הקריסה הפתאומית של משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 שינתה מן היסוד את הנוף הביטחוני של הלבנט, והותירה ואקום כוח אדיר בדרום סוריה. במשך למעלה מעשור, משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) בנו בקפידה רשת מתוחכמת של בסיסים צבאיים, מוצבי מודיעין ומיליציות מקומיות שנועדו לאיים על גבולה הצפוני של ישראל. עם התאדות השלטון המרכזי בדמשק, נכסים אלו הפכו למטרות עיקריות הן עבור כוחות המהפכה המקומיים והן עבור צה"ל. הכאוס שנוצר סיפק לישראל חלון אסטרטגי ייחודי לחיסול יזום של איומים ארוכי שנים שזכו קודם לכן להגנת הריבונות של המדינה הסורית.
בעקבות נפילת המשטר, העדיפות המיידית של מתכנני הביטחון בישראל הייתה נטרול מתקני "פרויקט הדיוק" האיראני ורשתות המנהרות הענפות שנבנו בסמוך לרמת הגולן. צה"ל פתח במבצעים נרחבים כדי להבטיח שנשק מתוחכם, הכולל טילים ארוכי טווח וטכנולוגיית כטב"מים מתקדמת, לא ייפול לידיהם של שחקנים לא-מדינתיים קיצוניים ולא יישאר תחת שליטה איראנית. מעבר זה סימן את סיום עידן "המערכה בין המלחמות" (מב"מ), והתקדמות לשלב של פירוק פיזי ישיר של הגשר היבשתי האיראני. השמדת אתרים אלו פגעה משמעותית ביכולתה של טהראן להקרין כוח ישירות אל פתחה של ישראל משטח סוריה.
התבססות היסטורית של משמרות המהפכה
מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, איראן השקיעה מיליארדי דולרים כדי להפוך את דרום סוריה לבסיס קדמי נגד מדינת ישראל. תחת הנהגתו של קאסם סולימאני המנוח, כוח קודס של משמרות המהפכה הקים את "פיקוד הדרום", מסגרת ששילבה פעילי חזבאללה עם מגויסים סורים מקומיים. תשתית זו לא הייתה צבאית בלבד; היא כללה מרכזים חברתיים ודתיים ששימשו להקצנה ולגיוס כפריים מקומיים עניים לוועדות "הגנה". עד שנת 2024, רשתות אלו הפכו לנטועות עמוק במחוזות דרעא וקוניטרה, תוך יצירת איום מתמיד של חדירות חוצות גבול וירי רקטי.
התשתית הקלה גם על הקמת "הגשר היבשתי", מסדרון יבשתי המשתרע מטהראן דרך בגדד לדמשק וביירות. נתיב זה אפשר זרימה רציפה של נשק מתקדם לחזבאללה בלבנון, תוך עקיפת הסגרים הימיים והאוויריים. דרום סוריה שימשה כצומת הסופי של שרשרת לוגיסטית זו, ואכלסה מחסנים מלאים בתחמושת מונחית GPS וטילים נגד טנקים. ההתבססות הייתה כה עמוקה שגם בתקופות של שקט יחסי, משמרות המהפכה המשיכו להרחיב את מוצבי איסוף המודיעין שלהם בנקודות אסטרטגיות המשקיפות על הגליל הישראלי, תוך אספקת נתונים בזמן אמת ל"ציר ההתנגדות" הרחב יותר.
עובדות מפתח בנוגע לתשתית
- "תיק הגולן" היה יחידה חשאית של חזבאללה שהופקדה על הקמת תשתית טרור בגולן הסורי, תוך שימוש בנכסים מקומיים לאיסוף מודיעין והוצאה לפועל של פיגועים.
- בסיסים אסטרטגיים איראניים, כמו מתקן אל-כיסווה מדרום לדמשק ובסיס חיל האוויר T-4 בחומס, שימשו כמוקדים העיקריים לשיגור כטב"מים ואחסון טילים.
- חטיבת "אימאם חוסיין", מיליציה במימון איראני המורכבת מאלפי לוחמים רב-לאומיים, פעלה ככוח משלוח רב-תכליתי ברחבי דרום סוריה עד לקריסת המשטר.
- ישראל ניצלה את הוואקום שאחרי אסד כדי לתפוס או להשמיד מאות נכסים צבאיים בעלי ערך רב, כולל סוללות הגנה אווירית ומתקני מחקר של נשק כימי שנשמרו בעבר על ידי המשטר.
