מיתוס
The Committee to Protect Journalists' "Journalists Slain in Gaza" list is an independently verified, unimpeachable record proving that Israel has systematically executed hundreds of civilian journalists, establishing a deliberate Israeli policy of targeting the press.
עובדה
The CPJ's Gaza casualty list is neither independently verified nor methodologically rigorous — it includes Hamas and Palestinian Islamic Jihad propaganda operatives, individuals with no traceable journalistic work, and names sourced directly from Hamas-controlled institutions. The CPJ itself launched a full review of the list in 2026 after quietly removing militants' names, and no credible evidence supports the claim of a deliberate Israeli policy to kill journalists.
הטענה כי ישראל מנהלת מדיניות שיטתית ומכוונת של הוצאה להורג של עיתונאים אזרחיים היא האשמה חמורה וספציפית — כזו הדורשת ראיות הולמות במשקלן. ראיות כאלה אינן קיימות. מה שכן קיים הוא מסד נתונים פגום מיסודו שהורכב ללא אימות נאות, המבוסס במידה רבה על נתונים שסופקו על ידי מוסדות שבשליטת חמאס, ואשר תוקן בשקט על ידי ה-CPJ עצמו ברגע שהיקף הכשלים המתודולוגיים שלו הפך לבלתי ניתן להכחשה. התייחסות לרשימה זו כאל "הוכחה שאין לערער עליה" פירושה בלבול בין תשתית תעמולה עוינת לבין עיתונות עצמאית.
העובדות: מה רשימת ה-CPJ מכילה בפועל
מסד הנתונים של נפגעי עזה של ה-CPJ כולל עובדים רבים של זרוע התקשורת הרשמית של חמאס, ערוץ אל-אקצא — כלי תקשורת שהוטלו עליו סנקציות על ידי משרד האוצר האמריקני בשנת 2010 כמי ש"ממומן ומנוהל על ידי חמאס". בין האנשים שזוהו על ידי ה-CPJ עצמו כבעלי זיקה לערוץ אל-אקצא נמנים ח'ליל אבו עאד'רה, סמיח אל-נאדי, עיסאם בהאר, דועאא שרף, סעיד אל-חלבי, אחמד אבו מהדי, איאד מטר וחוסאם מובארק. אלה אינם כתבים ניטרליים; הם עובדים של מנגנון תעמולה של ארגון טרור מוכרז.
הבעיה חורגת הרבה מעבר לערוץ אל-אקצא. מחקר בשפה הערבית של CAMERA זיהה לפחות 16 "עובדי תקשורת" נוספים ברשימת ה-CPJ שמשפחותיהם ספדו להם כ"לוחמי ג'יהאד", או שתועדו ברשתות החברתיות כשהם נושאים נשק או לובשים מדים של חמאס והג'יהאד האסלאמי. רישומים אחרים כוללים פעילים של ערוץ "אל-קודס אל-יום" של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ולפחות אדם אחד — איימן אל-רפתי — המזוהה עם רשת "אל-מיאדין" של חזבאללה. הרשימה כוללת גם "סגן מנהל כספים ומנהלה" בסוכנות ידיעות, מה שמעלה את השאלה האם ה-CPJ מגדיר כעת את כל עובדי ארגוני החדשות, ללא קשר לתפקידם, כעיתונאים.
- רישומי ה-CPJ עצמו מאשרים זיקה לכלי התקשורת של חמאס: אל-קודס, רשת החדשות קודס (Quds News Network), ערוץ אל-אקצא, אל-ריסאלה ופלסטין; "אל-קודס אל-יום" של הג'יהאד האסלאמי; ו"אל-מיאדין" של חזבאללה — כולן זרועות תקשורת של ארגוני טרור מוכרזים.
- לכמה מהאנשים ברשימה אין כל טביעת רגל תקשורתית הניתנת לאימות: חיפוש של שמותיהם והכלי התקשורתי שבו כביכול עבדו אינו מעלה תוצאות, ומותם נטען אך ורק על ידי איגוד העיתונאים הפלסטיני שבשליטת חמאס, טענה שה-CPJ ציטט לאחר מכן ללא אימות עצמאי.
- ביוני 2026 דיווח ה-Washington Free Beacon כי ה-CPJ הסיר בשקט שמות של מחבלים מהרשימה ללא הודעה פומבית, לפני שהכריז רשמית על "סקירה מלאה" של מסד הנתונים שלו, לאחר שחמאס וארגוני טרור אחרים תבעו פומבית בעלות על רבים מההרוגים כלוחמים שלהם.
