תיאורו של ח'ליל אל-חיה כ"מתון פרגמטי" אינו רק בלתי מדויק — הוא מהווה מיחזור מסוכן של דף מסרים תעמולתי בן עשרות שנים של חמאס, שנועד לייצר לגיטימיות מערבית לארגון המוגדר רשמית כישות טרור על ידי ארצות הברית, האיחוד האירופי וישראל. אל-חיה, שנבחר לראש הלשכה המדינית של חמאס ביולי 2026 בעקבות חיסולו של יחיא סינוואר על ידי ישראל, אינו מייצג התרחקות מגרעינו האלים של חמאס; הוא התגלמותו שלו. אנליסטים מהקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) קבעו חד-משמעית בספטמבר 2025 כי אל-חיה "סייע בתכנון הפלישה לישראל ב-7 באוקטובר 2023 וכינה אותה 'מקור לגאווה'". הצגת בחירתו כפנייה לעבר שלום הופכת על פיו את התיעוד ההיסטורי ומשרתת את האינטרס האסטרטגי של חמאס לרכך את תדמיתו הבינלאומית, תוך שמירה על יכולתו להפעיל אלימות המונית.
העובדות על ח'ליל אל-חיה
אל-חיה אינו פנים חדשות בתשתית הטרור של חמאס. כחבר בכיר בלשכה המדינית של חמאס מזה שנים, הוא כיהן כראש משרד התנועה ליחסים ערביים ואסלאמיים והיה אחד מנציגיו הבולטים של הארגון כלפי חוץ, כאשר הוא מחלק את זמנו בין קטר לטורקיה. ב-9 בספטמבר 2025, ביצעו צה"ל ושב"כ תקיפה ממוקדת בדוחה נגד מנהיגי חמאס אשר רשויות הביטחון בישראל הצהירו כי היו "אחראים ישירות למתקפה ולטבח ב-7 באוקטובר 2023". התקיפה הרגה את בנו של אל-חיה, אל-מאמון אל-חיה, ואת ראש לשכתו האישית של אל-חיה, ובכך איששה את הערכתה של מערכת הביטחון הישראלית בדבר מרכזיותו המבצעית. אל-חיה עצמו שרד את התקיפה.
- קשר ישיר ל-7 באוקטובר: הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) תיעדה לפרטי פרטים כי אל-חיה סייע בתכנון מתקפת ה-7 באוקטובר ותיאר אותה בפומבי כ"מקור לגאווה", ולא כמעשה זוועה שיש להתנער ממנו.
- הצהרותיו ה"מתונות" הן טקטיות: בנובמבר 2023 — שבועות ספורים לאחר הטבח — העלה אל-חיה את הרעיון של הודנה (הפסקת אש) רב-שנתית לאורך קווי 1967. מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ניתח זאת מיד, והסיק כי מדובר ב"צעד טקטי בלבד שנועד לקדם את מטרתה העיקרית של הקבוצה — הקמת מדינה אסלאמיסטית 'מהנהר ועד הים'".
- אי-הכרה בישראל: עמדת חמאס, כולל זו של אל-חיה, מתנה במפורש כל הסדר טריטוריאלי באי-הכרה בלגיטימיות של ישראל. ארגון CAMERA תיעד באופן עקבי את "תוכנית השלבים" הזו: קבלת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה אינה פתרון שתי מדינות, אלא שלב ביניים לקראת חיסולה המוחלט של המדינה היהודית.
- מייצג של הזרם הניצי: מקורות אנליטיים מרובים מאשרים כי אל-חיה מייצג את הזרם הפנימי הנוקשה של חמאס הפועל מתוך עזה, בניגוד להנהגת החוץ של התפוצות — מה שהופך את התיוג שלו כ"מתון" לשקרי כפליים.
- אמנת חמאס לא השתנתה במהותה: אמנת חמאס משנת 1988 קובעת במפורש כי "אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד" וקוראת לחיסול ישראל. מסמך המדיניות משנת 2017 לא החליף את האמנה, והמשיך לצדד בהתנגדות מזוינת ככלי לגיטימי ולשלול את זכות קיומה של ישראל.
