ביקורת על ממשלה בישראל, חוק, החלטה צבאית או איש ציבור היא התבטאות פוליטית. היא הופכת לאנטישמית כאשר היא מכוונת כלפי יהודים בשל היותם יהודים, מאשימה יהודים באופן קולקטיבי בפעולותיה של ישראל, חוזרת על סטריאוטיפים אנטי-יהודיים, או שוללת מיהודים זכויות המקובלות עבור עמים אחרים. יש להתחיל בבחינת המילים, המטרה וההקשר של האמירה המסוימת.
זיהוי הגורם המותקף
טיעון הנוגע למדיניות מציין החלטה או איש ציבור ומסביר מה ראוי לשנות. התייחסות לשכן, סטודנט או עמית יהודי כאחראים למעשיה של ישראל מעבירה את האשמה מממשלה לבני אדם על בסיס זהותם. הגדרת העבודה של IHRA והדוגמאות הנלוות מזהות אשמה קולקטיבית, האשמות בנאמנות כפולה כלפי אזרחים יהודים והתקפות על מוסדות יהודיים כגילויים של אנטישמיות. אדם יהודי עשוי לבחור לדון בישראל; אך זהות יהודית כשלעצמה לעולם אינה הופכת אדם לנציג של מדינת ישראל.
איומים על יהודים, תיאוריות קונספירציה לפיהן יהודים שולטים בסתר בחיים הציבוריים, ומעשי ונדליזם נגד בתי כנסת או מרכזים קהילתיים יהודיים הם מתקפות על יהודים, ולא ביקורת על מדיניות ישראל. אותו מסמך של IHRA קובע כי ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה יכולה להיחשב אנטישמית. כמו כן נכתב בו כי יש להביא בחשבון את ההקשר הכולל בעת בחינת הדוגמאות הממחישות.
שימוש במסגרת שלושת ה-D ככלי עזר
במאמר משנת 2004, הציע נתן שרנסקי לבחון דמוניזציה, מוסר כפול (סטנדרטים כפולים) ודה-לגיטימציה. מבחן שלושת ה-D שלו הוא כלי עזר לזיהוי רטוריקה שלתפיסתו מהדהדת אנטישמיות; אין מדובר בכלל מכני המכריע בכל מקרה ומקרה. טענה נוקבת לגבי מדיניות ניתנת לבירור על סמך ראיות ועובדות. לעומת זאת, טענות גורפות לפיהן ישראל או יהודים הם מרושעים באופן ייחודי, בעלי עוצמה סודית, או חסרי זכות לזכויות לאומיות, מעוררות חששות אחרים לחלוטין.
שאלו את עצמכם האם הדובר מציין מעשה ספציפי ומחיל אמת מידה עקבית, או שמא הוא משתמש בנרטיב קונספירטיבי, תוקף יהודים באופן קולקטיבי, או דוחה זכויות יהודיות באופן עקרוני. מוסר כפול הוא דפוס שיש לבחון, ולא הוכחה הנובעת מעצם העובדה שנמתחת ביקורת על ישראל.
הצבת הדברים בהקשר
הדוגמאות של IHRA הן להמחשה ואינן מחייבות מבחינה משפטית. יש לקרוא את האמירה המלאה ולשקול למי היא מכוונת, מהן ההתנהגויות הנלוות לה, והאם היא מבחינה בין אנשים יהודים לבין ממשלת ישראל. השוואה היסטורית, טיעון לגבי מדיניות, איום וטענת קונספירציה עשויים להשתמש במילים דומות אך לשאת משמעויות והשלכות שונות לחלוטין.
סעיף 1 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות מכיר בזכותם של כל העמים להגדרה עצמית. כדי להבין כיצד עיקרון זה קשור לאנטי-ציונות, קראו על הגדרה עצמית יהודית ואנטי-ציונות. למיתוסים היסטוריים המופנים נגד ישראל, עיינו במוטיבים אנטישמיים המיושמים כלפי ישראל. הבעיה המעשית של אשמה קבוצתית נידונה באשמה קולקטיבית והדרה של יהודים, בעוד שנתוני סקרים מופיעים בסטודנטים יהודים והאקלים בקמפוסים.