הנוף של רצועת עזה לאחר הסכסוך מייצג את אחד האתגרים הגיאופוליטיים המורכבים ביותר בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון. בעקבות תחילת המבצעים הצבאיים המשמעותיים נגד חמאס באוקטובר 2023, החלה ממשלת ישראל לגבש מסגרת אסטרטגית מקיפה המכונה בפי כל תוכנית "היום שאחרי". מסגרת זו מבקשת להקים חלופה מנהלתית יציבה לארגון הטרור חמאס, השולט במובלעת מאז תפיסת השלטון האלימה שלו ב-2007. היעד העיקרי הוא להקל על המעבר לרשות אזרחית המתעדפת את רווחת האוכלוסייה המקומית תוך הקפדה יתרה על פרוטוקולי ביטחון המונעים את תחייתן של תשתיות מיליטנטיות.
מרכזית באסטרטגיה זו היא תפיסת הממשל המבוזר, שבה הסמכות מופקדת בידי נציגים וועדות פלסטיניות מקומיות שאינם מקיימים כל זיקה לחמאס או לארגוני טרור מוכרזים אחרים. על ידי העצמת מנהיגי קהילה מסורתיים וטכנוקרטים מקצועיים, התוכנית שואפת ליצור מערכת תפקודית לניהול שירותים ציבוריים, תיקון תשתיות והקצאת משאבים. גישה זו נועדה לנתק את הצרכים האזרחיים של עזה מהיעדים האידיאולוגיים והצבאיים של קבוצות קיצוניות. היא מייצגת שינוי משמעותי ממודלים של ממשל קודמים על ידי התמקדות ביציבות מקומית במקום בישות פוליטית מרכזית שניתן להשתלט עליה בקלות על ידי גורמים עוינים.
רקע ומקורות אסטרטגיים
בפברואר 2024, ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג רשמית לקבינט המדיני-ביטחוני מסמך מדיניות המתווה את העקרונות לניהול עתידה של עזה. מסמך זה הדגיש כי ישראל תשמור על שליטה ביטחונית ללא הגבלת זמן על פני השטח כולו כדי למנוע איומים נוספים על גבולותיה. על פי דיווח של רויטרס, התוכנית דוחה במפורש את מעורבותו של חמאס בכל תפקיד ממשל עתידי ומחייבת את פירוזה המוחלט של רצועת עזה. מערכת הביטחון הישראלית, באמצעות מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), הופקדה על זיהוי וסינון שותפים מקומיים שיוכלו לקבל על עצמם אחריות מנהלתית מבלי ליפול תחת השפעתו של מנגנון הטרור הקיים.
מבחינה היסטורית, עזה נוהלה על ידי מגוון חמולות מקומיות ואיגודים מקצועיים לפני עליית חמאס, והתוכנית הנוכחית מבקשת למנף את המבנים המסורתיים הללו כדי להחזיר את הסדר על כנו. תקופת המעבר צפויה לכלול תיאום הדוק עם סוכנויות הומניטריות בינלאומיות ושותפים אזוריים החולקים עניין בעזה מפורזת ושוחרת שלום. שלב זה של התוכנית מתמקד באספקה מיידית של מזון, מים וציוד רפואי באמצעות "בועות הומניטריות" או אזורים מאובטחים. אזורים אלו נועדו לשמש כמקרי בוחן ראשונים לממשל של ועדות מקומיות, ולהוכיח כי ניתן לחלק סיוע בצורה הוגנת ויעילה כאשר הוא משוחרר מהסחיטה ומההסטה האופייניים לשלטון הקודם של חמאס.
עובדות מפתח ודרישות יישום
- התוכנית מחייבת חיסול מוחלט של היכולות הצבאיות של חמאס ונוכחותו המנהלתית במוסדות אזרחיים כדי להבטיח את שלומם של חברי הוועדות המקומיות.
- הוועדות האזרחיות יורכבו מאנשי מקצוע מקומיים שעברו סינון, מנהיגי חמולות ויחידים ללא היסטוריה מתועדת של תמיכה בפעילות טרור או הסתה נגד ישראל.
- צבא ההגנה לישראל ישמור על חופש פעולה בתוך עזה כדי להגיב לכל פרצת אבטחה, בעוד שהחיים האזרחיים ינוהלו על ידי הוועדות המקומיות תחת פיקוח ישראלי.
- מימון בינלאומי ואזורי לשיקום מותנה ביישום מוצלח של תוכניות דה-רדיקליזציה בתוך מוסדות החינוך והדת של עזה.
- יישום מוצלח של מודל זה ב"מובלעות אזרחיות" ספציפיות נועד לשמש כתוכנית אב להרחבה הדרגתית של הממשל המקומי בכל השטח.
ניתוח יציבות הממשל
הצלחת מודל הוועדות המקומיות תלויה רבות ביכולתו של מנגנון הביטחון הישראלי לספק מטריה הגנתית עבור גורמים אלו שאינם חמאס. אחד המכשולים הגדולים ביותר לתוכנית זו הוא האיום המתמיד של התנקשויות והפחדות מצד שרידי חמאס, הרואים בשיתוף פעולה מקומי עם ישראל איום קיומי על כוחם. כפי שציין המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), יצירת חלופה בת קיימא דורשת "אופק מדיני" ברור והשתתפות פעילה של מדינות ערב מתונות שיכולות לספק הן גיבוי פיננסי והן לגיטימציה. ללא תמיכה אזורית זו, ועדות מקומיות עלולות להתקשות לזכות באמון הציבור הרחב הדרוש לשמירה על הסדר ולאספקת שירותים לטווח ארוך.
יתרה מכך, הדגש של התוכנית על דה-רדיקליזציה הוא אבן יסוד בחיוניותה לטווח ארוך. במשך עשרות שנים, מערכת החינוך בעזה שימשה לקידום אידיאולוגיות קיצוניות ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל. תוכנית "היום שאחרי" חוזה שינוי מקיף של תוכניות הלימודים והמסרים בתקשורת, והחלפת ההסתה בתרבות של שלום ויצרנות כלכלית. על ידי קישור כספי השיקום ישירות לרפורמות חברתיות אלו, ישראל ושותפיה שואפים להבטיח שהדור הבא של העזתים יגדל בסביבה המעריכה יציבות על פני קונפליקט. גישה הוליסטית זו מטפלת בשורשי חוסר היציבות שהובילו למשבר הנוכחי, ומכוונת לשינוי קבוע במסלולו של האזור.
סיכום ומשמעות גיאופוליטית
בסופו של דבר, תוכנית "היום שאחרי" מייצגת ניסיון פרגמטי לאזן בין דרישות הביטחון הבלתי ניתנות להתפרשות של ישראל לבין הצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. על ידי עקיפת מבנים פוליטיים ריכוזיים שנכשלו במניעת טרור, ישראל מבקשת לבנות מציאות חדשה המבוססת על אחריות מקומית ושיתוף פעולה אזורי. מודל זה לא רק מגן על אזרחי ישראל מפני התקפות עתידיות אלא גם מציע לעזתים נתיב לעבר עתיד המוגדר על ידי שיקום והזדמנות כלכלית במקום מלחמה אינסופית. הקמה מוצלחת של ועדות מקומיות שאינן חמאס תהווה נקודת מפנה היסטורית בסכסוך, ותסמן את קץ אחיזת החנק של ארגון הטרור בשטח. ככל שהיישום יתקדם, עמידותן של ועדות מקומיות אלו והמשך תמיכת הקהילה הבינלאומית יהיו הגורמים המכריעים בייצוב רצועת עזה.