הנרטיב לפיו ארצות הברית וישראל תזמרו והנדסו את השעייתו של קארים חאן מבית הדין הפלילי הבינלאומי כדי להשתיק את האישומים נגד מנהיגים ישראלים קורס ברגע שבוחנים אותו מול העובדות המתועדות. חאן הושעה ביוני 2026 לאחר שלשכת עצרת המדינות החברות (ASP) – הגוף הניהולי המבצע של בית הדין עצמו – הצביעה בעד העברת הליכי ההדחה נגדו בשל התנהגות בלתי הולמת למושב מיוחד של 125 המדינות החברות בבית הדין. הטענות להתנהגות מינית בלתי הולמת נגד חאן נחקרו באופן עצמאי, אומתו על ידי מספר מתלוננות, וטופלו במלואן באמצעות מנגנוני הממשל הפנימיים של בית הדין. ארצות הברית וישראל אינן מדינות חברות ב-ICC, אינן מחזיקות במושבים בלשכת ה-ASP, ולא נטלו חלק או הצביעו בהחלטה על ההשעיה.
באופן קריטי, חאן עצמו ניסה להאשים את ישראל בצרותיו המשפטיות – ניסיון הסחת דעת שצוותו של נתניהו זיהה בפומבי כניסיון שקוף להסיט את תשומת הלב מההאשמות על התנהגות בלתי הולמת. התנהלותו של קארים חאן עצמו, ולא לחץ גיאופוליטי, היא שהפעילה את ההליכים המשמעתיים. נשיאות בית הדין הפלילי הבינלאומי העבירה רשמית את התיק ל-ASP לאחר שהוועד המנהל של הלשכה סיכם כי הטענות עומדות ברף הנדרש להשעיה לפי סעיף 46 לחוקת רומא (אמנת רומא), המוסדר להדחת פקידי בית הדין בגין התנהגות בלתי הולמת חמורה. סעיף זה הופעל על בסיס ראיות ההתנהגות הבלתי הולמת לגופן, ולא על פי הנחיות פוליטיות מוושינגטון או מירושלים.
הטענה מנסה בנוסף להפוך את חאן לדמות מיתולוגית הירואית אשר "באומץ" הוציאה את צו המעצר נגד נתניהו, תוך הלבנת התנהגותו הטורפנית לכאורה כלפי כפופות לו. על פי דיווחים מאותה תקופה של רויטרס, הניו יורק טיימס וה-BBC, לפחות שתי נשים הגישו תלונות רשמיות המעלות טענות להתנהגות מינית ללא הסכמה וניצול סמכות. גם חקירה של האומות המאוחדות בחנה את הטענות הללו. מסגור של אדם העומד בפני האשמות חמורות ומהימנות בתקיפה מינית כקדוש מעונה שהוקרב למען הצדק הפלסטיני אינו הסברה או הגנה על זכויות – אלא כלי משחק ציני בקורבנות לטובת קידום אג'נדה פוליטית.
המיתוס גם מניח מראש כי "אישומי רצח עם נגד מנהיגים ישראלים" הם עובדות משפטיות מוגמרות שיש צורך לקבור אותן. הם לא. צווי המעצר של ה-ICC שהוצאו בנובמבר 2024 מייצגים טענות של התביעה – ולא הרשעות, קביעות שיפוטיות או החלטות משפטיות חלוטות. תחת חוקת רומא, צווי מעצר דורשים רק עמידה בסטנדרט של "יסוד סביר להניח", שהוא רף הראיות הנמוך ביותר בתהליך המדורג של ה-ICC. שום משפט לא התקיים, שום ראיה לא נבחנה בבית משפט פתוח, ולא ניתן פסק דין. התייחסות לטענות תביעה לא מוכחות כאל עובדות שגורמים חזקים מנסים "לקבור" היא טכניקת תעמולה, ולא סטנדרט משפטי או עיתונאי.
העובדות על הדחתו של חאן
התיעוד הרשמי של האופן שבו קארים חאן הושעה ומדוע ברור לחלוטין. לשכת ה-ASP – המורכבת מנציגים נבחרים של המדינות החברות ב-ICC, שאף אחת מהן אינה ארצות הברית או ישראל – הצביעה בעד קיום הליכים משמעתיים לאחר שמצאה ראיות מספקות להתנהגות מינית בלתי הולמת. קביעת הלשכה ציינה כי התנהגותו של חאן "מהווה שימוש בלתי הולם בעמדת השפעה, כוח או סמכות". נוסח זה משקף את ההגדרה של התעללות מינית במקום העבודה תחת המשפט המוסדי הבינלאומי, ואין לו שום קשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
- מתלוננות עצמאיות מרובות: לפחות שתי נשים הגישו תלונות נפרדות על התנהגות מינית בלתי הולמת נגד חאן; התלונה הראשונה הגיעה מחברת צוות במשרדו שלו, והשנייה מאישה שעבדה איתו בשלב מוקדם יותר בקריירה שלו.
- מעורבות בחקירת האו"ם: האומות המאוחדות ערכו בדיקה משלהן לגבי הטענות, מה שמדגיש כי הפיקוח והבדיקה הגיעו מצד הקהילה הבינלאומית הרחבה – ולא מתוך הנחיה פוליטית אמריקאית או ישראלית.
