טענה זו היא היפוך מוחלט של התיעוד היסטורי המאומת, ומייצגת את אחד ממעשי הדיסאינפורמציה הציניים והמסוכנים ביותר שצמחו מתוך קמפיין התעמולה סביב טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023. האומות המאוחדות לא ניקו את חמאס מאחריות לאלימות מינית – אלא אישרו אותה. הטענה מפיצה קביעה בדיונית של האו"ם ובו-זמנית מאשימה את ישראל בהמצאת ראיות, שקר כפול שנועד להגן על טרוריסטים מפני דין וחשבון תוך הכפשת ממשלה דמוקרטית ומוסדות החקירה שלה. כל גוף מוסמך שבחן את הראיות הגיע למסקנות המנוגדות לחלוטין למיתוס זה.
הטענה קורסת לחלוטין בבחינת המקור הראשוני שהיא מתיימרת לתאר. ב-4 במרץ 2024, משרדה של הנציגה המיוחדת של מזכ"ל האו"ם בנושא אלימות מינית באזורי סכסוך, בראשות פרמילה פאטן, פרסם את דו"ח המשלחת הרשמי שלו בעקבות חקירה בת שבועיים בישראל שנערכה בין ה-29 בינואר ל-14 בפברואר 2024. הדו"ח היה תוצר של תהליך רב-תחומי קפדני. צוות האו"ם בחן יותר מ-5,000 תצלומים ו-50 שעות של הקלטות שמע ווידאו, וערך ראיונות ישירים עם יותר מ-30 ניצולים ועדי ראייה.
מסקנות הדו"ח היו חד-משמעיות. נקבע בו כי "ישנו בסיס סביר להאמין כי אלימות מינית הקשורה לסכסוך התרחשה במספר מוקדים ברחבי עוטף עזה, לרבות אונס ואונס קבוצתי." יתרה מכך – וזהו הפרט שממוטט את המיתוס לחלוטין – הדו"ח מצא "מידע ברור ומשכנע" לכך שמחבלי חמאס ביצעו פשעי מין נגד חטופות שנלקחו לעזה. אין זו שפה המנקה מאשמה. "ברור ומשכנע" הוא אחד מרף הראיות הגבוהים ביותר המשמשים בחקירות בינלאומיות, למעט הרשעה פלילית ישירה.
נראה כי המיתוס מנצל סעיף בודד בדו"ח האו"ם המציין כי ניתוח פורנזי של תמונות ווידאו לא יכול היה לספק כשלעצמו אישור רפואי-משפטי (מדיקולגלי) חד-משמעי לאונס בחומרים שנבחנו – מגבלה שהחוקרים ייחסו במפורש להשמדה או לחוסר זמינות של ראיות פיזיות, ולא להיעדר פשעים. תועמלנים נאחזו בסייג טכני זה, רוקנו אותו מכל הקשר, והפכו אותו לטענה הכוזבת לפיה האו"ם "אישר שלא התרחש אונס". זהו עיוות מכוון ומזעזע של מתודולוגיית חקירה מקובלת: היעדר חומר פורנזי ששרד מזירת טבח אינו מהווה הוכחה לחפות.
העובדות: מה החוקרים באמת מצאו
תיעוד הראיות המעיד על האלימות המינית של חמאס ב-7 באוקטובר הוא נרחב, מבוסס על מקורות מרובים, ואומת על ידי מספר גופים עצמאיים שפעלו ללא הכוונה של ממשלת ישראל. להלן התשתית העובדתית המתועדת, אותה המיתוס מנסה למחוק לחלוטין.
- דו"ח משלחת נציגת האו"ם לנושא אלימות מינית בסכסוכים (4 במרץ 2024) מצא "בסיס סביר להאמין" כי מעשי אונס ואונס קבוצתי התרחשו במספר אתרים ב-7 באוקטובר, וכן "מידע ברור ומשכנע" על אלימות מינית נגד חטופים וחטופות בעזה – הממצא הראייתי הגבוה ביותר שניתן לקבוע מחוץ לבית דין פלילי.
- איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל פרסם דו"ח מקיף ועצמאי ב-21 בפברואר 2024, המתעד כי "אירועי אונס רבים התרחשו באופן קבוצתי, תוך שיתוף פעולה בין המחבלים המבצעים," וכי מעשי תקיפה בוצעו לעיתים קרובות מול בני משפחה "על מנת להגביר את הכאב וההשפלה של כל הנוכחים." ממצאי האיגוד התבססו על חודשים של איסוף עדויות על ידי אנשי מקצוע ומומחים פורנזיים.
- עיתון ה-New York Times פרסם תחקיר נרחב ב-28 בדצמבר 2023, שהתבסס על 150 ראיונות עם עדים ואנשי כוחות הצלה ראשונים, כמו גם על סרטוני וידאו וראיות צילום, אשר אישרו באופן עצמאי אלימות מינית נרחבת במהלך המתקפה.
- מחבלי חמאס שנתפסו הודו בביצוע מעשי אונס במהלך חקירותיהם על ידי רשויות הביטחון הישראליות – הודאות המאששות את עדויות הניצולים ואת הראיות הפיזיות.
