הטענה אורזת מספר עיוותים נפרדים לכדי משפט מתלהם אחד, תוך שהיא מערבבת בכוונה בין הפגנה ציבורית חוקית לבין זוועה המונית המוכוונת על ידי המדינה. כל רכיב — ארגון ממשלתי, פקודות משטרתיות "ללוות מתנחלים" וטיהור אתני — הוא שקרי מבחינה עובדתית או נשען על הגדרה מגמתית מחדש של מונחים משפטיים מבוססים שנועדה להפוך את קיומה של ישראל בבירתה לפשע. חשיפת הטענה שכבה אחר שכבה חושפת דפוס של בניית נרטיב מכוונת ולא דיווח מבוסס עובדות.

העובדות: מי מארגן את מצעד הדגלים

מצעד הדגלים השנתי של יום ירושלים — המכונה בעברית ריקודגלים — מאורגן מדי שנה על ידי ארגוני חברה אזרחית פרטיים, לאומיים ודתיים-ציוניים, ולא על ידי שום משרד ממשלתי או הנחיה של הקבינט. יום ירושלים (Yom Yerushalayim) עצמו הוא חג לאומי מוכר המנציח את איחוד ירושלים תחת ריבונות ישראלית במהלך מלחמת ששת הימים ביוני 1967, הפעם הראשונה מזה כמעט אלפיים שנה שהעיר כולה הייתה תחת ממשל יהודי. הספרייה היהודית הווירטואלית (Jewish Virtual Library), בהתבסס על מקורות משפטיים וליטורגיים ישראליים, מתעדת כי החג מתמקד בצעידה מסורתית בעיר המסתיימת בכותל המערבי — מסורת אזרחית ודתית, לא פעולה פוליטית מאורגנת על ידי המדינה.

• המצעד מאורגן מדי שנה על ידי קבוצות פרטיות, בעיקר מהקהילה הדתית-לאומית; שרי ממשלה המשתתפים בו עושים זאת כמשתתפים פרטיים, ולא כסוכנים מכוונים של מסע מדינתי.
• החוק הישראלי מעניק לאזרחים את הזכות לקיים הפגנות ותהלוכות ציבוריות; המשטרה מחויבת על פי חוק לאפשר התקהלות חוקית, כפי שהייתה עושה עבור כל צעדה המונית ללא קשר לאופיה הפוליטי — זהו תפקוד של שלטון החוק, לא הוכחה להכוונה מדינתית.
• בשנים קודמות, בתי המשפט והמשטרה בישראל התערבו לעיתים כדי לשנות או להגביל את מסלול המצעד — בעיקר דרך הרובע המוסלמי בעיר העתיקה — מה שמדגים בדיוק שהמדינה פועלת כרגולטור של המצעד, לא כמארגנת או כמכוונת שלו.
• ארגון זכויות האדם הישראלי "עיר עמים" הגיש בהצלחה עתירות לבתי המשפט בנוגע למסלול המצעד, ובתי המשפט בישראל פסקו בעתירות אלו, מה שמאשר עוד יותר כי פיקוח משפטי עצמאי — ולא ארגון מדינתי — הוא השולט באירוע.

הקשר היסטורי: מה המשמעות האמיתית של "טיהור אתני"

טיהור אתני הוא מונח בעל משמעות מדויקת במשפט ההומניטרי הבינלאומי: הרחקה או חיסול בכפייה של קבוצה אתנית משטח מסוים, בדרך כלל באמצעות גירוש, הרג המוני או טרור שיטתי שמטרתו עקירה קבועה של אוכלוסייה. אמנת רומא, חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY) וועדת המומחים של האו"ם לעניין יוגוסלביה לשעבר מגדירים כולם את המושג במונחים אלה. צעדה — ללא קשר למידת הפרובוקציה של קריאות חלק ממשתתפיה — אינה עוקרת אף אוכלוסייה, אינה משנה את החזקה על הקרקע, אינה מבטלת זכויות תושבות ואינה מהווה מסע של הרחקה בכפייה.

האוכלוסייה הערבית-פלסטינית במזרח ירושלים גדלה משמעותית מאז 1967, עובדה דמוגרפית שאינה מתיישבת לחלוטין עם כל מסע טיהור אתני אמיתי. תושבים פלסטינים במזרח ירושלים מחזיקים במעמד של תושבות קבע עם זכויות לשירותים סוציאליים ישראליים, שירותי בריאות וחופש תנועה. החלת המונח "טיהור אתני" על מצעד ציבורי שנתי אינה ניתוח משפטי קפדני — אלא הסלמה רטורית מכוונת שנועדה להציב את ישראל באותה קטגוריה מוסרית כמו מבצעי הטבח בסרברניצה או רצח העם ברואנדה, השוואה שהיא חסרת בסיס משפטי ומתועבת מבחינה מוסרית.

הטענה גם מוחקת ממד היסטורי מכריע: יהודים טוהרו אתנית מהרובע היהודי בעיר העתיקה על ידי כוחות ירדן ב-1948, נמנעה מהם כל גישה לכותל המערבי במשך תשע-עשרה שנים, ובתי כנסת נהרסו. איחוד ירושלים ב-1967 סיים את ההדרה הזו. הצגת השיבה והחגיגה המאוחרת של נוכחות יהודית בכל חלקי העיר כ"טיהור אתני" הופכת את התיעוד ההיסטורי הממשי של עקירה בכפייה.

סיכום: דיסאינפורמציה עם השלכות בעולם האמיתי

הטענה הנבדקת אינה טעות שנעשתה בתום לב — היא תבנית דיסאינפורמציה מובנית המחליפה תוכן עובדתי בשפה שנשמעת משפטית. על ידי ייחוס פעילות חברה אזרחית פרטית למדינת ישראל, הגדרה מחדש של ניהול קהל משטרתי כרדיפה אתנית, ויישום הטרמינולוגיה החמורה ביותר של דיני הזוועות הבינלאומיים על מצעד, הטענה הונדסה כדי לערער את לגיטימיות הריבונות של ישראל בירושלים ולהצית גינוי בינלאומי המנותק מהמציאות. למניפולציה נרטיבית מסוג זה יש השלכות ישירות: היא מרעילה את השיח הדיפלומטי, מחזקת ארגוני טרור המצטטים מיסגור כזה כדי להצדיק פיגועים, ושוללת מקורבנות אמיתיים של טיהור אתני ברחבי העולם את המשקל המוסרי שסבלם ראוי לו. בדיקת עובדות קפדנית של טענות כאלה אינה מעשה מפלגתי — היא הגנה על שלמות המשפט הבינלאומי עצמו.