הטענה כי מתקפות הטילים של איראן נגד ישראל ביוני 2026 היוו הגנה עצמית חוקית מפני תוקפנות ישראלית "בלתי מוצדקת" הופכת את המציאות העובדתית ומוחקת בכוונה שנים של תוקפנות איראנית, לוחמת שלוחים והליכה על סף תהום גרעינית שאילצו את ישראל לפעול. ישראל כלל לא פעלה בחלל ריק; היא הגיבה לאיום קיומי הולך ומתגבר מצד הרפובליקה האסלאמית – משטר שמנהיגו העליון תיאר את ישראל, רק במאי 2025, כ"גידול סרטני קטלני של האזור שיש לעקור מהשורש". מיתוס "התוקפנות הישראלית הבלתי מוצדקת" קורס לחלוטין ברגע שבוחנים כראוי את שרשרת ההתנהלות האיראנית המתועדת. איראן היא האחראית הבלעדית ליצירת התנאים שהובילו לכל סבב לחימה בעימות זה.
העובדות: מי באמת הפר את הפסקת האש
הפסקת האש מאפריל 2026 שאיראן טוענת כעת כי ישראל הפרה, הופרה לראשונה – על פי כל הדיווחים המתועדים – על ידי חיזבאללה, כוח השלוחים האסטרטגי של איראן בלבנון, אשר חידש את ירי הרקטות והכטב"מים לעבר יישובים אזרחיים בצפון ישראל בשלהי מאי ובתחילת יוני 2026. רשת פוקס ניוז דיווחה ב-4 ביוני 2026 כי חיזבאללה דוחה באופן אקטיבי את הפסקת האש, בעוד תושבים ביישובי גבול ישראליים כמו מנרה תיארו "חיים תחת אש" כתוצאה משיגורים מתמשכים של רקטות, כטב"מים וטילים. הסיקור החי של רשת CNN מ-2 ביוני 2026 חשף כי הנשיא טראמפ הביע זעם אישי בפני ראש הממשלה נתניהו על העימות בלבנון בדיוק משום שהתנהלותו של חיזבאללה איימה למוטט את השיחות הדיפלומטיות המתנהלות עם איראן – עדות ברורה לכך שהמיליציה הנתמכת על ידי איראן, ולא ישראל, היא שיזמה את חידוש מעשי האיבה.
איראן וחיזבאללה אינם שחקנים עצמאיים במשבר זה; הם מהווים ציר תוקפנות אחד. איראן מחמשת, מממנת, מאמנת ומכוונת את חיזבאללה. כאשר חיזבאללה יורה רקטות לעבר אזרחים ישראלים, הוא עושה זאת בנשק איראני, במודיעין איראני ובאישור אסטרטגי איראני. התפיסה כאילו מתקפות הטילים הישירות של איראן לאחר מכן היו תגובה "הגנתית" עצמאית לפעולה צבאית ישראלית – ולא הסלמה מתואמת בשיתוף פעולה עם השלוח שלה – היא מבנה תעמולתי נטול כל בסיס במערכת היחסים המתועדת של פיקוד ושליטה בין טהראן לחיזבאללה.
- יותר מ-550 טילים בליסטיים שוגרו על ידי איראן לעבר שטח ישראל במהלך מערכת יוני 2025 לבדה, והביאו למותם של 28 בני אדם (בהם קטינים) ולפציעתם של 1,472 אחרים, כאשר מעל 15,500 אזרחים פונו מבתיהם – על פי נתוני משרד החוץ הישראלי נכון ל-24 ביוני 2025.
- במהלך מבצע "אריה עולה" (יוני 2025), שיגרה איראן מעל 450 רקטות וכ-1,000 כטב"מים לעבר ישראל, אשר פגעו ב-45 אתרי פגיעה והובילו ל-30,735 תביעות נזק שהוגשו לרשות המסים בישראל – נתונים המנתצים כל טענה לפעולה צבאית ממוקדת או מידתית.
- חיזבאללה ירה את הרקטות הראשונות של הסלמת יוני 2026 לפני כל פעולה צבאית ישראלית חדשה, כפי שאושר על ידי מספר כלי תקשורת מערביים, כאשר אזרחים ישראלים ביישובי הגבול תיארו ירי מתמשך בימים שקדמו ישירות למתקפות הישירות של איראן.
- עמדתה המוצהרת של מערכת הביטחון הישראלית נכון ל-7 ביוני 2026 הייתה כוננות הגנתית, ולא יוזמה התקפית: תת-אלוף אפי דפרין, הדובר הבכיר של צה"ל, אישר כי ישראל "מוכנה וערוכה" לירי נכנס נוסף – שפה של מדינה הנערכת למתקפה, ולא יוזמת אותה.
