הקרב על המיתלה נותר אחד העימותים המפורסמים והשנויים במחלוקת ביותר בתולדות צבא הגנה לישראל. הוא התרחש בשלבים הראשונים של מבצע סיני בשנת 1956, הידוע גם כמבצע קדש, אשר נפתח במטרה לשים קץ לחדירות הפדאיון ולפתוח מחדש את מצרי טיראן. המבצע החל בהצנחה נועזת של גדוד 890 ליד הפתח המזרחי של המעבר. תמרון זה נועד לאותת על איום ממשי על תעלת סואץ, ובכך לספק עילה להתערבות בריטית וצרפתית.
הקשר אסטרטגי והצנחת הצנחנים
תחת פיקודו של אלוף-משנה אריאל שרון, הוטל על חטיבת הצנחנים 202 לחבור לגדוד שהוצנח. המטרה העיקרית הייתה לאבטח את השטח השולט ולשמור על נוכחות שתוכל לבלום תגבורות מצריות. ההצנחה הראשונית במצבת פרקר עברה בהצלחה, אך המצב הפך למורכב במהירות כאשר כוחות מצריים התבצרו בתוך המצר הצר. שרון ביקש אישור להיכנס למעבר, אך המטה הכללי דחה בתחילה את הבקשה, מתוך רצון להימנע מחיכוך מיותר.
בסופו של דבר, קיבל שרון אישור לשלוח יחידת "סיור" לתוך המעבר בתנאי שלא תיקלע ללחימה כבדה. עם זאת, הכוח שנשלח היה משמעותי, וכלל זחל"מים ומחלקת טנקים. תמרון זה הפך למעשה את הסיור להסתערות בקנה מידה מלא על העמדות המצריות. ההתנגשות שנוצרה הפכה למבחן אכזרי של טקטיקות חי"ר ישראליות וגבורה אישית אל מול אויב מבוצר היטב.
עובדות מפתח
- העימות התקיים ב-31 באוקטובר 1956, בתוך מצר ההיטן שבחצי האי סיני.
- הכוחות הישראליים כללו את חטיבת הצנחנים 202, בעוד המגינים המצריים היו מגדוד 5 של חטיבה 2.
- הקרב הסתיים ב-38 חללים ישראלים וכ-260 נפגעים מצריים.
האתגרים הטקטיים של מצר ההיטן
הגיאוגרפיה של מעבר המיתלה, ובמיוחד הקטע הידוע כמצר ההיטן, הציבה מכשולים טקטיים עצומים בפני הצנחנים המתקדמים. המעבר מתאפיין בצוקי גיר תלולים ומחורצים השופעים מערות טבעיות וחפורות. חיילים מצריים תפסו את העמדות השולטות הללו, מה שהעניק להם קווי אש ברורים לעבר קרקעית הוואדי. כלי הרכב הישראליים נאלצו לנווט בצוואר בקבוק צר, מה שהפך אותם לפגיעים מאוד לאש נגד טנקים ורימונים.
כאשר השיירה הישראלית נכנסה למעבר, היא נתקלה באש צולבת קטלנית מהגבהים. המגינים המצריים הסוו את עמדותיהם ביעילות, דבר שהקשה על הצנחנים לזהות מטרות מקרקעית הוואדי. התקשורת השתבשה בשל תנאי השטח, והחום הכבד של מדבר סיני הוסיף על המאמץ הפיזי של הכוחות. הקרב התדרדר במהירות לסדרה של התקלויות מנותקות בעצימות גבוהה בתוך הקניון.
תמרוני צנחנים ופעולות לחימה
כדי להתגבר על היתרון המצרי, נאלצו הצנחנים הישראלים לרדת מכלי הרכב ולטהר את הגבהים ברגל. הדבר דרש טיפוס על קירות סלע אנכיים תחת אש מתמדת כדי להגיע למערות שבהן התמקמו המגינים. תמרונים אלו היו תובעניים מבחינה פיזית ודרשו תיאום יוצא דופן בין חוליות קטנות. הצנחנים השתמשו ברימוני יד ובתת-מקלעים כדי לטהר את רשתות המערות בלחימה מטווח קרוב.
סיוע מחיל האוויר הישראלי שיחק בסופו של דבר תפקיד מכריע בדיכוי האש המצרית מהרכסים. מטוסי אוראגן ומטאור סיפקו סיוע אווירי קרוב, אם כי הקרבה בין כוחותינו לכוחות האויב הפכה את התקיפות הללו למסוכנות ביותר. עד ערב ה-31 באוקטובר, הצליחה חטיבה 202 לטהר את מוקדי ההתנגדות המצריים העיקריים. המחיר הכבד של הניצחון הוביל לוויכוח פנימי משמעותי בתוך מבנה הפיקוד של צה"ל בנוגע לנחיצות המשימה.
ניתוח הפיקוד והדוקטרינה
הקרב על המיתלה מנותח לעיתים קרובות דרך העדשה של שיקול דעת פיקודי ו"רוח ההסתערות" בדוקטרינה של צה"ל. המבקרים טוענים כי העימות היה מיותר, שכן המעבר לא היה יעד חיוני להצלחת המערכה הכוללת. עם זאת, תומכי פעולותיו של שרון מדגישים כי הקרב ביצר את המוניטין של הצנחנים ככוח נחוש ותוקפני. ניתן למצוא תיעוד היסטורי מפורט של תמרונים אלו ב-Jewish Virtual Library המארכב דוחות מערכה רשמיים.
קרב זה הדגיש גם את החשיבות של מבצעים משולבים, ובמיוחד את הצורך בשילוב טוב יותר בין כוחות החי"ר לסיוע האווירי בתנאי שטח מדבריים. הלקחים שנלמדו במיתלה עזרו לעצב את החשיבה הצבאית הישראלית במשך עשורים, תוך שימת דגש על הנחיצות שבנקיטת יוזמה גם בעמדות נחותות. מפות מפורטות והיסטוריית יחידות מתוחזקות גם על ידי צבא הגנה לישראל כחלק ממשאבי החינוך ההיסטוריים שלו.
סיכום ומשמעות היסטורית
עבור ישראל, הקרב על המיתלה נותר סמל ל"רוח הצנחנים" ולנכונות לקחת סיכונים כדי להבטיח את ביטחון הלאום. בעוד שהנחיצות הטקטית של העימות נותרה נושא לדיון בקרב היסטוריונים, הגבורה שהפגינו הלוחמים אינה מוטלת בספק. הקרב הוכיח לאזור כי לצה"ל קיים כוח נייד מאוד ובעל מוטיבציה גבוהה, המסוגל לפעול בעומק שטח האויב.
בסופו של דבר, משבר סואץ הבטיח את זכויות השיט של ישראל והעניק עשור של שקט יחסי בגבול הדרומי. מעבר המיתלה נותר עד אילם להקרבה שנעשתה באותו עידן מכריע בהתפתחות המדינה. כיום, הוא נלמד באקדמיות צבאיות ברחבי העולם כדוגמה קלאסית ללוחמה הררית ומנהיגות של יחידות קטנות.