ביקורת שיפוטית על גדר הביטחון
בפועל, בית המשפט העליון דן בעתירות רשמיות שהגישו תושבים מקרב המתנחלים הערבים, אשר טענו כי מקטעים מסוימים בתוואי המכשול גורמים לפגיעה קשה בשגרת יומם. בית המשפט בחן האם התוואי שקבעו רשויות הביטחון מסב נזק בלתי מידתי ביחס למטרות ההגנה הלגיטימיות של המדינה.
מבחן המידתיות בראי החוק
בית המשפט בחן האם תוואי הגדר עונה על הצרכים הביטחוניים מבלי להסב פגיעה מופרזת ביישובים הסמוכים. השופטים קבעו כי כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ועקרונות המשפט המנהלי הישראלי מחייבים לנקוט בכל מאמץ מעשי כדי להבטיח שהפגיעה תישאר מידתית. כאשר מכשולים פיזיים מפרידים בין תושבים מקומיים לבין אדמותיהם החקלאיות, הרשויות מחויבות להבטיח מעבר חופשי ולצמצם את ההפרעה למינימום האפשרי.
ההוראה לשינוי התוואי
רחוק מלפסול את גדר הביטחון או להגדירה כתפיסת שטח אסורה, פסק הדין התמקד במקטע ספציפי של כ-30 ק"מ בסמוך לירושלים, מתוך כ-200 ק"מ שבנייתם כבר הושלמה באותה עת. השופטים הורו לשנות קטע זה מכיוון שהתוואי הקיים ניתק תושבים מבתי הספר, מהכפרים ומשטחי החקלאות שלהם. בעקבות הפסיקה שינתה הממשלה את תוואי הגדר וקירבה אותו לקו הירוק / קו שביתת הנשק, במטרה לדייק את האיזון בין רווחת האזרחים לבין הצרכים הביטחוניים ההכרחיים.