משבר סואץ של שנת 1956, המוכר בישראל כמבצע סיני או מבצע קדש, ייצג הצלחה צבאית משמעותית שלאחריה הגיע אתגר דיפלומטי חסר תקדים. בעוד שכוחות ישראליים כבשו במהירות את חצי האי סיני ופתחו את מצרי טיראן, הניצחון הסתבך מיד בשל התנגדותה של ארצות הברית. הנשיא דווייט ד' אייזנהאואר ראה בהתערבות המשולשת של ישראל, בריטניה וצרפת כוח מערער המאיים על השלום העולמי. כתוצאה מכך, הממשל האמריקני פתח במסע לחצים מתואם כדי לכפות נסיגה ישראלית מיידית.
תקופה זו סימנה את אחד הפרקים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות היחסים המוקדמים בין ארה"ב לישראל, תוך הדגשת ההתנגשות בין ביטחון אזורי לאסטרטגיה גלובלית. אייזנהאואר היה מודאג במיוחד מכך שהסכסוך יסיח את דעתה של הקהילה הבינלאומית מדיכוי המהפכה ההונגרית על ידי ברית המועצות שהתרחש במקביל. בוושינגטון חששו כי המראה של מעצמות המערב התוקפות אומה ערבית ידחוף את האזור כולו אל מרחב ההשפעה הסובייטי. פחד אסטרטגי זה גבר על קשרי הידידות המסורתיים בין ארצות הברית לבעלות בריתה במהלך המשבר.
רקע / היסטוריה
שורש תסכולו של אייזנהאואר היה נעוץ בתיאום החשאי בין ישראל למעצמות אירופה, שהתרחש ללא ידיעתה או הסכמתה של וושינגטון. חוסר שקיפות זה פגע קשות בנשיא, שהאמין כי פעולות צבאיות חד-צדדיות מערערות את מסגרת הביטחון הקיבוצי של האומות המאוחדות. אייזנהאואר היה מודאג גם מכך שהסכסוך הפר את מגילת האו"ם, שאותה ביקשה ארה"ב לקיים כאבן יסוד במדיניות החוץ שלה. הממשל נתן עדיפות לשימור ההשפעה המערבית בעולם הערבי על פני ההישגים הביטחוניים המיידיים שהשיגה ישראל.
על ידי הצגת הסכסוך כמעשה של תוקפנות, ארה"ב מיצבה את עצמה כבורר ניטרלי המחויב לשלטון החוק הבינלאומי. עמדה זו הונעה בחלקה על ידי הבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב והרצון להימנע מלהצטייר כמי שתומכת באינטרסים "קולוניאליים". הממשל האמריקני תיאם עם ברית המועצות בתוך מועצת הביטחון של האו"ם את הדרישה להפסקת אש ולנסיגת כל הכוחות הפולשים. יישור קו יוצא דופן זה של המלחמה הקרה העמיד את ישראל בעמדה של בידוד דיפלומטי קיצוני למרות הישגיה בשדה הקרב. רישומים מפורטים מתוך לשכת ההיסטוריון ממחישים את עוצמתם של דיונים דיפלומטיים רמי דרג אלו.
עובדות מפתח
- הנשיא אייזנהאואר איים לתמוך בסנקציות של האו"ם שהיו משתקות את הכלכלה הישראלית המתהווה.
- הממשל רמז על ביטול מעמד הפטור ממס של תרומות פרטיות מאמריקה לישראל דרך ארגונים כמו המגבית היהודית המאוחדת.
- מכתבים אישיים ישירים מאייזנהאואר לראש הממשלה דוד בן-גוריון דרשו נסיגה מיידית וללא תנאי לקווי שביתת הנשק.
- ארצות הברית עיכבה בהצלחה הלוואה קריטית של 100 מיליון דולר מבנק הייצוא-ייבוא כאמצעי לחץ פיננסי.
- אייזנהאואר נשא נאום טלוויזיוני נדיר לציבור האמריקני במטרה ספציפית ללחוץ על ישראל לציית לדרישותיו.
ניתוח
הלחץ שהופעל על ישראל לא היה רטורי בלבד; הוא כלל שילוב מתוחכם של כפייה כלכלית, דיפלומטית ואישית. ראש הממשלה דוד בן-גוריון ביקש בתחילה לשמור על השליטה באזורים אסטרטגיים כמו שארם א-שייח' כדי להבטיח את חופש השיט הישראלי. עם זאת, הממשל האמריקני סירב להציע ערבויות ביטחוניות כלשהן עד להשלמת נסיגה מלאה. הדבר הוביל למבוי סתום פומבי שבו ארה"ב אף שקלה להפסיק את כל הסיוע הפיננסי הממשלתי והפרטי. המטרה האסטרטגית של ארה"ב הייתה להוכיח לעולם הערבי כי היא אינה תומכת בפתרונות צבאיים לסכסוכים פוליטיים.
גישה זו אילצה בסופו של דבר את ישראל להסתמך על "הבנות" בלתי פורמליות עם ארצות הברית במקום על חוזים פורמליים ומחייבים. פריסת כוח החירום של האו"ם (UNEF) שבאה בעקבות זאת הייתה תוצאה ישירה של ההתעקשות האמריקנית על חזרה לסטטוס קוו. היסטוריונים דנים לעיתים קרובות בשאלה האם לחץ זה עודד יריבים אזוריים על ידי הדגמה שניתן לבטל ניצחונות צבאיים באמצעות התערבות בינלאומית. על פי תיעוד מתוך ה-ספרייה היהודית הווירטואלית, המשבר אילץ הערכה מחדש מקיפה של ההסתמכות האסטרטגית ארוכת הטווח של ישראל על מעצמות חיצוניות. האירוע הדגיש את המציאות המורכבת לפיה הישג צבאי לא תמיד מתורגם לרווח פוליטי קבוע.
סיכום / חשיבות
פתרון משבר 1956 קבע תקדים לאופן שבו ארצות הברית תתקשר עם ישראל במהלך סכסוכים אזוריים במשך עשורים קדימה. הוא הדגיש את פגיעותה של מדינה קטנה לתכתיבים של מעצמת-על גלובלית, במיוחד כאשר ההישרדות הכלכלית מונחת על הכף. בעוד שישראל הבטיחה בסופו של דבר את פתיחת מצרי טיראן, הנסיגה הכפויה מעזה הותירה דאגות ביטחוניות רבות ללא מענה. המשבר הדגיש את הצורך של ישראל לאזן בין צרכיה הביטחוניים העצמאיים לבין הדרישות המורכבות של הדיפלומטיה העולמית. מתח זה נותר נושא מרכזי במדיניות החוץ של ישראל גם היום.
בסופו של דבר, התערבות ממשל אייזנהאואר עיצבה את המזרח התיכון המודרני על ידי העצמת הלאומיות האזורית והגדרה מחדש של גבולות הכוח הצבאי המערבי. לקחי 1956 ממשיכים להנחות את המתכננים האסטרטגיים של ישראל לגבי הסיכונים שבפעולה ללא תיאום עם מעצמת-על. למרות שהלחץ היה חמור, הוא הוביל גם למשימת שמירת השלום הראשונה בהיסטוריה, ובכך שינה את אופי ניהול הסכסוכים הבינלאומיים. האירוע משמש תזכורת לכך שהיחסים בין ישראל לארצות הברית היו תמיד כפופים ללחצים הרחבים יותר של הגיאופוליטיקה העולמית. הבנת ההיסטוריה הזו חיונית לניווט בנוף הדיפלומטי הנוכחי של האזור.