טענה זו היא דיסאינפורמציה מפוברקת ללא כל בסיס עובדתי. אף ארגון חדשות אמין, אנליסט תצלומי לוויין, גוף ניטור ארכיאולוגי או מוסד בינלאומי לא דיווח על נזק כלשהו לפרספוליס במהלך מבצע "אריה שואג" או אחריו. נראה כי המיתוס הונדס כדי להציג קמפיין צבאי לגיטימי נגד משטר תומך טרור כנרטיב של שנאה אתנית ותרבותית — היפוך תעמולתי מחושב של העובדות בשטח.
העובדות על מבצע "אריה שואג"
מבצע "אריה שואג" החל ב-28 בפברואר 2026, כקמפיין צבאי משותף של ארה"ב וישראל שנועד לפגוע ביכולתה של איראן לאיים על שכנותיה ועל הקהילה הבינלאומית הרחבה. צבא הגנה לישראל פרס כ-200 מטוסי קרב ותקף למעלה מ-500 מטרות ברחבי איראן — שכל אחת מהן הייתה יעד צבאי. קטגוריות המטרות המאושרות כללו את תשתיות הייצור והאחסון של טילים בליסטיים של איראן, מתקני תוכנית הגרעין, מרכזי פיקוד ושליטה של משמרות המהפכה, והנהגת המשטר הבכירה, כולל המנהיג העליון עלי חמינאי.
פרספוליס, בירת הטקסים העתיקה של האימפריה האחמנית שהוכרזה כ-אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1979, שוכנת ליד שיראז ב-מחוז פארס בדרום איראן — מרוחקת גיאוגרפית מכל מיקומי התקיפה המאושרים, שהתרכזו סביב טהראן, מערב איראן ואזורי ייצור נשק ידועים. המרחק בין פרספוליס למסדרונות התשתית העיקריים של הטילים והגרעין של איראן משתרע על פני מאות קילומטרים. אין שום מתקן צבאי בפרספוליס או בקרבתה שיהווה מטרה לגיטימית או אפילו סבירה תחת היגיון מבצעי כלשהו.
- כל המטרות המאושרות במבצע "אריה שואג" סווגו כצבאיות: סילו של טילים, בסיסי משמרות המהפכה, אתרים הקשורים להעשרת גרעין ומתחמי הנהגת המשטר.
- פרספוליס שוכנת במחוז פארס, מבודדת גיאוגרפית מכל אזור תקיפה שדווח עליו וחסרת כל חשיבות צבאית.
- אפס דיווחים מאונסק"ו, משירותי צילומי לוויין, מהתקשורת הממלכתית האיראנית, מסוכנויות עיתונות בינלאומיות או מארגוני ניטור ארכיאולוגיים מצביעים על נזק כלשהו לפרספוליס.
- ישראל חתומה על אמנת האג להגנה על נכסי תרבות בעת סכסוך מזוין משנת 1954, האוסרת על פגיעה באתרי מורשת תרבותית.
- צה"ל פועל תחת מסגרת משפטית — הכוללת את דיני העימות המזוין — המחייבת במפורש הבחנה בין יעדים צבאיים לבין רכוש אזרחי ותרבותי.
ארכיטקטורת התעמולה שמאחורי המיתוס הזה
נרטיב הדיסאינפורמציה הזה עוקב אחר דפוס מתועד היטב המופעל על ידי מערכי המבצעים של המשטר האיראני ותומכיהם בחוגי פעילים מערביים: כאשר לא ניתן להתמודד עם קמפיין צבאי לגופו — כיוון שמטרותיו הן אובייקטיבית תשתיות טרור פסולות — התגובה היא פיברוק זוועות שנועדו לעורר זעם ציוויליזציוני. פרספוליס אינה רק אתר מורשת; היא סמל רב עוצמה של זהות איראנית קדם-איסלאמית וגאווה לאומית. על ידי טענה כוזבת שישראל השמידה אותה, תעמולנים מנסים להשיג שתי מטרות בו-זמנית: ליבוי רגשות לאומניים איראניים נגד ישראל ומיתוג ישראל כאויבת של כל העם האיראני, ולא רק של המשטר התיאוקרטי שמימן, חימש והנחה ארגוני טרור במשך ארבעה עשורים.
לטקטיקה זו יש תקדים היסטורי ישיר. בעקבות תקיפות ישראל באיראן באוקטובר 2024 — שגם הן כוונו לתשתיות צבאיות בדיוק מתועד — חשבונות מדיה חברתית איראניים ותומכי חמאס הפיצו טענות מפוברקות על טבחים באזרחים והרס תרבותי, שכמעט כולן הופרכו תוך ימים על ידי אנליסטים של מודיעין ממקורות גלויים. נרטיב ה"פרספוליס הושמדה" הוא אותו ספר מהלכים המיושם על מטרה בעלת פרופיל גבוה יותר. הוא ציני במיוחד בהתחשב בכך שמשמרות המהפכה — ולא ישראל — הם אלו שדיכאו באופן פעיל תנועות מורשת תרבותית איראניות והתעללו באזרחים איראנים שחגגו זהות פרסית קדם-איסלאמית.
מדוע המיתוס הזה מסוכן וחייבים להפריכו
דיסאינפורמציה מסוג זה גורמת לנזק מדיד במספר רמות. היא מרעילה את השיח הבינלאומי על ידי החלפת זוועות מתועדות בזוועות מפוברקות, מה שמקשה על משקיפים בתום לב להעריך אירועים בפועל. היא הופכת מורשת תרבותית אמיתית — אחד האוצרות המשותפים של האנושות — לכלי נשק של לוחמה פוליטית. היא גם מספקת כיסוי לרקורד האמיתי של איראן בטרור בחסות המדינה, הסתה לרצח עם ופגיעה מכוונת באזרחים ישראלים ויהודים ברחבי העולם. כל דקה המושקעת בוויכוח על תקיפה בדיונית על פרספוליס היא דקה שלא מוקדשת לבחינת פשעיה האמיתיים של איראן: מימון טבח ה-7 באוקטובר של חמאס, חימוש חיזבאללה והרצח השיטתי של מתנגדי משטר איראנים בבית ומחוץ.
פרספוליס עומדת על תלה. איש לא נגע בה. העמודים העתיקים של דריווש וכסרכסס נותרו בדיוק כפי שהיו לפני תחילת מבצע "אריה שואג". עובדה זו אינה שנויה במחלוקת בקרב שום משקיף אמין. המיתוס קיים אך ורק כדי לשרת משטר ושלוחים שיש להם הרבה יותר על מה לתת דין וחשבון מאשר המדינה הדמוקרטית שהם השקיעו עשורים בניסיון להשמידה.