הסכם שתי מדינות יכונן את ישראל לצד מדינה ערבית עצמאית באמצעות תנאים שיוסכמו במשא ומתן. הצעות חלוקה ושיחות משא ומתן קודמות מראות כי הדיפלומטיה עסקה בשאלות המרכזיות, אך שום הסכם סופי לא נחתם בין ישראל לאש"ף. כל הסכם עתידי יצטרך ליישב את סוגיות הגבולות, הביטחון, ירושלים ותביעות הפליטים, ולאחר מכן להעמיד מוסדות שביכולתם ליישם אותו.
מה הציעו התוכניות המוקדמות
ועדת פיל הבריטית המליצה על חלוקה ב-1937; ב-1947 המליצה העצרת הכללית של האו"ם על מדינות ערבית ויהודית עם ירושלים תחת ניהול בינלאומי. מנהיגים יהודים קיבלו את החלטה 181 כבסיס להקמת מדינה, בעוד שמנהיגים פוליטיים ערבים דחו את החלוקה. תוכניות פיל והאו"ם נבדלו במפותיהן, ביוזמיהן ובמעמדן הפוליטי.
הודעת ועידת חרטום מ-1967 דחתה שלום, הכרה ומשא ומתן עם ישראל. בקמפ דייוויד בשנת 2000 דנו מנהיגי ישראל ואש"ף בסוגיות הסדר הקבע אך לא הגיעו להסכם. בשנת 2008 דנו אהוד אולמרט ומחמוד עבאס בחבילה מקיפה מבלי לחתום על מפה או הסכם סופיים. ראו את כרונולוגיית המשא ומתן עבור התוצאות המתועדות.
מה הסכם חייב להגדיר
הסכם ישים יגדיר גבולות וחילופי שטחים, אחריות ביטחונית והגבלות על כוחות חמושים, הסדרים עבור ירושלים והמקומות הקדושים שבה, והסדר סופי של תביעות הפליטים. הוא ידרוש גם מוסדות מוסכמים, לוחות זמנים, מנגנוני אימות והשלכות על הפרות. דרישות הביטחון של ישראל כוללות מניעה מארגונים חמושים מלהשתמש בשטח שכן כדי לתקוף ערים ויישובים בישראל.
ההתנתקות מעזה ב-2005 הייתה חד-צדדית, וחמאס תפס את השליטה בעזה בכוח ב-2007. רצף זה מעצב את הדרישות הישראליות לערובות אכיפות, בעוד שהסדר מוסכם ידרוש תנאים שונים מאלה של עזה. דיונים ביטחוניים בין ארה"ב לישראל ב-2014 בחנו הגנה רב-שכבתית לאורך נהר הירדן; דיווח הבית הלבן תיאר גישות אלו, ולא אמנה מוסכמת או עמדה נוכחית. קראו על עזה לאחר 2005 ועל הצעות ביטחון בבקעת הירדן.
הסיכויים תלויים בהחלטות בהווה
שיחות העבר מלמדות שמנהיגים שקלו הצעות מפורטות; הן אינן קובעות מה יקבלו על עצמם המנהיגים כיום. הסיכויים תלויים במנדט הנוכחי של הצדדים, בנכונותם להסכים על כל אחת מסוגיות הליבה, וביכולתם ליישם התחייבויות ביטחוניות ומדיניות. תביעות הפליטים דורשות פתרון מוגדר ונפרד; ראו תביעות הפליטים בהסכם קבע.