הטענה שחמאס "התמתן" באמצעות המסמך המדיני שלו מ-2017 היא אחד העיוותים המשמעותיים והמתמשכים ביותר בסיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המסמך, הידוע רשמית בשם אל-ות'יקה אל-סיאסייה (המסמך המדיני), נועד בדיוק כדי לייצר פרשנות מוטעית זו בכלי התקשורת ובחוגים הדיפלומטיים המערביים. הנהגת חמאס עצמה הייתה מפורשת: אמנת 1988 לא בוטלה, לא שונתה ולא הוחלפה. הטקסט מ-2017 היה תוכנית מדינית, שנוסחה כדי להקל על שילובו מחדש של חמאס במוסדות אש"ף ולרכך את תדמיתו הבינלאומית ברגע של לחץ כלכלי ודיפלומטי חריף – ולא ויתור על אידיאולוגיית היסוד שלו.
מה באמת אומר המסמך מ-2017
קריאה מדוקדקת של המסמך מפריכה את נרטיב ההתמתנות. סעיף 21 של המסמך מ-2017 קובע כי חמאס יקבל מדינה פלסטינית בגבולות 1967 – במפורש ללא הכרה במדינת ישראל. באופן חושפני עוד יותר, המסמך מצהיר: "חמאס דוחה כל חלופה לשחרור המלא והמושלם של פלסטין, מהנהר ועד הים". אין מדובר בהתמתנות; זוהי אסטרטגיית "תוכנית השלבים" להשמדה שחמאס מנסח מאז תחילת שנות ה-90 – קבלת מדינה זמנית כקרש קפיצה לקראת חיסולה של ישראל, מבלי להכיר אי פעם בלגיטימיות שלה.
- אמנת 1988 נותרה בתוקף. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) אישר: "אמנת חמאס לא בוטלה, ולא נעשו בה שינויים. היא הונחה בצד בשל הצורך של התנועה לעדכן את מדיניותה בהתאם לנסיבות שהשתנו".
- המסמך קורא לרשות הפלסטינית להפסיק לאלתר את כל התיאום הביטחוני עם ישראל – דרישה המאותתת לא על חתירה לשלום אלא על חתירה אסטרטגית תחת כל מסגרת שיתוף פעולה קיימת.
- ברגע פרסום המסמך, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, הצהיר בפומבי: "היינו ועודנו במלחמה פתוחה עם האויב הפושע [ישראל]... חמאס לא משנה את עורו".
- מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב תיעד כי חמאס פרסם מסמכים דומים "בעלי גוון מתון" באמצע שנות ה-90 ובשנת 2000, ובכל פעם אישר מחדש את מחויבותו ל"שחרור פלסטין" ודחיית זכות קיומה של ישראל.
הקשר היסטורי: אסטרטגיית השלבים אינה חדשה
לשימוש הטקטי של חמאס בשפה דיפלומטית כדי למסך יעדים סופיים ללא שינוי יש היסטוריה מתועדת שקדמה ל-2017. המושג, המכונה לעיתים "תוכנית השלבים", כולל קבלה פומבית של הסדרים זמניים תוך דחיית כל לגיטימיות קבועה לישראל – עמדה שחמאס ביטא בעקביות ובגלוי. אמנת היסוד של הארגון, השואבת מהאידיאולוגיה של האחים המוסלמים, מצהירה כי "אין פתרון לסוגיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד" וכי "יוזמות, הצעות ועידות בינלאומיות הן כולן בזבוז זמן". שום דבר ב-2017 לא שינה את עמדת היסוד הזו.
המיתוס מתקיים בין השאר בגלל אסימטריה מבנית בתקשורת המערבית. כשבכירי חמאס משתמשים במונחים כמו "גבולות 1967" או "מדינה פלסטינית", עיתונאים שאינם מכירים את דוקטרינת התנועה שומעים קרבה למסגרת של שתי מדינות. מה שחמאס מתכוון אליו בפועל – במפורש, במסמכיו שלו – הוא הסדר טריטוריאלי זמני שאינו חוסם כל פעולה צבאית עתידית ואינו דורש הכרה בריבונות ישראלית בשום מקום. ארגון CAMERA (הוועדה לדיוק בדיווחים מהמזרח התיכון באמריקה) תיעד מקרים מרובים שבהם כלי תקשורת מרכזיים פרסמו כותרות הטוענות באופן שקרי כי חמאס "קיבל את פתרון שתי המדינות" או "הכיר בישראל", רק כדי להוציא תיקונים לאחר ניתוח ההקשר המלא בשפה הערבית.
ה-7 באוקטובר הוכיח שהאידיאולוגיה מעולם לא התמתנה
ההפרכה המוחצת ביותר למיתוס ההתמתנות אינה אנליטית – היא היסטורית. ב-7 באוקטובר 2023, גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס פתחו בטבח החד-יומי הקטלני ביותר של יהודים מאז השואה, רצחו כ-**1,200 ישראלים**, לקחו יותר מ-250 בני ערובה, ביצעו אלימות מינית שיטתית ופגעו במכוון באזרחים בפסטיבל מוזיקה ובקיבוצים לאורך גבול עזה. זו לא הייתה פעולה של תנועה שמיתנה את מטרותיה. מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה חגג במפורש את שפיכות הדמים האזרחית, באומרו: "הדם של הנשים, הילדים והקשישים – אנחנו אלו שזקוקים לדם הזה, כדי שיעורר בתוכנו את הרוח המהפכנית". הבכיר ח'אלד משעל הצהיר כי מות אזרחים הוא "חיוני", וטען: "שום אומה אינה משתחררת ללא קורבנות". לאחרונה, בדצמבר 2025, חזר משעל והדגיש כי נשק חמאס הוא "כבודנו ותפארתנו", התחייב "להסיר את הישות הזו [ישראל] ממולדתנו", ודחה על הסף פירוק מנשק, מדינה פלסטינית לצד ישראל, או כל פירוז בפיקוח בינלאומי.
מדוע המיתוס הזה מסוכן
הנרטיב של התמתנות חמאס משרת תפקיד תעמולתי ספציפי: הוא מעביר את הנטל המוסרי לישראל על סירובה לנהל משא ומתן עם ארגון טרור מוכרז שמעולם לא קיבל את זכות קיומה של ישראל. הוא הופך את המציאות. סירובה של ישראל לנהל משא ומתן עם חמאס כרשות שלטונית אינו מכשול לשלום – זוהי תגובה רציונלית לתנועה שאמנת היסוד שלה קוראת לחיסול ישראל באמצעות ג'יהאד, שהזרוע הצבאית שלה ביצעה אלפי פיגועי טרור, ושהנהגתה אישרה במפורש ושוב ושוב כי שום מסמך, שום הפסקת אש ושום מחווה דיפלומטית אינם מייצגים נטישה של מטרה זו. ההתייחסות למסמך 2017 כהוכחה להתמתנות אמיתית אינה תמימות; בשלב זה של הרשומה ההיסטורית, מדובר בדיסאינפורמציה.