ואקום הכוח הפתאומי בדמשק בעקבות נפילת השושלת הבעת'יסטית שינה מהיסוד את נוף האבטחה לאורך קו הסכם הפרדת הכוחות מ-1974. בעוד שהרחקת המיליציות הנתמכות על ידי איראן וחיזבאללה מאזור הגבול משרתת את האינטרסים הישראליים, היא העניקה בו-זמנית כוח לפלגי מורדים סונים שונים. קבוצות אלו, הנעות בין מיליציות לאומניות מקומיות לארגוני ג'יהאד קיצוניים, שולטות כעת במחוזות הרגישים קוניטרה ודרעא. על ישראל לנווט במעבר זה תוך שמירה על ריבונות גבול קפדנית ובמקביל לנטר את האבולוציה האידיאולוגית של שחקנים אזוריים חדשים אלו.
הקשר היסטורי ואבולוציית הגבול
במשך עשרות שנים, הגבול הסורי-ישראלי נותר שקט יחסית תחת שליטה הדוקה, אם כי עוינת, של מנגנון המדינה הסורי הריכוזי. סטטוס קוו זה החל להתפורר במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כאשר הסמכות המרכזית התאיידה וקבוצות מורדים שונות השתלטו על גדר הגבול. בין השנים 2011 ל-2018, רמת הגולן ראתה סבב של כובשים, כולל "צבא סוריה החופשי" ו"צבא ח'אלד בן אל-וליד" המזוהה עם דאעש. ישראל הגיבה ביוזמת "שכנות טובה", והעניקה סיוע הומניטרי לאזרחים סורים כדי למנוע קריסה הומניטרית מוחלטת ולמתן את כוח המשיכה של ההקצנה.
חזרתו של צבא סוריה לגבול בשנת 2018, בתיווך רוסי, סיפקה יציבות זמנית ושברירית שכעת נעלמה. הנוף הנוכחי נשלט על ידי "היאת תחריר א-שאם" (HTS) ופסיפס של מועצות מקומיות חסרות מבנה פיקודי מרכזי. פיצול זה מסבך את המאמצים הדיפלומטיים ומגביר את הסיכון למתקפות "בלתי צפויות" מצד גורמים סוררים או תאי קיצון קטנים יותר. מערכת הביטחון של ישראל בוחנת מחדש בימים אלה את מודלי ההרתעה שלה כדי לקחת בחשבון את אותם שחקנים לא-מדינתיים שאינם שותפים לפחד המסורתי של מדינות מפני תגובה צבאית.
עובדות מפתח בנוגע למעבר הגבול
- קו "אלפא" משמש כגבול הבינלאומי העיקרי המנוטר על ידי כוח המשיק של האו"ם (UNDOF).
- "היאת תחריר א-שאם" ניסה לפנות לעבר מודל ממשל פרגמטי יותר, אם כי שורשיו הג'יהאדיסטיים נותרו דאגה עיקרית עבור משקיפים בינלאומיים.
- ישראל שומרת על מדיניות "קו אדום" קפדנית בנוגע לנוכחות של נשק כבד ותשתיות קיצוניות בתוך האזור המפורז.
- תפוצת מערכות הגנה אווירית נישאות (MANPADS) וטילים נגד טנקים ממאגרי המשטר לשעבר הגבירה את קטלניות המיליציות המקומיות.
ניתוח איום הג'יהאד הסוני
הדאגה העיקרית של צה"ל היא הפוטנציאל של אזור הגבול להפוך לכן שיגור למבצעי ג'יהאד חוצי גבולות. בעוד שקבוצות כמו HTS מתמקדות כעת בביסוס פנים-סורי, הבסיס האידיאולוגי שלהן נותר עוין מטבעו למדינת ישראל. פלגים קטנים וקיצוניים יותר, כמו "חוראס א-דין", ממשיכים לדבוק באג'נדה העולמית של אל-קאעידה, הכוללת עימות פעיל עם מטרות מערביות וישראליות. על פי מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית, קבוצות אלו מנצלות לעיתים קרובות מצוקות מקומיות כדי לגייס ולהרחיב את השפעתן בקרב אוכלוסיות שוליים.