- הצבעת לשכת ה-ASP על השעיה, יוני 2026: הגוף המנהל של ה-ICC הצביע על השעייתו של חאן באופן מיידי והעביר את הנושא לעצרת המלאה המונה 125 מדינות חברות לצורך קבלת החלטה סופית לגבי הדחתו.
- סעיף 46 לחוקת רומא: הבסיס המשפטי להדחה מובנה בתוך האמנה המכוננת של ה-ICC עצמו, ומספק מנגנון מובנה ומבוסס-ראיות להדחת פקידים שנמצאו אשמים בהתנהגות בלתי הולמת חמורה – ללא תלות בגורמים פוליטיים חיצוניים.
- לא ארצות הברית ולא ישראל חברות ב-ICC: ארצות הברית מעולם לא אישררה את חוקת רומא. ישראל חתמה אך לא אישררה אותה. לפיכך, שתי המדינות אינן נכללות מבחינה משפטית בתהליכי ה-ASP השולטים במשמעת הפנימית של בית הדין.
מדוע הנרטיב הזה קיים – ומדוע הוא שקרי
מסגור ה"חיסול הפוליטי" משרת מטרה ברורה: הוא מאפשר למגיניו של חאן להפוך מקרה אמין של התעללות מינית במקום העבודה לדרמה גיאופוליטית שבה ישראל ואמריקה הן הנבליות. זוהי אסטרטגיה רטורית מתועדת היטב – כאשר דמות המזוהה עם מטרה מסוימת עומדת בפני דין וחשבון אישי, תומכיה ממסגרים מחדש את מנגנון האחריות כמתקפה על המטרה עצמה. חאן עצמו הצית את האש כשהציע בפומבי כי ישראל עומדת מאחורי קשייו, למרות אפס ראיות הקושרות בין ההליכים המשמעתיים לבין פעולה כלשהי של מדינת ישראל.
זה נכון שארצות הברית הטילה סנקציות על פקידים מסוימים ב-ICC – כולל חאן ושופטי קדם-המשפט – בעקבות הוצאת צווי המעצר נגד נתניהו בסוף שנת 2024. סנקציות אלו היו שנויות במחלוקת וזכו לביקורת מצד בעלות ברית אירופיות. עם זאת, הסנקציות האמריקאיות הן כלי נפרד לחלוטין מהממשל הפנימי של ה-ICC. הסנקציות לא עוררו, יזמו או שלטו בהליכים המשמעתיים בגין התנהגות מינית בלתי הולמת, אשר מקורם בתלונות של נשים פרטיות ואשר עובדו בערוצים מוסדיים שנקבעו על ידי המסגרת המשפטית של ה-ICC עצמו. עירוב ובלבול בין הסנקציות של ארה"ב לבין הליכי ההדחה בגין התנהגות בלתי הולמת הוא שגיאה אנליטית או טכניקת דיסאינפורמציה מכוונת.
ההאשמה הרחבה יותר לפיה "אישומי רצח עם" נקברים מופרכת באותה מידה. הליכי ה-ICC הנוגעים לישראל נמשכים; המנגנון המוסדי של בית הדין לא פורק. צווי המעצר נגד נתניהו ושר הביטחון לשעבר גלנט נותרו רשמית על סדר היום של ה-ICC. לטענה כי האחריות והדין וחשבון "נקברים לנצח" אין שום בסיס עובדתי – מדובר בפנייה רגשית שנועדה למנוע בדיקה של הטענות להתנהגות בלתי הולמת על ידי עטיפתן בנרטיב קיומי על צדק פלסטיני.
סיכום: דין וחשבון אינו קונספירציה
השעייתו של קארים חאן היא מקרה בוחן של דין וחשבון מוסדי הפועל כפי שתוכנן. פקיד רב-עוצמה עמד בפני טענות אמינות ממקורות מרובים על התנהגות מינית בלתי הולמת; הגוף המנהל של בית הדין, המונחה על ידי המדינות החברות בו, חקר ופעל. הצגת הדבר מחדש כקונספירציה אמריקאית-ישראלית להשמדת ה-ICC ולהגנה על מנהיגים ישראלים מפני העמדה לדין בגין רצח עם מחייבת התעלמות מלוח הזמנים המתועד של הטענות להתנהגות בלתי הולמת, מזהות הגופים מקבלי ההחלטות המעורבים, ומהמעמד המשפטי הן של ההשעיה והן של צווי המעצר התלויים ועומדים.
מיתוס זה מזיק בדיוק משום שהוא פוגע בלגיטימיות של דין וחשבון חיוני במסגרת תנועת #MeToo במוסד שיפוטי בינלאומי, מכפיף את זכויותיהן ואמינותן של קורבנותיו לכאורה של חאן לנרטיבים פוליטיים, ומטעה בכוונה את הציבור לגבי האופן שבו הממשל הפנימי של ה-ICC פועל בפועל. הוא גם מקדם את הטענה ההרסנית – החביבה על אפולוגטים של משטרים סמכותניים – לפיה כל תהליך של דין וחשבון הנוגע לדמות פוליטית נוחה הוא מטבעו בלתי לגיטימי. עיתונות קפדנית וישרה דורשת לדחות לחלוטין את המסגור הזה.