אנטי-ציונות יכולה לבטא התנגדות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, התנגדות לזרם מסוים בציונות, או ביקורת על מדיניות ישראל. עמדות אלו אינן זהות. ההבחנה המרכזית היא האם הטיעון מערער על החלטותיה של ממשלה או שולל מיהודים, כעם, את הזכות להגדרה עצמית לאומית.
מה אומרת האמנה על עמים
סעיף 1 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות קובע כי ל"כל העמים" יש זכות להגדרה עצמית, והם רשאים לקבוע בחופשיות את מעמדם המדיני. נוסח האמנה אינו מפרט עמים מסוימים בשמם. הזהות הלאומית היהודית והזיקה לארץ ישראל קדמו לתנועה הפוליטית המודרנית; הציונות המודרנית התפתחה כתנועה לתחייה לאומית ולהקמת מדינה יהודית. הכרזת העצמאות של ישראל ב-1948 הכריזה על הקמתה של מדינה יהודית.
הגדרת העבודה של IHRA מציינת את שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, לרבות הטענה כי קיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני מעיקרו, כדוגמה שעשויה להוות אנטישמיות בהתאם להקשר. ההגדרה גם מציינת במפורש כי ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה נחשבת לאנטישמיות.
הבחנה בין ויכוח על מדיניות לבין שלילת זכויותיו של עם
חוקיה של ישראל, גבולותיה, ממשלתה וההסדרים החוקתיים שבה הם נושאים לוויכוח פוליטי. הצעות לשלטון משותף או לשינויים במבנה המדינה עשויות לעלות לדיון. יש להעריך אותן על פי תוכנן הממשי: האם יהודים ותושבים אחרים ישמרו על זכויות אזרח שוות, ביטחון והשתתפות פוליטית משמעותית.
הצעה השוללת ביטוי לאומי יהודי תוך קבלת שאיפות לאומיות דומות במקומות אחרים מחילה מוסר כפול. קריאות לגרש יהודים או לנקוט אלימות נגדם הולכות רחוק אף יותר: הן מאיימות ישירות על בני אדם ועל זכויותיהם. מודל שלושת ה-D של נתן שרנסקי משנת 2004 מזהה דה-לגיטימציה, דמוניזציה ומוסר כפול כתמרורי אזהרה ברטוריקה נגד ישראל. הוא מציע כלי לניתוח, בעוד שהמילים וההקשר של כל טענה ממשיכים להיות בעלי חשיבות מכרעת.
לדוגמאות מעשיות כיצד להעריך אמירה, עיינו בכיצד להבחין בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות. למיתוסים וסטריאוטיפים המועתקים לעבר ישראל, קראו על מוטיבים אנטישמיים המיושמים כלפי ישראל.