שורשי התמיכה האמריקאית ב-1948
הוא ראה במימוש הצהרת בלפור מ-1917 חובה מוסרית ובינלאומית מתמשכת, ובמקביל חתר למציאת פתרון מיידי להקלת המצוקה הקשה שבה היו נתונים שורדי השואה היהודים באירופה שלאחר המלחמה.
קונצנזוס דמוקרטי וציבורי רחב
תחת זאת, המדיניות עלתה בקנה אחד עם העדפתו הברורה של הציבור האמריקאי הרחב. נתוני סקרים מאותה תקופה הצביעו על כך ש-65% מהציבור בארצות הברית תמכו בהקמת מדינה יהודית ריבונית, עדות לתמיכת רוב מוצקה ברחבי המדינה כולה.
כבר בשנת 1922 אישר הקונגרס של ארצות הברית החלטה משותפת רשמית המאמצת את עקרונות הצהרת בלפור. עשורים של תמיכה עקבית הגיעו לשיאם במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ב-1944, כאשר מצעי המפלגות הלאומיות, הן הדמוקרטית והן הרפובליקנית, קראו במפורש להקמתה מחדש של קהילייה יהודית. בשנת 1945 שב הקונגרס ואישש עמדה זו עם קבלת החלטה נוספת שצידדה בהקמת מולדת יהודית / ארץ ישראל.
מנדטים בינלאומיים ויסודות דיפלומטיים
הכרתה של הצהרת בלפור בזכויות הלאומיות היהודיות לבית לאומי עוגנה באופן רשמי במנדט של חבר הלאומים ואושררה מחדש בהחלטת ועידת סן רמו.