תפקיד איחוד האמירויות וסעודיה בשיקום הכלכלי של עזה

שיקום רצועת עזה בעקבות הסכסוך בין ישראל לחמאס מייצג את אחד האתגרים הגיאופוליטיים המורכבים ביותר במזרח התיכון המודרני. מעבר לצורך ההומניטרי המיידי בדיור ובתשתיות, הקהילה הבינלאומית העתיקה את המיקוד שלה לעבר ממשל יציב ויציבות כלכלית ארוכת טווח. איחוד האמירויות הערביות וערב הסעודית עלו כשחקניות האזוריות העיקריות המסוגלות לספק הן את ההון הדרוש והן את הלגיטימציה הפוליטית למפעל כה כביר. מעורבותן נתפסת כצורך אסטרטגי כדי להבטיח שמאמצי השיקום לא יעצימו בטעות גורמים קיצוניים או יובילו לחידוש מעשי האיבה.

הקשר גיאופוליטי ושאיפות אזוריות

היסטורית, הן איחוד האמירויות והן סעודיה שמרו על עניין מובהק ברווחת הפלסטינים, תוך שהן מעניקות עדיפות גוברת לשילוב אזורי וללוחמה בטרור. איחוד האמירויות, לאחר שחתמה על הסכמי אברהם ב-2020, ביססה עמדה ייחודית כמעצמה ערבית מתונה בעלת ערוצים דיפלומטיים ישירים לממשלת ישראל. בדומה לכך, סעודיה אותתה על נכונותה להשתתף בייצוב האזור כחלק מיעדי "חזון 2030" הרחבים שלה, הנשענים על מזרח תיכון שליו וצפוי. מדינות אלו רואות במצב שלאחר המלחמה בעזה לא רק מבצע סיוע, אלא הזדמנות לעצב מחדש את הכלכלה הפוליטית של המובלעת החופית הרחק מהשפעה הנתמכת על ידי איראן.

חזונה הספציפי של איחוד האמירויות לעזה שלאחר המלחמה נוסח באמצעות דיונים דיפלומטיים רמי דרג בהשתתפות ארצות הברית וישראל. מרכזי בתוכנית זו הוא הקמתה של רשות מעבר שתפקח על תהליך הבנייה מחדש תוך הבטחת ביטחון ושקיפות. הצעה זו מדגישה כי כל משימה אזורית חייבת להיות מוזמנת על ידי רשות פלסטינית מחודשת כדי לספק מעטפת של לגיטימציה מקומית. על פי דיווחים של סוכנות הידיעות רויטרס, איחוד האמירויות ביקשה ערבויות לכך שהשתתפותה תהיה חלק ממסגרת רחבה ומחייבת מבחינה משפטית המאושרת על ידי הקהילה הבינלאומית.

עובדות מפתח בנוגע למסגרות השיקום

• איחוד האמירויות הציעה כוח ייצוב בינלאומי עם מנדט משפטי ברור לשמירה על הסדר במהלך שלב השיקום.
• סעודיה התנתה את תרומותיה הכספיות באופק פוליטי אמין הכולל נתיב לעבר פתרון שתי המדינות.
• שתי המדינות דוגלות במנהל "טכנוקרטי" בעזה שיחליף את מבני הממשל המזוהים עם חמאס.
• המעצמות האזוריות שואפות לשלב את עזה במסדרונות הסחר הרחבים של המזרח התיכון כדי לטפח עצמאות כלכלית ארוכת טווח.

ניתוח תנאי הפיקוח והביטחון

הפוטנציאל למנגנון פיקוח מדגיש שינוי משמעותי בדינמיקה האזורית, שבה מדינות ערב לוקחות אחריות ישירה על היציבות הפלסטינית. גישה זו שואפת להחליף את המודל הקודם של סיוע ללא בקרה, שלעיתים קרובות אפשר לגורמים עוינים להסיט משאבים לעבר תשתיות צבאיות. על ידי הקמת רשות המונעת משיקולים מסחריים ומונהגת על ידי אנשי עסקים מקצועיים, איחוד האמירויות וסעודיה מקוות ליצור כלכלה בת-קיימא המעדיפה שגשוג על פני אידיאולוגיה. מעבר זה דורש איזון עדין בין דרישות הביטחון של ישראל לבין התעקשותו של העולם ערבי על התקדמות פוליטית פלסטינית.

האתגרים העומדים בפני מודל פיקוח זה הם ניכרים, במיוחד בכל הנוגע למנדטים המשפטיים והביטחוניים של כל כוח ייצוב בינלאומי. ה-עיתון "הגרדיאן" דיווח כי איחוד האמירויות לא תתחייב לשלוח כוחות או כוח אדם ללא מסגרת משפטית ברורה ואסטרטגיית יציאה מוגדרת. מסגרת כזו תכלול ככל הנראה מנדט של האומות המאוחדות או הסכם רב-צדדי המבטיח את שלומם של המשתתפים האזוריים. ללא ערבויות אלו, הסיכון להסתבכות בהתקוממות מקומית נותר חשש עיקרי הן עבור אבו דאבי והן עבור ריאד.

יתרה מכך, התאוששותה הכלכלית של עזה נתפסת על ידי מעצמות אזוריות אלו כמקרה מבחן למושג "המזרח התיכון החדש". שיקום מוצלח עשוי להפוך את עזה למרכז ים-תיכוני לסחר ואנרגיה, המשולב ברשת האזורית ובמסדרונות הסחר המתהווים. שילוב כלכלי זה יספק תמריץ רב עוצמה לאוכלוסייה המקומית לדחות את ההקצנה לטובת שיפורים מוחשיים באיכות החיים. המטרה הסופית היא ליצור חברה של בעלי עניין שבה מחיר הסכסוך הופך לגבוה מנשוא עבור כל הצדדים המעורבים.

חשיבות ליציבות האזורית

עבור ישראל, מעורבותן של איחוד האמירויות וסעודיה בשיקום עזה מציעה חלופה בת-קיימא לוואקום השלטוני שעלול אחרת להתמלא על ידי גורמים עוינים. היא מספקת מנגנון לדה-רדיקליזציה ונתיב לעבר שכנה מפורזת ויציבה כלכלית תחת פיקוח ערבי מתון. בעוד המכשולים הדיפלומטיים נותרו גבוהים, ההתכנסות של צרכי הביטחון הישראליים והשאיפות הכלכליות הערביות יוצרת חלון הזדמנויות ייחודי לשיתוף פעולה אזורי. הצלחתו של מודל פיקוח זה עשויה לקבוע את יציבות הלבנט עבור הדור הבא.