הר הבית נתון לסמכות הביטחונית של ישראל, ואילו הווקף הירדני מנהל את ענייני הדת המוסלמיים ואת המבנים הקדושים לאסלאם. מדיניות הסטטוס קוו שעליה מצהירה ישראל מאפשרת ביקורים של לא-מוסלמים, אך אוסרת עליהם להתפלל במתחם; מוסלמים מתפללים בו. שירות המחקר של הקונגרס מתאר את המדיניות ואת שורשיה ההיסטוריים, ומציין שהמונח ״סטטוס קוו״ מתייחס למכלול נוהגים ולא להסכם כתוב יחיד ומפורט.
כיצד התפתח ההסדר
לפני 1967 ניהל הווקף הירדני את המקום. לאחר שישראל השתלטה על העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, שר הביטחון משה דיין אפשר לווקף להמשיך לנהל את ענייני הדת הפנימיים והורה להסיר את דגל ישראל מכיפת הסלע. משטרת ישראל שמרה על האחריות הביטחונית. ההסדר התפתח באמצעות החלטות ונוהג; הוא לא נקבע במסמך רשמי יחיד שהגדיר כל סמכות.
תפקידה של ירדן בא לידי ביטוי גם בחוזה השלום בין ישראל לירדן משנת 1994, המכּיר ב״תפקיד המיוחד״ של ירדן במקומות הקדושים למוסלמים בירושלים. דוח שירות המחקר של הקונגרס מסביר שהרשויות בישראל מפקחות על כניסת לא-מוסלמים דרך שער אחד, בעוד הווקף מנהל שערים אחרים לכניסת מוסלמים. חלוקת התפקידים הזאת מעשית, אך פרטי יישומה שנויים במחלוקת: הגישה למקום, התחזוקה ופעילות המשטרה היו כולן נושאים למחלוקת.
גישה ותפילה בפועל
המדיניות הישראלית מבחינה בין גישה למקום לבין תפילה בו. לא-מוסלמים רשאים לבקר בשעות שנקבעו לכך, בכפוף להחלטות ביטחוניות ולהגבלות זמניות. בדיווחי מחלקת המדינה האמריקאית על חופש הדת מתועדים מקרים שבהם הרשויות הגבילו גישה של מוסלמים ויהודים על בסיס גיל, מגדר, דת או שיקולי ביטחון. לכן הסדרי הביקור עשויים להשתנות לפי התאריך והנסיבות; על מבקרים לבדוק את ההנחיות הרשמיות העדכניות.
המדיניות הרשמית וההתרחשויות בשטח אינן זהות. לעיתים מבקרים יהודים התפללו או קיימו טקסים דתיים למרות האיסור המוצהר, ואכיפת המשטרה השתנתה. המדיניות המוצהרת של הממשלה היא שתפילה שאינה מוסלמית אסורה במתחם. תפילה יהודית מותרת ברחבת הכותל המערבי שמתחת להר. למדו למה עשוי להתייחס השם ״אל-אקצא״ ואילו מבנים נמצאים בתוך המתחם.