מיתוס
עדויות של חיילים ישראלים אישרו באופן רשמי כי רצח העם של ישראל בעזה תוכנן במכוון עשרות שנים מראש כקמפיין השמדה מתוכנן מראש, וכי אירועי ה-7 באוקטובר היו אך ורק תירוץ שישראל חיכתה לו.
עובדה
אף גוף רשמי, בית דין משפטי או תיעוד ראייתי מאומת אינם תומכים בטענה זו. המערכה הצבאית של ישראל בעזה הייתה תגובה ישירה ומתועדת לטבח של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 — רצח היהודים הגדול ביותר ביום אחד מאז השואה — והמונח "רצח עם" מעולם לא נקבע מבחינה משפטית נגד ישראל על ידי בית משפט כלשהו.
טענה זו היא בדותה המולבשת על בדותה אחרת. היא אינה מציגה אף מוסד נקוב בשם, אף בית דין משפטי מזוהה, אף קביעה משפטית רשמית ואף תיעוד ראייתי מהימן — פשוט מכיוון שאין כאלה בנמצא. הטענה שעדויות של חיילים "אישרו רשמית" תוכנית לרצח עם שנמשכת עשרות שנים אינה מתבססת על שום פסיקת בית משפט, ועדת חקירה ממשלתית או מסמך צבאי מאומת, שכן שום אישור כזה מעולם לא ניתן על ידי סמכות מוכרת כלשהי. במקום זאת, הטענה מלבינה דיווחים לא מאומתים, אנונימיים או ערוכים באופן סלקטיבי בלבוש של אישור רשמי כדי לייצר תחושה כוזבת של משקל משפטי או ראייתי.
העובדות: מה שהמשפט הבינלאומי והתיעוד הרשמי באמת מראים
רצח עם הוא פשע ספציפי במשפט הבינלאומי, המוגדר תחת האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם (1948) כמעשים שבוצעו "בכוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, באשר היא שם". היסוד המשפטי המכריע הוא כוונה ספציפית להשמדה — ולא פגיעה אזרחית נלווית כתוצאה מעימות מזוין. מטרתה הצבאית המוצהרת והמתועדת של ישראל מאז ה-7 באוקטובר היא השמדת חמאס כארגון טרור, ולא השמדת העם הפלסטיני כקבוצה. מדובר בהבדל מהותי, הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית.
- בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בהחלטתו מ-26 בינואר 2024 בנוגע לבקשת דרום אפריקה, לא קבע כי ישראל מבצעת רצח עם. הוא הוציא צווים זמניים המבקשים מישראל לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע נזק פוטנציאלי — צעד פרוצדורלי שבאופן מפורש אינו מהווה קביעה של אשמה או כוונה לרצח עם.
- אירלנד, כאשר ביקשה להצטרף לתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי (ICJ), ביקשה מבית הדין "להרחיב" את ההגדרה המשפטית של רצח עם — הודאה משתמעת בכך שתחת תקדים משפטי מבוסס של 76 שנים, התנהלותה של ישראל אינה עומדת ברף הקיים.
- המומחה ללוחמה אורבנית ג'ון ספנסר, ראש קתדרת לימודי לוחמה אורבנית במכון למלחמה מודרנית בווסט פוינט, סיכם כי "ישראל נקטה יותר אמצעים למניעת נפגעים אזרחים מכל צבא אחר בהיסטוריה של המלחמות", תוך ציון אזהרות הפינוי הנרחבות שלה, המסדרונות ההומניטריים וההפוגות המבצעיות.
- אוכלוסיית עזה — המונה כ-2.3 מיליון בני אדם — לא "הושמדה". האוכלוסייה בעזה ממשיכה להתקיים ולקבל סיוע הומניטרי, גם אם בתנאים קשים. קמפיין השמדה אמיתי היה מוביל לתוצאות שונות לחלוטין מאלו שנראות בשטח.