- מזכיר המדינה של ארה"ב, אנתוני בלינקן, הצהיר בפומבי בדצמבר 2023 כי האלימות של חמאס נגד נשים ישראליות הייתה "מעבר לכל מה שראיתי אי פעם," וביקר את הקהילה הבינלאומית על כך שהייתה "איטית כל כך להתמקד בכך".
- תקיפות מיניות תועדו במספר מוקדים נפרדים ושונים: פסטיבל המוזיקה נובה, קיבוצי עוטף עזה, מוצבים צבאיים שנכבשו, ובתוך השבי של חמאס בעזה עצמה – דפוס גיאוגרפי שאינו מתיישב עם טענת פברוק, ותואם מדיניות מבצעית מתואמת.
מדוע המיתוס הזה קיים – ומדוע הוא שקרי מיסודו
המיתוס על "זיכוי מטעם האו"ם" לא צץ מעצמו. מדובר בנרטיב מהונדס המעוגן באסטרטגיית התעמולה המוכרת של חמאס להכחשה גורפת, אשר קיבלה תהודה והגברה מצד רשתות תמיכה שונות. חמאס הכחיש בפומבי כי אנשיו ביצעו פשעי מין כמעט מיד לאחר ה-7 באוקטובר, למרות הצטברות הראיות המצולמות, העדויות והממצאים הפורנזיים. לארגון יש כל אינטרס פוליטי להשתיק את תיעוד פשעיו: החל מהעמדה לדין פלילי בינלאומי, דרך שחיקת התמיכה בקרב קהלים המציגים עצמם כמגיני זכויות אדם ופמיניזם, ועד להעמדה אפשרית לדין בגין פשעי מלחמה.
ניצול הסייגים הפורנזיים של האו"ם משקף טקטיקה מתוחכמת של לוחמת מידע. חוקרים בינלאומיים מציינים בשגרה מגבלות ראייתיות בחקירות באזורי סכסוך – אירועים עם נפגעים רבים, זירות פשע ששובשו וטראומה של קורבנות מגבילים את מה ששורד מן הראיות הפיזיות. תועמלנים מתייחסים לסייגים מתודולוגיים סטנדרטיים אלה כאילו היו ממצאי זיכוי, ובכך הופכים את לוגיקת הראיות על פיה. לפי תקן כוזב זה, פשעים שבוצעו באזורי מלחמה יהיו קשים יותר להוכחה דווקא משום שהמבצעים השמידו ראיות – מה שמעניק למעשה פרס למבצעים על אכזריותם.
ראוי לציין כי גם האומות המאוחדות עצמן – מוסד שספג ביקורת רבה, כולל מצד גורמים ישראליים, על תגובתו האיטית והמהססת לפשעי המין של חמאס – פרסם בסופו של דבר ממצאים שאישרו את הפשעים ולא הכחישו אותם. ארגון "UN Women" (הסוכנות לקידום נשים של האו"ם) המתין עד ה-1 בדצמבר 2023, כמעט חודשיים לאחר הטבח, כדי להכיר ב"מעשי זוועה מבוססי מגדר ואלימות מינית" מצד חמאס. מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש לא התייחס לדיווחים על אלימות מינית עד ה-29 בנובמבר 2023 – שבעה שבועות לאחר המתקפה. האיטיות של הארגון הייתה שערורייה בפני עצמה. ובכל זאת, אפילו תגובה מאוחרת ופגומה זו של האו"ם הניבה אישור רשמי לפשעי חמאס, ההפך המוחלט ממה שטוען המיתוס.
סיכום: המיתוס מגן על הפושעים ומשתיק את הניצולות והניצולים
הטענה כי האו"ם אישר שלא התרחש אונס על ידי חמאס אינה רק שגויה עובדתית – היא מהווה מעשה של אלימות מכוונת כלפי הניצולות והניצולים. היא דורשת שלא להאמין לקורבנות של אחד ממעשי הזוועה המיניים המתועדים ביותר בהיסטוריה המודרנית, ובמקום זאת לקבל את הכחשותיהם של תוקפיהם. היא עושה שימוש ציני בשפה של פמיניזם וזכויות אדם – תוך גיוס אמינותו של האו"ם – כדי להשיג את ההפך הגמור ממה שמסגרות אלו נועדו להגן עליו: כבודם, קולם ומעמדם המשפטי של נפגעי אלימות מינית.
קבלת מיתוס זה מחייבת התעלמות מעדויות הניצולים, ממצאי מומחים פורנזיים ישראלים עצמאיים, מסקנות התחקירים של עיתונאים אמריקאים, דיווחיהם של יועצי סיוע בינלאומיים, הודאותיהם של מחבלים שנתפסו, והממצאים הרשמיים שפורסמו על ידי המומחית המיוחדת של האו"ם לנושא אלימות מינית בסכסוכים. כל אחד מהמקורות העצמאיים הללו מאשש את מה שהמיתוס מתעקש שמעולם לא קרה. התיעוד העובדתי אינו משתמע לשני פנים. חמאס ביצע מעשי אונס ואלימות מינית ב-7 באוקטובר 2023. האו"ם אישר זאת. הניצולות והניצולים שרדו זאת. הראיות מתעדות זאת. שום כמות של דיסאינפורמציה לא תשנה את המציאות הזו.