כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא הם שני מונומנטים אומאיים נפרדים על הר הבית בירושלים, הידוע בקרב מוסלמים בשם אל-חראם אל-שריף. עבד אל-מלכ יזם את הקמת כיפת הסלע, שבנייתה הושלמה בשנים 691–692. מסגד התפילה הקהילתי ניצב בקצה הדרומי של הרחבה והתפתח לאורך בנייה מוסלמית מוקדמת ושיפוצים מאוחרים יותר.
מבנה קודש סביב אבן השתייה
כיפת הסלע היא מבנה קודש מתומן המקיף את הסלע החשוף סמוך למרכז הרחבה. אין מדובר במסגד התפילה הדרומי. הכיפה המרכזית ושני המעברים ההיקפיים סביבה מעצבים מבנה שנועד לתנועה סביב הסלע. הפסיפסים והכתובות בערבית במבנה משלבים מסורות אמנותיות אזוריות עם אמירות דתיות אסלאמיות. התיאור האדריכלי בספרייה היהודית המקוונת מזהה את המבנה כאתר הנצחה וקודש ולא כמסגד, ומתאר את תוכניתו המתומנת ואת כתובותיו.
הפסוקים מן הקוראן החרותים במבנה מביעים עמדות אסלאמיות ביחס לאל ולישו. מיקומו נושא עמו גם זיקות דתיות קדומות יותר: המסורת היהודית ממקמת את בית המקדש הראשון והשני על הרחבה, בעוד המסורת המוסלמית קושרת את ירושלים למסע הלילי של מוחמד.
מסגד התפילה הדרומי
מסגד אל-אקצא הוא אולם התפילה הגדול בקצה הדרומי של הרחבה, הפונה לעבר מכה. שליטים אומאיים הקימו את המסגד בסוף המאה השביעית או בראשית המאה השמינית; רעידות אדמה ועבודות שיקום שינו את צורתו. המבנה הנראה כיום משקף את ההיסטוריה הארוכה הזו, ואינו זהה למבנה הראשון ללא שינוי. ההיסטוריה האדריכלית של ירושלים האומיית מתארת את הבנייה שביצעה השושלת סביב הרחבה ושערי החומה הדרומיים.
המסגד ומבנה הכיפה מוזכרים לעיתים קרובות יחד כאשר מדברים על המתחם, אך תפקודיהם ומיקומיהם שונים. המונח "אל-אקצא" עשוי להתייחס גם למתחם הקדוש כולו, שימוש המוסבר במדריך לשם אל-אקצא. ההיסטוריה היהודית המוקדמת בהרבה של הר הבית ומגבלות העדויות הארכאולוגיות מפורטות בעמוד הארכאולוגיה.