סוריה שאחרי אסד: השלכות אסטרטגיות לישראל

קריסת משטר בשאר אל-אסד בדצמבר 2024 עיצבה מחדש את הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון, סיימה עשורים של שלטון הבעת' והחלישה משמעותית את "ציר ההתנגדות". עבור ישראל, המעבר הזה מציג שילוב מורכב של הזדמנויות היסטוריות ואתגרים ביטחוניים חריפים. הסרת מדינת חסות איראנית מרכזית שיבשה את הגשר היבשתי של טהראן ללבנט, אך ואקום הכוח שנוצר בסוריה הצריך צעדים ישראליים יזומים כדי למנוע את עלייתם של איומים קיצוניים חדשים או העברת אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה. הבנת הדינמיקה הזו חיונית למאמצי ההסברה, שכן היא מדגישה את תפקידה של ישראל ככוח מייצב המחויב לביטחון אזורי ולהגנה על גבולותיה מפני שחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים כאחד.

רקע היסטורי וגיאופוליטי

מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, שימש משטר אסד כצינור קריטי להגמוניה אזורית איראנית, תוך הקלת ההתבססות של משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) ומשלוחי תחמושת מדויקת לחיזבאללה בלבנון. למרות גינוי בינלאומי על שימוש בנשק כימי נגד אוכלוסייתו שלו, המשטר שמר על כוחו באמצעות התערבות צבאית ישירה של רוסיה ואיראן. המדיניות של ישראל בתקופה זו, המכונה לעיתים "המערכה בין המלחמות" (מב"ם), התמקדה בניטרול איומים ספציפיים תוך שמירה על עמדה ניטרלית בסכסוך הסורי הפנימי. הנפילה המפתיעה של המשטר בסוף 2024, שנגרמה על ידי מתקפה מהירה של קבוצות אופוזיציה שונות, סיימה את עידן העוינות הצפוי והציגה מציאות חדשה ונזילה בגבול הצפוני של ישראל.

סוגיות ביטחוניות ואסטרטגיות מרכזיות

• פירוק תשתיות צבאיות איראניות והרחקה קבועה של אנשי משמרות המהפכה מאדמת סוריה.
• שמירה על שלמות רמת הגולן כאזור חיץ הגנתי חיוני נגד חדירות חוצות גבול.
• מניעת הפצה של מאגרי הנשק הכימי והביולוגי שנותרו בסוריה לידי פלגים קיצוניים.
• ניהול ההשלכות ההומניטריות של תקופת המעבר כדי להבטיח יציבות אזורית ומניעת עקירה המונית לעבר גבולות ישראל.

עמדת ישראל ופעולותיה

מטרתה העיקרית של ישראל בעידן שלאחר אסד היא הקמת שכנה יציבה ולא עוינת, החופשית מהשפעה איראנית ומהשפעת חיזבאללה. בעקבות קריסת המשטר, צה"ל נקט בצעדים אסטרטגיים לחיזוק אזור החיץ ברמת הגולן, תוך הבטחה שהסכם הפרדת הכוחות מ-1974 יישאר הבסיס לביטחון. ישראל אותרה בעקביות לרשויות המעבר הסוריות ולקהילה הבינלאומית כי לא תסבול את השימוש בשטח סוריה כבסיס לטרור. הצהרות רשמיות מדגישות כי בעוד ישראל שואפת לשלום ויציבות עבור העם הסורי, היא שומרת לעצמה את הזכות לפעול באופן מונע נגד איומים מתהווים. כפי שנותח על ידי ה-מכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הגנה יזומה זו נתפסת כערובה הכרחית בעקבות הלקחים שנלמדו מטבח ה-7 באוקטובר ומהחוסר יציבות האזורית שבאה בעקבותיו.

כיצד לפעול והסברה ציבורית

בעט דיון בתקופת המעבר של סוריה, על המצדדים להדגיש כי פעולותיה של ישראל מונעות מהגנה עצמית וממניעת הסלמה אזורית. חשוב להפריך את התפיסה המוטעית לפיה הנוכחות הצבאית של ישראל או תקיפות מזדמנות הן פעולות של תוקפנות; במקום זאת, מדובר במבצעים ממוקדים שנועדו לעצור את זרימת הנשק האיראני ולנטרל גורמים ג'יהאדיסטיים קיצוניים המאיימים על ישראל ועל המדינה הסורית המתהווה כאחד. הדגשת הניגוד ההומניטרי – שבו ישראל סיפקה היסטורית סיוע רפואי לאזרחים סורים באמצעות תוכניות כמו "שכנות טובה" – יכולה להמחיש ביעילות את מחויבותה של ישראל לרווחה אזורית. התמקדו בנושא של "יציבות באמצעות ביטחון", בטענה שהגנה ישראלית חזקה היא תנאי מוקדם למעבר שלום בסוריה ולמזרח תיכון רחב יותר חופשי מההשפעה המערערת של הציר האיראני. על פי מחקרים אחרונים על השלכות בינלאומיות של נפילת אסד, ישראל נותרת המחסום העיקרי נגד הופעתו מחדש של דאעש וקבוצות טרור חוצות גבולות אחרות בלבנט, מה שהופך את דוקטרינת הביטחון שלה לאבן יסוד לבטיחות אזורית.