פרוטוקול סבר מייצג את אחד הפרקים המשמעותיים אך החשאיים ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית של המזרח התיכון. ההסכם, שנחתם בווילה פרטית בפרברי פריז באוקטובר 1956, קבע מסגרת לשיתוף פעולה צבאי משולש בין ישראל, צרפת והממלכה המאוחדת. הסכם זה נולד בעקבות המתיחות האזורית הגוברת לאחר הלאמת תעלת סואץ על ידי מצרים ועמדתה העוינת המוקצנת כלפי ישראל. באמצעות יישור קו של יעדיהן האסטרטגיים, ביקשו שלוש המדינות לתת מענה לחששותיהן הביטחוניים והכלכליים באמצעות מערכה מתואמת.
הקשר היסטורי ורקע
כדי להבין את הפרוטוקול, יש לבחון את האקלים הגיאופוליטי של אמצע שנות ה-50. נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, התבלט כמנהיג הפאן-ערביות, וקידם מדיניות שאיימה הן על האינטרסים הקולוניאליים המערביים והן על ביטחון ישראל. עסקת הנשק הצ'כית ב-1955 הציפה את מצרים בנשק סובייטי, שינתה משמעותית את מאזן הכוחות האזורי ועוררה בירושלים חששות מפני פלישה קרובה. במקביל, תמיכתה של מצרים בפשיטות הטרור של הפדאיון והמצור הבלתי חוקי על מצרי טיראן בפני שיט ישראלי יצרו מצב ביטחוני בלתי נסבל.
חנק ימי זה איים על השער היחיד של ישראל למזרח ועיכב את הפיתוח הכלכלי ואת ביטחון האנרגיה של המדינה. עבור בריטניה וצרפת, הלאמת תעלת סואץ על ידי נאצר ביולי 1956 הייתה קריאת תיגר ישירה על שליטתן בנתיב סחר עולמי חיוני. הן ראו בצעד זה הפרה של הסכמים בינלאומיים ואיום על יציבות האזור כולו. תלונות משותפות אלו סיפקו את היסוד לברית סודית שביקשה להשיב את הסטטוס קוו על כנו באמצעות כוח.
פגישת סבר הסודית
המשא ומתן החשאי התקיים בין ה-22 ל-24 באוקטובר 1956, בווילה בעיר סבר שבצרפת. המשלחת הישראלית כללה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל משה דיין ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. אליהם הצטרפו שר החוץ הצרפתי כריסטיאן פינו והנציג הבריטי פטריק דין. מפגש רם דרג זה נערך בסודיות מוחלטת כדי למנוע השלכות דיפלומטיות מצד ארצות הברית או האומות המאוחדות.
בן-גוריון היסס בתחילה לגבי השותפות, מחשש שבריטניה עלולה לנטוש את ישראל או שהמבצע יהיה חסר עילה אמינה. הוא דרש מסמך חתום כדי להבטיח שצרפת ובריטניה יעמדו בהתחייבויותיהן הצבאיות. הצרפתים פעלו כמתווכים, ובסופו של דבר סייעו בגיבוש תוכנית שסיפקה את הכיסוי הפוליטי הדרוש לכל הצדדים המעורבים. קונצנזוס זה הוביל לניסוח הפרוטוקול, שפירט את השלבים הספציפיים של המערכה הצבאית הקרובה.
עובדות מפתח של ההסכם
- ישראל הסכימה לפתוח במבצע צבאי רחב היקף בחצי האי סיני, תוך התקדמות לעבר אזור תעלת סואץ כדי ליצור עילה להתערבות.
- בריטניה וצרפת התחייבו להוציא אולטימטום רשמי הדורש הן מהכוחות המצריים והן מהכוחות הישראליים לסגת מסביבתה המיידית של התעלה.
- התוכנית קבעה כי עם סירובה של מצרים לאולטימטום, המעצמות האירופיות יפתחו במתקפה אווירית וינחיתו כוחות לכיבוש התעלה באמתלה של שמירת שלום.
ניתוח אסטרטגי של הברית
פרוטוקול סבר הפגין מפגש אינטרסים נדיר בין מדינה יהודית צעירה לבין שתי מעצמות קולוניאליות אירופיות דועכות. עבור ישראל, ההסכם לא עסק רק בתעלה, אלא בהבטחת ההישרדות הלאומית על ידי פירוק האיום הצבאי המצרי והבטחת זכויות שיט. התחכום הדיפלומטי של ה"עילה" אפשר לישראל להציג את פעולותיה כתגובה לטרור, בעוד שהאירופים טענו כי הם מגנים על הסחר הבינלאומי. על פי מסמכים מ- U.S. State Department Office of the Historian, הסודיות הייתה בעלת חשיבות עליונה כדי למנוע גינוי מיידי מהקהילה הבינלאומית.
יישור קו אסטרטגי זה, אף שהיה זמני, אפשר לישראל להשיג יעדים טקטיים שהיה קשה הרבה יותר להשיגם בבידוד. שיתוף הפעולה עם צרפת היה פורה במיוחד, שכן הוא כלל אספקה של מטוסי קרב מתקדמים ותמיכה ימית. עבור צרפת, התמיכה בישראל הייתה אמצעי להחלשת נאצר, שסייע באופן פעיל למורדים באלג'יריה הצרפתית. ההסכם המחיש כיצד מדינות שונות יכולות למצוא מכנה משותף מול אויב אזורי משותף כמו משטר נאצר.
סיכום וחשיבות היסטורית
חשיבותו של פרוטוקול סבר טמונה בהצגת יכולתה המוקדמת של ישראל לנווט בתוך בריתות בינלאומיות מורכבות כדי להגן על האינטרסים הליבתיים שלה. בעוד שמבצע סיני שבא בעקבותיו עמד בפני לחץ בינלאומי כבד, במיוחד מצד ממשל אייזנהאואר, הוא הביא לעשור של שקט יחסי בגבולה הדרומי של ישראל. המערכה הצליחה להסיר את המצור הימי ולהשמיד תשתיות צבאיות מצריות נרחבות, ובכך הוכיחה את יעילותו של צה"ל. עידן זה של הרתעה היה חיוני לצמיחתה ולייצובה של המדינה הצעירה בשנותיה המעצבות.
רישומים מפורטים של הליכים אלו הזמינים ב- Jewish Virtual Library מדגישים כיצד ההסכם עיצב את הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון לשנים הבאות. בסופו של דבר, סבר הדגיש את הנחיצות של דיפלומטיה פרואקטיבית ותכנון אסטרטגי בשימור ההרתעה האזורית של ישראל. הוא נותר עדות למרחקים שאליהם הנהגת ישראל מוכנה ללכת כדי להבטיח את שלום אזרחיה מול איומים חיצוניים כבדים. לקחי סבר ממשיכים להנחות את דוקטרינת הביטחון הישראלית בנוגע לחשיבותן של שותפויות בינלאומיות ופעולה מקדימה.