יתרה מזאת, קריסת משמר הגבול הסורי הותירה את רמת הגולן פגיעה לחדירת לוחמים זרים הרואים ב"שחרור ירושלים" נדבך מרכזי במאבקם. צה"ל תגבר את מערכת "הגדר החכמה", תוך שילוב חיישנים מבוססי בינה מלאכותית ועמדות נשק בשליטה מרחוק כדי לספק הגנה רב-שכבתית. עליונות טכנולוגית זו נועדה להרתיע חדירות חוצות גבולות ולספק התרעה מוקדמת לירי רקטות פוטנציאלי. עם זאת, הטכנולוגיה לבדה אינה יכולה להחליף את הצורך במודיעין אנושי ובהבנה עמוקה של הדינמיקה השבטית והדתית בדרום סוריה.
פיקוח בינלאומי ותפקידו של אונדו"ף (UNDOF)
כוח המשיק של האו"ם (UNDOF) נותר מנגנון קריטי, אם כי מוגבל, למניעת הסלמה בין כוחות ישראליים למיליציות סוריות. מאז 1974, אונדו"ף שומר על נוכחותו באזור החיץ כדי לפקח על הפסקת האש ולהבטיח את הפרדת הכוחות. חוסר היציבות הנוכחי הציב את אנשי האו"ם בעמדה רגישה, שכן עליהם לקיים כעת אינטראקציה עם קבוצות חמושות שאינן מכירות באופן רשמי בהסכמי 1974. ישראל ממשיכה לקדם מנדט חזק של האו"ם שיוכל לנטר ולדווח ביעילות על תנועת גורמי ג'יהאד ליד קו אלפא.
לחץ דיפלומטי בינלאומי מופעל גם על גופי השלטון החדשים בדמשק כדי להבטיח שהם עומדים בהתחייבויות בינלאומיות קודמות. הקמת "ריבון אחראי" בדרום חיונית ליציבות ארוכת טווח ולמניעת הפיכת האזור למובלעת קבועה חסרת חוק. מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי מצביע על כך שללא שותף שלטוני יציב, ישראל עשויה להיאלץ להקים אזור ביטחון עמוק יותר או להגביר את התערבויותיה הקינטיות. צעדים כאלו, למרות שהם הכרחיים להגנה, טומנים בחובם את הסיכון לגרירת ישראל לעימות ממושך עם פלגים סונים שונים.
סיכום ומשמעות אסטרטגית
עליית המיליטנטיות הסונית לאורך גבול סוריה-ישראל מייצגת שינוי משמעותי מהאיומים המדינתיים הקונבנציונליים של חצי המאה האחרונה. בעוד שהאיום מצד "הגשר היבשתי" האיראני פחת עם נפילת אסד, חוסר הניבוי של שחקני ג'יהאד מחייב עמדת הגנה גמישה ועשירת מודיעין. יכולתה של ישראל להסתגל למציאות חדשה זו תקבע את יציבות גבולה הצפוני בעשור הקרוב. שמירה על לגיטימציה בינלאומית לפעולות הגנה תוך טיפוח יציבות מקומית נותרה האתגר העליון עבור מקבלי ההחלטות בישראל בעידן שלאחר אסד.
בסופו של דבר, ביטחון צפון ישראל תלוי בשילוב של עוצמה צבאית וסבלנות אסטרטגית בעוד פנים סוריה מתייצב בתצורתו החדשה. על ידי העברת דרישות הביטחון שלה בצורה ברורה ושמירה על נוכחות מרתיעה, ישראל יכולה למנוע הקמת "חזית טרור" חדשה ברמת הגולן. המעבר מגבול בשליטת הבעת' לגבול בשליטת מיליציות רצוף סכנות, אך הוא גם מציע הזדמנות לאתחל את הדינמיקה האזורית באופן שידחק לשוליים את הקיצוניות. ערנות ומעורבות יזומה מול בעלי עניין מקומיים יהיו אבני היסוד של פרדיגמת הביטחון החדשה הזו.