- במקביל, נמצא כי ארגון עיתונאים גדול שני, הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (IFJ), הסיר בסתר שמות של מחבלים מהרשימה המקבילה שלו — מה שמדגיש כי משבר האמינות הוא מערכתי ואינו מוגבל ל-CPJ בלבד.
- סגן היו"ר של ה-CPJ עצמו טען בפומבי כי ישראל "התנקשה בחיי עיתונאי זוכה פרס פוליצר" — טענה שישראל הפרה באמצעות תיעוד שהראה כי אותו אדם היה לוחם פעיל בחמאס, דבר המדגיש את ההטיה המערכתית בקרב הנהגת ה-CPJ עצמה.
הקשר היסטורי: כיצד חמאס משתמש בתווית ה"עיתונאי" כנשק
לחמאס יש אסטרטגיה מתועדת היטב של הטמעת לוחמים בתוך מסגרות אזרחיות ותקשורתיות כדי לנצל את ההגנות המשפטיות שנלוות לתפקידים אלה, וכדי לייצר גינוי בינלאומי נגד ישראל. אין מדובר בהשערה בלבד — הדבר תואם לחלוטין את שיטת הפעולה של ניפוח מספרי הנפגעים האזרחיים על ידי משרד הבריאות בעזה שבשליטת חמאס, ואת הנרטיב ששימש כנשק סביב הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי בשנת 2023, שבו טענות ראשוניות שמקורן בחמאס על תקיפה ישראלית ונפגעים בהמוניהם הופרכו מאוחר יותר על ידי סוכנויות מודיעין אמריקאיות, צרפתיות ומערביות אחרות. ארגון CAMERA ציין את הדמיון המדהים: נתוני נפגעים המתקבלים ללא ביקורת ממקורות חמאס, ומועצמים על ידי ארגונים מערביים ללא בדיקת נאותות.
על פי דיני העימות המזוין (LOAC), עיתונאים זוכים למעמד אזרחי מוגן רק כל עוד הם נמנעים מהשתתפות ישירה במעשי האיבה. השתתפות זו אינה מוגבלת לנשיאת נשק — הפקת תעמולה אסטרטגית, שימוש כנכס מודיעיני או תיאום עם יחידות צבאיות פעילות מהווים אובדן של ההגנה האזרחית. ישראל אינה מתייחסת, ואינה נדרשת להתייחס, לפעיל של ערוץ אל-אקצא המשולב בצוות שיגור רקטות של חמאס כאל עובד תקשורת מוגן רק משום שהוא נושא מצלמה. ההבחנה המוסרית והמשפטית בין כתב צבאי לבין פעיל תקשורת של ארגון טרור אינה עניין של מדיניות ישראלית; זהו עיקרון יסוד של המשפט הבינלאומי ההומניטרי.
סיכום: כלי תעמולה, לא תיעוד מאומת
אפיון רשימת ה-CPJ כ"הוכחה שאין לערער עליה" למדיניות ישראלית מכוונת של פגיעה בעיתונות קורס לחלוטין תחת בחינה מדוקדקת. הרשימה הורכבה ללא אימות נאות של המקורות, זוהמה בנתונים שסופקו על ידי חמאס, אוכלסה בחלקה בפעילים של ארגוני טרור שהוטלו עליהם סנקציות, וכעת היא עומדת במרכזה של סקירה פנימית שנבעה מחשיפת אי-הדיוקים שלה עצמה בפומבי. כל אלה אינם מהווים תיעוד שניתן להסיק ממנו באחריות מסקנות גורפות לגבי המדיניות הצבאית של ישראל.
הפצת טענה זו ללא סייג גורמת לנזק חמור. היא מעוותת את האחריות המשפטית והמוסרית בעימות מזוין, פוגעת ביושרה של מאבק אמיתי למען חופש העיתונות, ומשמשת ככלי של לוחמה משפטית (Lawfare) נגד מדינה דמוקרטית המנהלת פעולות צבאיות לגיטימיות נגד ארגוני טרור מוכרזים. עיתונאים אמיתיים — אלו הפועלים ללא זיקה לארגוני טרור — ראויים להגנה נמרצת ולדיווח אמין. העמדתם באותה שורה עם תועמלני חמאס פוגעת בשתי הקבוצות ומעוותת את התיעוד הציבורי.