קריסתו הפתאומית של משטר בשאר אל-אסד בסוף שנת 2024 יצרה ואקום שלטוני משמעותי שהציב איום מיידי על הביטחון האזורי והבינלאומי. במוקד דאגות אלו עמד מצב תוכנית הנשק הכימי הענפה של הרפובליקה הערבית הסורית, אשר נוהלה במשך שנים על ידי יחידות צבאיות מובחרות ומוסדות מחקר חשאיים. ככל שפלגים חמושים ושחקנים שאינם מדינתיים ביססו את שליטתם בשטחים שהיו בעבר בידי הממשלה, הפך הסיכון שחומרים כימיים ייפלו לידיהן של קבוצות קיצוניות לסוגיה בעלת חשיבות עליונה עבור הקהילה הבינלאומית. אבטחת מאגרים אלו נותרה אתגר קריטי לייצוב האזור ולמניעת השימוש בנשק להשמדה המונית בעימותים עתידיים.
במשך למעלה מעשור, מלחמת האזרחים בסוריה לוותה במקרים מתועדים של שימוש בנשק כימי, אשר הדגישו את הקטלניות של הארסנל הבלתי קונבנציונלי של המשטר. למרות הסכם המסגרת מ-2013 בתיווך ארצות הברית ורוסיה, שהוביל להצטרפותה של סוריה לאמנת הנשק הכימי, דיווחים מאוחרים יותר של פקחים בינלאומיים הצביעו על כך שחלקים נרחבים מהתוכנית נותרו שלמים או שוקמו בחשאי. העברת השלטון מהמדינה הבעת'יסטית לממשלת מעבר בהובלת קבוצות אופוזיציה מגוונות, כולל היאת תחרור אל-שאם (HTS), הצריכה הערכה מחדש מהירה של פרוטוקולי האבטחה סביב אתרים בעלי סיכון גבוה אלו. הפיקוח הבינלאומי מתמקד כיום בהבטחה ששום ציוד ייעודי או כימיקלים רעילים לא יוסטו למטרות בלתי חוקיות.
מרכז המחקר והלימודים המדעיים (SSRC)
מרכז המחקר והלימודים המדעיים, המוכר בראשי התיבות הצרפתיים CERS, שימש כמרכז העצבים לפיתוח הנשק הכימי והביולוגי של סוריה במשך עשרות שנים. תחת כסות של מוסד מחקר אזרחי, ניהל CERS רשת של מתקנים ברחבי המדינה, כולל אתרים מרכזיים בג'מראיא, מסיאף וברזה. אתרים אלו היו אחראים על סינתזה של גזי עצבים כגון סארין ו-VX, כמו גם על הסבת תחמושת קונבנציונלית לחימוש כימי. בעקבות נפילת המשטר, הפכה אבטחת אנשי הסגל של CERS והנתונים הרגישים המאוחסנים במעבדותיהם לעדיפות מודיעינית עליונה עבור המעצמות המערביות והאזוריות המבקשות למנוע ייצוא של ידע טכני.
סוכנויות בינלאומיות עוקבות זה זמן רב אחר ה-SSRC בשל תפקידו ברכישת טכנולוגיות דו-שימושיות וחומרי מוצא באמצעות חברות קש ורשתות רכש בלתי חוקיות. על פי דיווחים של התאחדות בקרת הנשק, חוסר הוודאות סביב מתקנים אלו במהלך המעבר ב-2024 עורר חשש מפני "תפוצת ידע", מצב שבו מדענים עלולים להציע את שירותיהם לשחקנים עוינים שאינם מדינתיים או למדינות זרות. הבטחת הריסון של החומרים הפיזיים וההון האנושי הקשור ל-SSRC חיונית לפירוק קבוע של היכולות הכימיות של סוריה. המאמצים הנוכחיים כוללים תיעוד של המלאי הנותר ואבטחת ההיקף של מרכזי מחקר ידועים כדי למנוע ביזה על ידי מיליציות אופורטוניסטיות.
עובדות מרכזיות: מתקני אחסון ומחקר עיקריים
- מרכז המחקר ג'מראיא, הממוקם ליד דמשק, שימש כאתר מרכזי לפיתוח תחמושת כימית מתקדמת ומערכות לוחמה אלקטרונית.
- מתקן אל-ספירה בצפון סוריה היה היסטורית אחד מאתרי הייצור והאחסון הגדולים ביותר לגזי עצבים ורכיבים כימיים בינאריים.
- יחידה 450, זרוע עלית של הצבא הסורי, הופקדה באופן מסורתי על הובלה ופריסה של נשק כימי כדי להבטיח את שליטת המשטר.
- מתקן מסיאף היה יעד תדיר לתקיפות אוויריות שנועדו לפגוע ביכולתו של המשטר הסורי לייצר טילים מונחים מדויקים וחומרי מוצא כימיים.