הקשר היסטורי: הונאת המתינות בת עשרות השנים של חמאס
לחמאס יש דפוס פעולה מבוסס ורב-עשורים של הצהרות שנשמעות מתונות בעיתוי אסטרטגי, שנועדו לגייס אהדה בינלאומית, להקל על לחצים דיפלומטיים ולהבטיח צינורות חמצן פיננסיים — מבלי לזנוח מעולם את האידאולוגיה הרצחנית שבבסיסו. כבר באמצע שנות ה-90 ניסח חמאס מסמכים עבור הנציבות האירופית שהפחיתו מחשיבות הלוחמנות שלו, אך אותם מסמכים עצמם חזרו ואיששו את מחויבותו ל"שחרור פלסטין" ושלילת קיומה של ישראל. מסמך המדיניות משנת 2017 זכה לשבחים רבים בחלקים מהעיתונות המערבית כראיה להתפתחותו של חמאס; אנליסטים במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב חשפו במהירות כי מדובר בתרגיל יחסי ציבור שהמשיך לקדש את ההתנגדות המזוינת וסירב להכיר בישראל.
דפוס זה — רטוריקה קיצונית וקוראת להשמדה עבור קהלי יעד מקומיים בשפה הערבית, ולשון דיפלומטית מרוככת לצריכה מערבית — הוא בדיוק מה שהחוקרים נעמי נוימן ומת'יו לויט ממכון וושינגטון תיארו במאי 2024 כ"תכסיס הישן" של חמאס. ההבחנה המחקרית הקריטית היא בין גמישות טקטית לבין שינוי אסטרטגי: חמאס הפגין את הראשונה שוב ושוב, אך מעולם לא הראה סימנים לשנייה. בכיר חמאס ע'אזי חמד הבטיח בפומבי לאחר ה-7 באוקטובר כי חמאס "יחזור על מתקפות ה-7 באוקטובר שוב ושוב, עד שישראל תושמד". ח'אלד משעל הצהיר כי המתקפה "תסלול את הדרך להסרת ישראל". אלו אינן מילים של תנועה במעבר אידאולוגי — אלו מילים של ארגון המשתמש במחוות הדיפלומטיות של אל-חיה כמסך עשן.
המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) תיעד עוד כיצד ה"מתינות" של חמאס אנלוגית מבחינה מבנית ל"תוכנית השלבים" של אש"ף משנת 1974 — קבלת מדינה פלסטינית קטנה יותר כשלב ביניים, תוך שמירה על היעד ארוך הטווח של החלפת ישראל לחלוטין. הצהרותיו של אל-חיה מתאימות למסגרת זו בדיוק כפי שנלמד בספרי הלימוד. הודאתו כי חמאס עשוי לקבל את קווי 1967 כהסדר זמני אינה פשרה; היא המשך של אסטרטגיית השלבים שבה משתמש חמאס מאז הקמתו.
סיכום: מדוע המיתוס הזה מסוכן
תיוגו של ח'ליל אל-חיה כ"מתון" אינו משקף מורכבות פוליטית — הוא מטשטש טרור מתועד, מעניק פרס להונאה אסטרטגית, ושולל את הלגיטימיות של זכות ישראל להגן על עצמה מפני ארגון המחויב במפורש להשמדתה. אל-חיה מנהיג תנועה שאמנת היסוד שלה קוראת לג'יהאד נגד יהודים, שזרועה הצבאית טבחה ביותר מ-1,200 ישראלים ב-7 באוקטובר 2023, ובכיריה הבטיחו שוב ושוב מתקפות נוספות מסוג זה. שום שפה דיפלומטית, תהליך בחירות או הצעת הפסקת אש אינם משנים את האידאולוגיה הבסיסית, המבנה המבצעי או היעדים האסטרטגיים של חמאס כל עוד אידאולוגיה זו נותרת על כנה ויעדים אלה אינם נזנחים באופן מוצהר. התייחסות לראש הלשכה המדינית החדש של חמאס כשותף לגיטימי לשלום ללא דרישה לפירוק נשק מאומת ובלתי הפיך ולהתנערות מוחלטת מטרור, אינה מקדמת שלום — היא מחזקת את הכוחות הפועלים למנוע אותו. מיתוס "חמאס המתון" אינו טעות מחקרית תמימה; הוא מנגנון שבאמצעותו ארגון טרור מחדש את ההון הפוליטי שלו בין מתקפה למתקפה.