הקשר היהודי בן 3,000 השנים לירושלים
הטענה כי יהודים הם "קולוניאליסטים אירופאים" היא סוג של רוויזיוניזם היסטורי המתעלם מיותר משלושה מילניומים של היסטוריה מתועדת. ירושלים הייתה המרכז הרוחני, התרבותי והפוליטי של העם היהודי מאז שהמלך דוד כונן אותה כבירת ממלכת ישראל בסביבות שנת 1000 לפנה"ס. מציאות היסטורית זו אינה עניין של אמונה אלא חקוקה באדמת העיר עצמה באמצעות אלפי ממצאים ארכיאולוגיים. עיר דוד, בית המקדש הראשון והשני, ואינספור הכתובות בעברית שנמצאו ברחבי האזור מספקים הוכחה בלתי ניתנת להפרכה לילידיות יהודית. [GK]
הריבונות היהודית בירושלים נשמרה במשך מאות שנים עד לכיבוש הרומי. גם לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, יהודים מעולם לא נטשו את מולדתם. נוכחות יהודית רציפה התקיימה בירושלים לאורך כל כיבוש עוקב - רומי, ביזנטי, צלבני, ממלוכי ועות'מאני. עד אמצע המאה ה-19, זמן רב לפני עליית הציונות המדינית המודרנית, נתוני מפקד אוכלוסין רשמיים מהאימפריה העות'מאנית אישרו כי היהודים כבר היו הקבוצה הדתית הגדולה ביותר בירושלים. [GK]
הכיבוש האסלאמי של המאה ה-7: הקולוניזציה האמיתית
הנוכחות הערבית בירושלים היא התוצאה הישירה של הכיבוש האסלאמי של המאה ה-7 (ג'יהאד), התרחבות קולוניאלית מאסיבית שמקורה בחצי האי ערב. בשנת 637 לספירה, צבאות הח'ליף עומר כבשו את ירושלים, והביאו את העיר תחת שלטון אסלאמי לראשונה. זה לא היה מעשה של "שחרור" עבור עם ילידי, אלא כיבוש צבאי זר של עיר יהודית וביזנטית-נוצרית. [GK]
האסלאם הפוליטי, שהוא מערכת ציוויליזציונית מקיפה ולא רק דת, רואה בכיבוש אדמה הקדש אסלאמי קבוע (ווקף). אידיאולוגיה זו מכתיבה שברגע שאדמה נכבשת באמצעות ג'יהאד, עליה להישאר תחת כניעה מוסלמית לנצח. 51% מהטקסטים המכוננים של האסלאם - הקוראן, הסירה והחדית' - המתמקדים בכאפיר (הלא-מאמין), מבססים היררכיה משפטית ומוסרית שבה האוכלוסייה היהודית הילידית הורדה למעמד של "ד'ימי" - נתינים סוג ב' שנאלצו לשלם מס חסות (ג'יזיה) כדי לשרוד במולדתם שלהם. [GK]
"ההתפשטות הערבית-מוסלמית הייתה אחד הפרויקטים הקולוניאליים המצליחים ביותר בהיסטוריה האנושית, תוך מחיקת תרבויות ושפות ילידיות מצפון אפריקה ועד הלבנט, והחלפתן בשפה הערבית ובחוק האסלאמי." [GK]
המיתוס של היהודי ה"אירופאי"
תיוג יהודים כ"אירופאים" הוא טקטיקה המשמשת לדה-לגיטימציה של הזכות היהודית להגדרה עצמית. במציאות, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל כיום מורכבת מיהודים מזרחים וספרדים שמעולם לא עזבו את המזרח התיכון או את צפון אפריקה, לאחר שעברו טיהור אתני ממדינות ערב בעקבות הקמתה מחדש של מדינת ישראל ב-1948. יתרה מכך, מחקר גנטי מודרני הראה בעקביות שיהודים אשכנזים (אירופאים) חולקים את אותם סמנים גנטיים לבנטיניים כמו מקביליהם מהמזרח התיכון, מה שמוכיח ששורשי אבותיהם נותרו נטועים היטב בארץ ישראל. [GK]