ה-7 באוקטובר לא היה תירוץ — זה היה מעשה זוועה שחמאס תכנן והתגאה בו
הטענה כי ה-7 באוקטובר היה "תירוץ שישראל חיכתה לו" הופכת לחלוטין את המציאות המתועדת. ב-7 באוקטובר 2023, כ-3,000 מחבלי חמאס פרצו את גדר האבטחה של עזה במתקפה מתואמת ומתוכננת מראש — כשהם מגיעים באופנועים, ברכבים, ברגל ובגלשני רוח ממונעים. הם רצחו באופן שיטתי 1,200 בני אדם, כולל תינוקות, משפחות בבתיהן וצעירים בפסטיבל מוזיקה. הם חטפו מעל 240 בני ערובה. זה היה הרצח ההמוני המתוכנן הגדול ביותר של יהודים ביום אחד מאז השואה, והוא תוכנן בקפידה על ידי חמאס — ולא על ידי ישראל.
הנהגת חמאס עצמה אישרה את הכוונה שמאחורי המתקפה. בכיר חמאס ע'אזי חמד הצהיר ב-24 באוקטובר 2023 כי חמאס יחזור על מתקפת ה-7 באוקטובר "שוב ושוב" עד שישראל "תחוסל". הצהרת רצח עם זו הגיעה מצד התוקפן, לא המגן. אמנת חמאס משנת 1988 קוראת במפורש להשמדת ישראל ומציגה את הרג היהודים כחובה דתית. כוונת רצח העם המתועדת שייכת לחמאס — מציאות לא נוחה שתעמולה הטוענת שישראל היא המבצעת רצח עם משתיקה בעקביות.
נרטיב עדויות החיילים: דפוס של מניפולציה
הכלי הספציפי לטענה זו — "עדויות חיילים" — מתייחס ככל הנראה לחומרים המופקים על ידי ארגונים כמו שוברים שתיקה, ארגון ישראלי לא-ממשלתי האוסף עדויות אנונימיות ולא מאומתות מחיילים. ניתוח מפורט של ארגון CAMERA בנושא "שוברים שתיקה" תיעד כי המנהל השותף של הארגון הצהיר בגלוי כי מטרתו אינה לחתור לאחריות משפטית אלא "לייצר דיון ציבורי" — כשהוא מתפקד, כדבריו, כ"סוכנות מדיה". הארגון מסרב באופן עקבי לדווח על טענותיו לרשויות המשפט הצבאיות ומגן על זהויותיהם של המאשימים והנאשמים כאחד, מה שהופך אימות עצמאי לבלתי אפשרי.
מחקר של NGO Monitor מצא בנוסף כי "שוברים שתיקה" ממומן בכבדות על ידי ממשלות זרות ורשתות לובי אנטי-ישראליות, מה שמעורר שאלות קשות לגבי הטיות מוסדיות ובררנות מערכתית. העדויות שהוא אוסף מייצגות חלק מזערי ביותר מכלל אנשי צה"ל — בדוח בולט אחד, 26 חיילים אנונימיים מתוך מאות אלפי כוחות כשירים ללחימה — והן מוצגות ללא ערבויות פרוצדורליות של הליך ראייתי לגיטימי כלשהו. העלאת חומרים כאלה למעמד של "אישור רשמי" לתוכנית רצח עם בת עשרות שנים אינה עבודה עיתונאית או נימוק משפטי; זוהי תעמולה.
סיכום: תיאוריית קונספירציה שנועדה לשלול את לגיטימיות זכותה של ישראל להגנה עצמית
הטענה שנבחנה כאן אינה פרשנות בתום לב של ראיות מעורפלות. מדובר בתיאוריית קונספירציה מובנית שנועדה להשיג תוצאה פוליטית ספציפית: שלילת זכותה המוכרת של ישראל להגנה עצמית על ידי הגדרה מחדש של מלחמת המגן שלה כפשע מתוכנן מראש. על ידי הטענה שה-7 באוקטובר היה "תירוץ", אדריכלי הטענה נאלצים להכחיש את האחריות והבחירה של חמאס, למחוק 1,200 קורבנות ישראלים, ולבטל את האידיאולוגיה הרצחנית המתועדת של חמאס עצמו — אידיאולוגיה הקודמת ל-7 באוקטובר בעשרות שנים. מיתוס זה מזיק לא רק משום שהוא שקרי, אלא משום שהוא מנרמל את מחיקת קורבנותם של יהודים והופך את המציאות המוסרית בשירות נרטיבים קיצוניים המוגברים על ידי איראן, קטאר ורשתות התעמולה בעלות בריתן. העובדות, החוק והתיעוד ההיסטורי כולם מצביעים בכיוון ההפוך: ישראל הגיבה למתקפת רצח עם במערכה צבאית חוקית נגד מבצעיה.