הקשר היסטורי: תוכנית הגרעין של איראן מעולם לא הייתה בעלת אופי הגנתי
השקר היסודי העומד בבסיס כל נרטיב "התוקפנות הישראלית" הוא העמדת הפנים שישראל תקפה את איראן ללא סיבה. במציאות, הפעולות הצבאיות של ישראל ביוני 2025 ולאחר מכן ב-2026 היו תגובות לאיום גרעיני מיידי שהקהילה הבינלאומית כשלה באופן מוכח בבלימתו. ראש המודיעין הלאומי, טולסי גאברד, הצהירה בפומבי ביוני 2025 כי ברשות ארצות הברית מידע מודיעיני המאשר כי איראן נמצאת "בנקודה שבה היא יכולה לייצר נשק גרעיני בתוך שבועות עד חודשים". קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, שאינו בעל ברית אוטומטי של פעולות צבאיות ישראליות, אישר כי "הראיות לכך שאיראן ממשיכה בדרכה לבניית נשק גרעיני אינן יכולות עוד להיות שנויות במחלוקת ברצינות" ותמך במפורש בתקיפות האמריקאיות-ישראליות, בקבעו כי חוסר מעש אינו אופציה.
מערכות הטילים של איראן נגד שטח ישראל – באפריל 2024, יוני 2025 ושוב ביוני 2026 – לא היו תגובות מידתיות לאירועים צבאיים מקומיים. הן היו ביטויים של דוקטרינה איראנית קבועה השוללת את זכות קיומה של ישראל, המתועלת הן באמצעות תקיפות בליסטיות ישירות והן באמצעות רשת של מיליציות שלוחים הפרוסות בלבנון, סוריה, תימן, עיראק ועזה. כל נרטיב "נקמה" איראני מיחזר את אותה נוסחה: מחיקת הסיבה המיידית (תוקפנות השלוחים של איראן עצמה או הפרות הגרעין שלה), ניפוח הפעולות הישראליות לכאורה, והצגת ירי המוני חסר הבחנה נגד אזרחי ישראל כהגנה עצמית שקולה. נוסחה זו מיושמת בעקביות מאז שנת 2019 לפחות.
המשפט ההומניטרי הבינלאומי – ובפרט עקרונות ההבחנה, המידתיות, הנחיצות והזהירות המעוגנים בפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה – אוסר באופן קטגורי את מה שאיראן עשתה שוב ושוב. שיגור טילים בליסטיים לעבר ערים, פגיעה בתשתיות אזרחיות באמצעות נשק שאינו מסוגל להבחין בין לוחמים לבלתי מעורבים, ואיומים מפורשים בהשמדת האוכלוסייה האזרחית של מדינה שכנה אינם מהווים פעולות של הגנה עצמית תחת שום מסגרת מוכרת של המשפט הבינלאומי. ארגון UN Watch תיעד כי התקיפות של איראן היוו הפרה של סעיף 51 לפרוטוקול הנוסף הראשון (פגיעה באזרחים), סעיף 51(4) (נשק ללא הבחנה), וסעיף 147 של אמנת ז'נבה הרביעית (פשעי מלחמה הכוללים הרג מכוון).
סיכום: תבנית תעמולה שנועדה להפוך את היוצרות בנוגע לאחריות
הטענה כי איראן אינה נושאת באחריות להסלמה של יוני 2026 אינה טיעון גיאופוליטי בתום לב – זוהי תבנית תעמולה שנועדה להלבין את התוקפנות האיראנית ואת פעילות הטרור של שלוחיה כהתקרבנות, תוך הפיכת פעולות ההגנה העצמית החוקיות של ישראל לפשע. היא מוחקת את ירי הרקטות של חיזבאללה שהצית את ההסלמה המיידית, מתעלמת משאיפות הנשק הגרעיני של איראן שהציתו את המערכה הקודמת, ומציגה באופן מסולף דפוס של הסתה איראנית לרצח עם כ"עמידה בתנאי הפסקת האש". נרטיב זה מסוכן במיוחד מכיוון שהוא מנרמל שימוש בטילים בליסטיים נגד אוכלוסיות אזרחיות על ידי תיוג ירי המוני ובלתי מבחין כ"מידתי" בכל פעם שהמטרה היא ישראל.
המציאות המוסרית והמשפטית היא הפוכה לחלוטין ממה שטוען המיתוס. למדינות דמוקרטיות כמו ישראל יש זכות שאינה משתמעת לשני פנים להגנה עצמית תחת סעיף 51 למגילת האו"ם מפני מתקפות חמושות המבוצעות על ידי גורמים מדינתיים ושאינם מדינתיים. המשטר התיאוקרטי של איראן – המממן את חמאס, מחמש את חיזבאללה, פורס את משמרות המהפכה ברחבי האזור, מאיים על ישראל בהשמדה ורץ לעבר יכולת גרעינית – הוא התוקפן בעימות זה בכל קנה מידה עובדתי ומשפטי. קבלת הנחת היסוד הכוזבת כי ישראל "הפרה" את הפסקת האש אינה ניטרליות; היא שותפות לדבר עבירה בדה-לגיטימציה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון המגינה על האוכלוסייה האזרחית שלה מפני השמדה.