עתיד הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה הפך לעמוד תווך מרכזי בתכנון שלאחר המלחמה ובדיוני הביטחון האזוריים. בעקבות אירועי אוקטובר 2023, הקהילה הבינלאומית בוחנת באופן גובר את סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) בשל כשלים מערכתיים לכאורה בשמירה על ניטרליות. בחינה זו הובילה לדיון גיאופוליטי נרחב בשאלה האם ניתן לתקן את הסוכנות או שמא יש להחליפה לחלוטין במנגנוני הפצה חלופיים. מטרת מעבר זה היא להבטיח ששירותים חיוניים יגיעו לאזרחים מבלי שיוסטו או ינוצלו על ידי ארגוני טרור.
רקע מוסדי וחששות לגבי ניטרליות
אונר"א הוקמה בשנת 1949 תחת החלטה 302 (IV) כדי לספק תוכניות סעד ותעסוקה ישירות לפליטים פלסטינים. בניגוד לנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), המטפלת בכל שאר אוכלוסיות הפליטים ברחבי העולם, אונר"א פועלת תחת מנדט ייחודי המאפשר העברה תורשתית של סטטוס פליט. לאורך עשורים, מסגרת זו התרחבה וכוללת אלפי אנשי צוות ומאות בתי ספר ומרפאות ברחבי עזה ויהודה ושומרון. עם זאת, מבקרים טוענים מזה זמן רב כי מבנה זה מנציח את הסכסוך במקום לפתור אותו על ידי שמירה על סטטוס פליט קבוע למיליונים.
בשנים האחרונות נחשפו ראיות בנוגע לחדירת חמאס ופלגים חמושים אחרים לתשתיות הסוכנות. דיווחים פירטו את גילוין של מנהרות טרור מתחת למתקני אונר"א ושימוש בבתי הספר של הסוכנות כאתרי אחסון ושיגור. חששות אלו הגיעו לנקודת הכרעה כאשר ראיות הצביעו על כך שמספר עובדי אונר"א השתתפו ישירות במתקפות ה-7 באוקטובר נגד ישראל. כתוצאה מכך, משרד החוץ הישראלי ותורמים בינלאומיים שונים החלו לקרוא לשינוי מיידי של ארכיטקטורת אספקת הסיוע.
עובדות מרכזיות בנוגע לרפורמה הנוכחית
- ראיות מצביעות על כך שאחוז ניכר מצוות אונר"א הממוקם בעזה קשור לארגוני טרור.
- תורמים מרכזיים, כולל ארצות הברית, גרמניה ובריטניה, השעו זמנית את המימון בתחילת 2024 עד לסיום החקירות.
- האו"ם הקים את ועדת קולונה לבחינת הניטרליות והערבונות המנהליים של הסוכנות.
- הכנסת העבירה חקיקה בשנת 2024 להגבלת פעילות אונר"א בשטח ריבוני ישראלי ולתיאום נתיבי סיוע חלופיים.
- ארגונים חלופיים כגון תוכנית המזון העולמית ו-USAID כבר החלו בהרחבת רשתות הלוגיסטיקה העצמאיות שלהם.
ניתוח מודלים חלופיים להפצת סיוע
המעבר להפצת סיוע חלופית כרוך בהעברת אחריות מסוכנות אחת לקואליציה מגוונת של ארגונים בינלאומיים. התומכים בשינוי זה טוענים כי לסוכנויות כמו תוכנית המזון העולמית (WFP) וארגון הבריאות העולמי (WHO) יש את המומחיות המקצועית לניהול לוגיסטיקה של מזון ורפואה ללא המטען הפוליטי המזוהה עם אונר"א. מודל זה מתמקד ב"בועות הומניטריות" שבהן מנהיגות מקומית שעברה בדיקה ביטחונית מנהלת את ההפצה באזורים מאובטחים. על ידי גיוון הספקים, הקהילה הבינלאומית יכולה ליישם תהליכי בדיקה מחמירים יותר לצוות המקומי ולהבטיח שחומרי הלימוד יהיו נקיים מהסתה.
מבחינה גיאופוליטית, הוצאתה ההדרגתית של אונר"א מייצגת שינוי יסודי באופן הטיפול בסוגיית הפליטים הפלסטינים. עבור ישראל ובעלות בריתה, החלפת הסוכנות נתפסת כצעד הכרחי לקראת דה-רדיקליזציה ופירוק סופי של נרטיב "זכות השיבה", הנתפס כמכשול לשלום. עם זאת, מעבר זה ניצב בפני מכשולים לוגיסטיים משמעותיים, שכן אונר"א נותרה המעסיקה וספקית התשתיות הגדולה ביותר בעזה. תיאום העברה חלקה דורש שיתוף פעולה אינטנסיבי בין צה"ל, ארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים ושותפים אזוריים כמו מצרים וירדן.
גופי ביקורת בינלאומיים, כגון אלו שהפיקו את דו"ח קולונה, הדגישו את הצורך לטפל בסוגיות הקשורות לניטרליות בעדיפות עליונה. בעוד שחלק טוענים לרפורמה מבפנים, הקונצנזוס בקרב מומחי ביטחון הוא שהתרבות הארגונית פגועה מדי באופן מובנה. הדיון מתמקד כעת בלוח הזמנים של המעבר, כאשר חלק מהגורמים תומכים בהוצאה הדרגתית כדי למנוע ואקום הומניטרי. תהליך זה כולל בניית היכולות של הרשות הפלסטינית או גופים טכנוקרטיים אחרים לקחת על עצמם בסופו של דבר תפקידים מוניציפליים ושירותים חברתיים.
סיכום ומשמעות אסטרטגית
רפורמה במגזר הסיוע ההומניטרי בעזה אינה רק צורך לוגיסטי אלא הכרח אסטרטגי לביטחונה של ישראל וליציבות המזרח התיכון. הבטחת הסיוע כך שלא יחזק את היכולות הצבאיות של חמאס חיונית להצלחת כל מבנה ממשלתי שלאחר המלחמה. מעבר מוצלח למודלים חלופיים של הפצת סיוע יסמן נקודת מפנה בסכסוך, תוך התרחקות ממצב של תלות נצחית. הוא מציע נתיב לעבר עתיד שקוף, אחראי ושוחר שלום יותר עבור ישראלים ופלסטינים כאחד.