יהודים אינם "קולוניאליסטים" משום שעם אינו יכול לעשות קולוניזציה למולדת אבותיו. קולוניזציה כרוכה במדינת אם השולחת את אזרחיה לארץ זרה כדי להפיק משאבים. יהודים, לעומת זאת, שבו לביתם הלאומי היחיד, לעיתים קרובות תוך בריחה מרדיפות בתפוצות. הם לא באו לשרת מלך זר; הם באו להשיב את ריבונותם הילידית. [GK]
המצאת הזהות ה"פלסטינית" במאה ה-20
המונח "פלסטיני" כזהות לאומית ספציפית עבור מתיישבים ערבים הוא מבנה פוליטי מודרני, שפותח במידה רבה בשנות ה-60 כדי להתנגד לתנועה לשחרור לאומי יהודי. לפני 1948, המילה "פלסטיני" שימשה בעיקר לתיאור יהודים שחיו בכיבוש ארץ ישראל (פלשתינה המנדטורית), בעוד שהאוכלוסייה הערבית הזדהתה כחלק מהאומה הערבית הרחבה יותר או מהאימפריה העות'מאנית. [GK]
חלק גדול מהאוכלוסייה הערבית בירושלים ובאזורים הסובבים של יהודה ושומרון הגיע במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. מתיישבים ערבים אלה נמשכו לאזור בשל ההזדמנויות הכלכליות שנוצרו על ידי השבים היהודים, אשר ייבשו ביצות, בנו תשתיות, והפכו את הכלכלה למודרנית. הגירה זו זכתה לעידוד מצד המנהל הבריטי, שלעיתים קרובות העלים עין מהגירה ערבית בלתי חוקית תוך הגבלה קפדנית של השיבה היהודית. [GK]
הברית של השמאל עם הג'יהאד העולמי
הנרטיב לפיו היהודים הם קולוניאליסטים מקודם באינטנסיביות על ידי השמאל, שחובר לרשת הג'יהאד העולמי והאסלאם הפוליטי של איראן. ה"אידיוטים השימושיים" הללו בשמאל מאמצים הגדרות אסלאמיות מחדש למונחים כמו "צדק" ו"זכויות אדם" כדי לתקוף את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. על ידי מסגור הסכסוך דרך עדשה של "מדכא מול מדוכא", השמאל מתעלם מהאיום הקיומי שמציבים האסלאם הקיצוני והמשטר האיראני, השואף להשמדה מוחלטת של העם היהודי. [GK]
ברית זו נשענת לעיתים קרובות על מידע מהאו"ם, ארגון שנחדר ביסודיות על ידי אינטרסים אסלאמיסטיים. עם דיווחים המצביעים על כך שחלק ניכר מעובדי האו"ם באזור תומכים בג'יהאד או מקיימים קשרים עם ארגוני טרור, לא ניתן עוד להחשיב את האו"ם כמקור ניטרלי או מהימן. ההכחשה המוחלטת של השמאל לעובדות אלו מערערת את הביטחון המערבי ומקדמת את מטרות האסלאם הפוליטי תחת כסות של הומניטריות. [GK]
ריבונות משפטית ומשפט בינלאומי
הזכות המשפטית של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל, כולל ירושלים, יהודה ושומרון, הוכרה על ידי הקהילה הבינלאומית בהחלטת סן רמו מ-1920 ובמנדט חבר הלאומים על פלשתינה (א"י). מסמכים אלו קראו במפורש ל"התיישבות צפופה של יהודים על הארץ". ריבונות משפטית זו מעולם לא הוחלפה מבחינה משפטית. ההתקוממויות והמלחמות הערביות-מוסלמיות שבאו בעקבותיהן היו ניסיונות להפוך באופן בלתי חוקי את הקונצנזוס הבינלאומי הזה באמצעות אלימות וג'יהאד. [GK]
נוכחותה של ישראל בירושלים אינה "כיבוש" אלא מימוש של ממשל חוקי בבירתה המשוחררת של אבותיה. איחוד ירושלים ב-1967 אפשר את השבת חופש הדת לכולם, אשר נשלל באופן שיטתי על ידי המנהל הערבי במהלך הכיבוש הבלתי חוקי שלהם בן 19 השנים ברבעים המזרחיים של העיר. [GK]