- מאז סוף 2025, ה-OPCW וסוריה כוננו מחדש ניטור רציף לאימות השמדת המלאים הכימיים הנותרים.
איומי אבטחה ותפוצה לשחקנים שאינם מדינתיים
איום האבטחה העיקרי בעידן שלאחר אסד הוא הפוטנציאל של שחקנים שאינם מדינתיים, כולל שרידים של דאעש או קבוצות המזוהות עם אל-קאעידה, לתפוס חומרי מוצא כימיים או מערכות שיגור מאולתרות. בעוד שפלגים מרכזיים כמו HTS הצהירו בפומבי על כוונתם לאבטח אתרים אלו, נוכחותם של תאים קטנים ורדיקליים יותר יוצרת סיכון גבוה לגניבה או להעברה בלתי מורשית. אפילו כמות קטנה של גז עצבים כמו סארין, אם תחומש בסביבה עירונית, עלולה לגרום לאלפי נפגעים ולעורר משבר פליטים מאסיבי. יתרה מכך, היעדר מבנה פיקוד מרכזי בחלקים מהמדינה מקשה על אימות העובדה שכל המאגרים נספרים ומוגנים בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים.
בנוסף לקבוצות מאורגנות, הסחר הבלתי חוקי ברכיבים כימיים בשוק השחור מציב איום ארוך טווח על מאמצי מניעת התפוצה העולמיים. מבחינה היסטורית, שחקנים שאינם מדינתיים חיפשו יכולות כימיות לא רק לשימוש טקטי בשדה הקרב אלא גם בשל השפעתם הפסיכולוגית ככלי טרור. הפצת "פצצות מלוכלכות" או כימיקלים תעשייתיים כמו כלור נותרה דאגה מתמדת, שכן חומרים אלו קלים יותר לטיפול ולפריסה מאשר גזי עצבים בדרגה צבאית. סוכנויות מודיעין בינלאומיות פועלות כיום למעקב אחר תנועותיהם של מומחי נשק כימי ידועים כדי להבטיח שאינם נתונים לכפייה או מגויסים על ידי ארגונים קיצוניים הפועלים במדבר הסורי.
ביטחון לאומי ישראלי וקווים אדומים מנעתיים
עבור מדינת ישראל, אבטחת הארסנל הכימי של סוריה היא אינטרס ביטחוני לאומי חיוני המשפיע ישירות על אסטרטגיית הגבול הצפוני של צה"ל. גורמים ישראליים הזהירו שוב ושוב כי העברת נשק "שובר שוויון" לחיזבאללה או לשלוחי טרור אחרים היא קו אדום ברור המצדיק פעולה צבאית מנעתית. מדיניות זו, המכונה לעיתים קרובות "המערכה בין המלחמות" (מב"ם), כללה מאות מבצעים ממוקדים למניעת משלוח של אמצעי לחימה מתקדמים ורכיבים כימיים דרך שטח סוריה. קריסת הממשלה המרכזית בדמשק הצריכה ערנות מוגברת לאורך רמת הגולן כדי לנטר כל תנועה של חומרים רגישים לעבר גבול לבנון.
פיקוד העורף הישראלי ממשיך לשמור על רמת מוכנות גבוהה, תוך אספקת הציוד וההכשרה הדרושים לאוכלוסייה האזרחית למענה לאיומים בלתי קונבנציונליים. בעוד שהסיכון להתקפה כימית בהובלת מדינה פחת עם נפילת אסד, אופיים הבלתי צפוי של שחקנים שאינם מדינתיים מחייב עמדת הגנה חסונה וגמישה. כפי שצוין ב-ג'רוזלם פוסט, ישראל תומכת במאמצים בינלאומיים לפירוק מלא של תשתית הנשק הכימי של סוריה תחת פיקוח האו"ם. באמצעות עבודה עם שותפים גלובליים לאבטחת אתרים אלו, ישראל שואפת להבטיח ש"המורשת הרעילה" של המשטר הקודם תנוטרל ולעולם לא תשמש שוב לאיום על היציבות האזורית.
סיכום: הצורך האסטרטגי בפירוק נשק
אבטחת הנשק הכימי של סוריה אינה רק אתגר טכני אלא צורך אסטרטגי לעתיד המזרח התיכון. המעבר לעבר סוריה יציבה שלאחר סכסוך תלוי במידה רבה בפירוק מוצלח של יכולותיה הצבאיות הבלתי קונבנציונליות. כישלון בריסון חומרים אלו לא רק יסכן את העם הסורי אלא גם יספק מודל לשחקנים סוררים אחרים לחתירה ליכולות כימיות תוך הפרת החוק הבינלאומי. שיתוף פעולה מתמשך בין הרשויות הסוריות החדשות לבין פקחים בינלאומיים יהיה אבן הבוחן לשילובה מחדש של סוריה בקהילה הבינלאומית ולהשבת הנורמות האזוריות נגד לוחמה כימית.