ניתוח התפרקות רשת הפרוקסי
התפרקות משטר אסד הובילה למשבר מיידי עבור שלוחיה של איראן, שמצאו את עצמם ללא התמיכה הלוגיסטית והכיסוי המשפטי שסיפק הצבא הסורי. מיליציות מקומיות רבות, שהיו נאמנות בעבר לטהראן מסיבות כלכליות, ערקו במהירות לשלטונות המעבר החדשים או נמלטו מהאזור כליל. נטישה המונית זו חשפה את טבעה השברירי של אסטרטגיית "אחדות הזירות" של איראן, שנשענה על יציבותו של שותף אוטוקרטי מרכזי לשמירה על נוכחותה המבצעית. ללא הגנת המשטר, משמרות המהפכה נאלצו להסיג את יועציהם הבכירים, והותירו מאחור ציוד משמעותי שנתפס לאחר מכן על ידי כוחות המורדים או הושמד בתקיפות מדויקות של ישראל.
אנליסטים מ-מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב ציינו כי נפילת דמשק קטעה למעשה את מערכת העצבים המרכזית של הפעילות האיראנית בסוריה. אובדן הריבונות הטריטוריאלית הסורית פירושו שאיראן לא יכלה עוד לטעון לחסינות דיפלומטית עבור תנועותיה הצבאיות, מה שאפשר למעצמות אזוריות לפעול בנחישות רבה יותר נגד נוכחותה. יתרה מכך, ממשלת המעבר החדשה בסוריה הראתה עניין מועט בהמשך הברית עם "ציר ההתנגדות", והעדיפה לשאוף ללגיטימציה בינלאומית ולכספי שיקום כלכלי ממדינות המפרץ. שינוי גיאופוליטי זה בודד את חזבאללה, תוך ניתוק נתיב האספקה היבשתי העיקרי שלו ואילוצו להסתמך על נתיבים ימיים ואוויריים פגיעים יותר ויותר.
ההצלחה הטקטית של פירוק רשתות אלו ניכרת במצבו הנוכחי של אזור הגבול, שכעת נקי ברובו מהתצורות הצבאיות האיראניות המאורגנות. עם זאת, הסיכון של "תאים רדומים" נותר גבוה, שכן חלק מהאנשים שאומנו על ידי משמרות המהפכה נטמעו חזרה באוכלוסייה האזרחית. המודיעין הישראלי ממשיך לעקוב אחר שרידים אלו כדי למנוע הופעה מחודשת ואיטית של תאי טרור מקומיים. על פי דיווחים מ-Fox News, המבצעים הביטחוניים המתמשכים חיוניים כדי למנוע מהוואקום להתמלא על ידי גורמים עוינים אחרים, ולהבטיח שגבול דרום סוריה לא יהפוך לשטח הפקר וזירת היערכות לעימותים עתידיים.
חשיבות אסטרטגית עבור ישראל
הסרת איום הפרוקסי האיראני מדרום סוריה מהווה את אחד השינויים המשמעותיים ביותר בסביבה הביטחונית של ישראל במאה ה-21. במשך שנים, איום "חזבאללה על הגדר" הצריך ערנות מתמדת ונוכחות צבאית כבדה לאורך הגבול. פירוק "תיק הגולן" ופיקוד הדרום אפשר לצה"ל להקצות משאבים מחדש ולהתמקד באיומים מתהווים אחרים. יצירת אזור חיץ דה-פקטו, נקי מהשפעה איראנית, מעניקה לישראל את העומק האסטרטגי הדרוש כדי להגן על יישובי הצפון בצורה יעילה יותר ומפחיתה את הסבירות למלחמה רב-זירתית בתיאום טהראן.
במבט קדימה, האתגר העיקרי של ישראל יהיה להבטיח שהשלטונות הסוריים החדשים ישמרו על השליטה בדרום וימנעו את חזרת ההשפעה האיראנית באמצעות "כוח רך" או חדירה כלכלית. השמדת התשתית הצבאית היא ניצחון טקטי מרכזי, אך המטרה ארוכת הטווח היא ניתוק מוחלט של סוריה מהמסלול האיראני. על ידי תמיכה בסוריה יציבה, ריבונית ולא עוינת, ישראל יכולה לאבטח את גבולה הצפוני ולתרום לסדר אזורי מאוזן יותר. גורל התשתית האיראנית בסוריה משמש תזכורת חדה למגבלות של לוחמת פרוקסי אל מול קריסה של משטר מארח ויריב אזורי נחוש.