גישת יהודים לכותל המערבי ולמקומות הקדושים ליהדות בעיר העתיקה נאסרה לחלוטין בתקופת השלטון הירדני במזרח ירושלים, מ-1948 ועד יוני 1967. הסכם שביתת הנשק מ-1949 חייב את ישראל וירדן להסדיר גישה חופשית למקומות הקדושים, אך סעיף זה לא יושם מעולם. גישת יהודים לכותל חודשה רק לאחר שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.
איסור גישה זה פגע בכותל המערבי, בבתי כנסת, בבית העלמין בהר הזיתים ובמוסדות התרבות והמדע היהודיים בהר הצופים. הדבר היווה חלק בלתי נפרד מן החלוקה המתוארת בסקירה הכללית של ירושלים תחת שלטון ירדן.
מה שהבטיח הסכם שביתת הנשק
סעיף 8 בהסכם שביתת הנשק הכללי בין ישראל לירדן, שנחתם ברודוס ב-3 באפריל 1949, קבע הקמת ועדה מיוחדת לגיבוש הסדרים לגישה חופשית למקומות הקדושים ולמוסדות התרבות, לשימוש בבית העלמין בהר הזיתים ולחידוש הפעילות התקינה במוסדות בהר הצופים. הנוסח המלא של ההסכם מפרט הסדרים אלה. הם נועדו לשמש צעדים מעשיים ליישום לאחר סיום הלחימה, ולא היוו הצהרה על כך שהגישה כבר חודשה בפועל.
התנאים לא יושמו. בשנת 1950 דיווחו דיפלומטים אמריקאים כי השיחות עם ירדן המשיכו להתמקד בסוגיית הגישה לעיר העתיקה ולהר הצופים. דוחות מחלקת המדינה מתעדים את המשא ומתן שלא נשא פרי. כתוצאה מכך, נמנע מיהודים ישראלים להגיע אל הכותל המערבי, ששכן בתוך העיר העתיקה שהוחזקה בידי ירדן.
הגישה לאתרים יהודיים נוספים
ההגבלות לא הוגבלו לכותל בלבד. יהודים לא הורשו לפקוד את בית העלמין בהר הזיתים, והאוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה בהר הצופים לא יכלו לפעול כסדרם. סעיף 8 כלל במפורש את בית העלמין ואת המוסדות שעל הר הצופים. מברק דיפלומטי אמריקאי מ-1962 מתעד מחלוקת מתמשכת סביב עבודות בנייה ירדניות בבית העלמין ותלונה ישראלית על כך שירדן אינה עומדת בהתחייבויותיה לגישה חופשית. המברק בספרייה היהודית הווירטואלית מביא את התכתובת של הממשל האמריקאי.
בנובמבר 1949 קבעה גם הצהרה נפרדת של ועדת הפיוס של האו"ם כי מדינות המפעילות סמכות על מקומות קדושים יבטיחו כניסה ומעבר לאנשי דת, עולי רגל ומבקרים ללא הבדל לאום או דת, בכפוף לשיקולי ביטחון. ההצהרה על המקומות הקדושים מעגנת עיקרון זה. אולם המציאות בירושלים שתחת שלטון ירדן לא אפשרה ליהודים גישה לאתריהם המקודשים.
חידוש הגישה ב-1967
ישראל שחררה את העיר העתיקה ביוני 1967, ובכך תמה תקופה בת 19 שנה שבה הורחקו יהודים מן הכותל ומשאר האתרים היהודיים שהיו תחת שלטון ירדן. הסקירה ההיסטורית של הכנסת מתארת את שנות חלוקת העיר ואת כיבוש העיר העתיקה במהלך מלחמת ששת הימים. על הגבול הפיזי שהפריד בין התושבים והגביל את התנועה, קראו בדף על קו שביתת הנשק. בתי הכנסת ובית העלמין של הרובע היהודי נסקרים בתיעוד בתי הכנסת שנהרסו.
התוצאה הייתה נתק ממושך בתפילה היהודית באתר המזוהה ביותר עם עבודת האל היהודית בירושלים. משפחות שהתפללו ליד הכותל לפני המלחמה לא יכלו לשוב אליו במשך כל שנות השלטון הירדני. ההרחקה פירושה היה גם שהרובע היהודי ההיסטורי והמקומות המקודשים שנותרו בו היו חסומים לחלוטין בפני מבקרים יהודים מישראל.