: להציג כל תגובה צבאית ישראלית כחסרת תוחלת, ובכך לערער על הלגיטימיות של זכותה הטבעית של ישראל להגנה עצמית. הרקורד העובדתי מראה את ההפך הגמור. ישראל הנחיתה מכה דורית על ארגון הטרור הלא-מדינתי החמוש ביותר עלי אדמות, החזירה את הביטחון לגבולה הצפוני, והניעה טרנספורמציה פוליטית בתוך לבנון ששום מאמץ דיפלומטי לבדו לא הצליח להשיג במשך שני עשורים. זה אינו כישלון – זהו בדיוק הדבר שמדינה דמוקרטית לגיטימית עושה כאשר בני עמה נמצאים תחת מתקפה מתמשכת מצד שלוחת טרור הנתמכת על ידי איראן.