"אל-אקצא בסכנה" היא סיסמה פוליטית ודתית המשמשת לגיוס דאגה למקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. משמעותה תלויה בזהות המשתמש בה ובאירוע שאליו הוא מתייחס. הערכה עובדתית מזהה את הטענה הספציפית ומשווה אותה להיסטוריה של האתר ולכללים המסדירים את הגישה והפולחן בו.
בחינת הטענה מול ההסדר הקיים
ישראל מספקת אבטחה בהר הבית, והווקף הירדני מנהל שם את ענייני הדת המוסלמיים. המדיניות המוצהרת של ישראל מתירה ביקורי לא-מוסלמים אך אוסרת על תפילת לא-מוסלמים במתחם. הסדרים אלה מספקים עובדות מוצקות שבאמצעותן ניתן להעריך טענות בנוגע לגישה, לתפילה או לניהול. סקירת שירות המחקר של הקונגרס מתארת את חלוקת האחריות ואת המתחים המעשיים סביב המדיניות.
לדוגמה, טענה שלפיה הווקף אינו מנהל עוד את ענייני הדת המוסלמיים עומדת בסתירה להסדר המתועד. טענה על אודות ביקור מסוים, פרויקט בנייה או הגבלה כלשהי צריכה להיבדק מול התאריך והתיעוד של אותו אירוע. דוח חופש הדת לשנת 2023 של מחלקת המדינה מתעד את המדיניות הישראלית האוסרת על תפילה שאינה מוסלמית, כמו גם מקרים שבהם יהודים ביצעו פעולות פולחן דתיות למרות האיסור.
היסטוריה יהודית ומסירות דתית מוסלמית
המתחם מקודש למוסלמים וליהודים מסיבות היסטוריות ודתיות נפרדות. המסורת היהודית ומקורות היסטוריים ממקמים את בית המקדש הראשון והשני על הרחבה. המדריך לאל-חראם אל-שריף משנת 1925 שפרסמה המועצה המוסלמית העליונה תיאר את הזיהוי עם מקום מקדש שלמה ככזה שאינו מוטל בספק ("beyond dispute"), כפי שמתועד בקטלוג הספרייה הלאומית של ישראל לגבי המדריך. קביעה תקופתית זו היא עדות אחת לאופן שבו תיעדה המועצה את האתר; ההיסטוריה היהודית של המקדש נתמכת גם בטקסטים עתיקים ובמסורת היהודית.
המסירות הדתית המוסלמית לאל-אקצא היא מציאות דתית ואין להתייחס אליה כאל ראיה להסתה. הסיסמה כשלעצמה אינה מבססת טענה ספציפית: הדוברים, התאריכים והפעולות המוזכרות הם שקובעים. קראו את הסקירה על כללי הניהול והתפילה לצד העדויות להיסטוריה היהודית.